
נכתב במקור על ידי
BlueRose
בתגובה לסוניק,
אתה רושם דברים נכונים, אבל מסתכל עליהם בצורה אחרת.
נכון, אני כותב דברים שהם נכונים, וזה משהו לא פשוט ליישם, אני אתייחס ל2 הבעיות שהצגת.
ראשית, כשיצאת לשטח, במטרה להתגבר על פחד הגישה בלבד, עשית טעות. כשאתה מציב לעצמך מטרה, ואתה לא מצליח להשיג אותה אתה מרגיש תחוש של תסכול, ואז הרבה יותר קשה לך להגיע לאותה המטרה שוב. אז כשיצאת עם המטרה של להתגבר על פחד הגישה, ועברה הבחורה הראשונה לידך, ולא הצלחת לומר לה כלום, התת מודע שלך הבין שנכשלת לעמוד במטרה שלך, ואז זה פשוט נהיה קשה יותר ויותר, ולכן, לפי דעתי, קרה מה שקרה ולא הצלחת להתגבר.
שנית, כמובן שקל לומר. תמיד דיבורים הם חזקים יותר ממעשים. אבל כשאתה מדבר על כאב פיזי, ועל משהו רגשי אתה מדבר על דברים שונים לגמרי. פחד גישה הוא לא משהו כואב, הוא כימיקל שמגיע מהמוח שלך ותשמחרר לתוך הגוף שלך כשאתה מרגש ממשהו ומפחד מתוצאה מסויימת. אתה צריך להבין שתכנות של רגשות הוא שונה. ברגע שאתה מבין שהגוף שלך מביא לך את הפחד הזה כדי להתמודד ומאמץ אותו, פחד הגישה שלך נעלם קליל, וקורה רק כשאתה מזהה הזדמנות ממש טובה, ורואה מישהי מהממת.
שלישית, אם אתה בכל זאת לא מעוניין להשתמש בשיטה שהצאתי, שלדעתי היא השיטה הכי טובה, שעובדת לטווח ארוך בצורה הרבה יותר טובה משאר השיטות, אתה תמיד יכול ללכת על משהו שונה, ולהתקדם בצעדים קטנים יותר.
כדי ליישם בפועל, אני מציע לך לעשות דבר כזה:
לך לקניון, מבלי מטרה סויימת, ופשוט תעמוד באמצע הקניון, ואל תזוז, תסתכל לאיזו נקודה, לאיזו פינה. אתה תרגיש משהו. אתה תרגיש כאילו שכל העולם מסתכל עליך ושכל האנשים שעוברים מסתכלים עלייך בצורה מוזרה.
אחרי שעברת את ההרגשה הזו, תחשוב לעצמך איך היית מתנהג אם היית מצפה לחבר שלך שאמר לך שהוא יגיע עוד דקה, ואתה פשוט עומד במקום הזה ומחכה לו? היית עושה בדיוק את אותו הדבר, אבל בגלל שאתה רואה סיבה הגיונית למיקום שלך, אתה לא מרגיש כאילו אתה מתחת לזכוכית מגדלת ואתה מרגיש נינוח יותר.
אחרי שעשית את הניסוי הזה, תסתכל על זה בתור פחד גישה. תיגש לכל אחד, ותאמר לו שלום, או תשאל מה השעה. זה לגיטימי לגמרי, ואנשים יישמחו לענות לך. תצא ותתאמן על פתיחת שיחה בלבד, לא על משהו אחר.
אתה לא יוצא להתחיל עם בחורות הפעם, זו לא המטרה, המטרה שלך היא ללמוד איך לדבר עם אנשים. אחרי שתיגש חמש פעמים לכל אחד ואחד (אל תהיה בררן, תיגש לכולם), אתה תראה שזה לא כל כך נורא, ותוכל לקחת צעד אחד קדימה, לשנן פתיח דעה כלשהו, ולשאול אותו מישהי או מישהו שעוברים ברחוב, או יושבים ומחכים לאוטובוס. הדבר היפה בפתיחי דעה זה שהם נגמרים מהר, אתה פשוט פותח בישחה, הם נותנים לך את התשובה ואתה יכול ללכת.
אחרי שעשית את זה כמה פעמים, אתה מביא לתת מודע שלך להבין שלא קורה שום דבר נורא מידי, ואתה יכול להמשיך ולהתקדם. אבל בינתיים, לוקחים את הכל פרה פרה.
מקווה שעזרתי.