דבר ראשון זה לא שזה נקרא דיווח
טוב , נתחיל מזה שהלכתי ברחוב (חזרה מבית ספר) ניסיתי לשאול בחורה זקנה מה השעה .. אפר לומר שבלמי :X (אני יודע שזה מוגזם אבל לא נורא) אחרי שבועיים שלא הצלחתי ובלמתי הצלחתי לשאול איזה בחורה בת 20 משהו מה השעה (אם זה משנה היא לא משכה אותי) ואחר כך עוד מישהי זקנה ..
לפחות זה התקדמות ?
יום אחד לפני בצפר רציתי לקנו בירה לבצפר ... כשהייתי ליד החנות קפצו לי מלא מחשבות מעצבנות כמו :
"מי קונה בירה בשעה 8"
"אם מישהו שאני מכיר יראה אותי"
"המוכר לא ימכור לי כי אני קטין ואני ירגיש לא בנוח"
אז בסוף עשיתי רוורס חזרה הביתה, ברמזור חזרתי לחנות קניתי והכל היה טוב ... זה מדהים כמה שאני מפחד מכלום - מדהים ועצוב .
בגלל שנמאס לי מהבדידות מהסבל החלטתי לנסות לצאת לקניון ולנסות לפתוח ... (יש לי פחד להיות במקום הומי אדם ) אחרי שבועיים של תירוצים למה לא לצאת , תפסתי את עצמי ויצאתי :
בלכתי לכיוון הקניון בדרך ראיתי מישהי אמרתי לעצמי שאני ישאל מה השעה (לא הרגשתי לחץ או משהו כשהיא התקדמה לכיוון שלי) אבל לא יודע למה ואיך (הרי לא פחדתי) בסוף יצא שלא שאלתי
אחר כך ברמזור הייתה מישהי אבל פשוט לא היו לי מילים.
היו 2 גברים ואותם כן הצלחתי לשאול מה השעה .
כמה מטרים מהקניון קצת נרתעתי והלכתי לשבת בספסל ואז פגשתי מישהו שאני מכיר לפני 3 שנים (במוח עבר לי שאני בטוח ירגיש לא בנוח והשיחה תיהיה מאולצת ולא נעימה) אבל להפתעתי זה זרם לי טוב השיחה ולא היה שום דבר רע ומאולץ .
כשיבתי לבד בספסל הרגשתי לאט לאט שאני מוותר וחוזר הביתה , אבל אמרתי לעצמי שאני ילך לכיוון הקניון ומקסימום אני יעשה סיבוב ויחזור הלכתי לכיוון ראיתי הרבה אנשים ובנות , אבל לא היה לי אומץ להיכנס לקניון (וויתרתי לעצמי , אם הייתי דוחף את עצמי קצת הייתי נכנס בטוח)
ובסוף חזרתי הביתה , ידעתי שאני יבלום הרבה .
אני שמח שלפחות סוף סוף יצאתי מהכלא לבחוץ !!!
בשבילי זאת התקדמות ...
- פעם הבאה אני יקנה בירה כדאי שאני ירגיש קצת יותר בנוח ובלי לחץ .
- הבעיה העיקרית שלי היא פחד מאינטראקציה , כל אינטראקציה מכל סוג מפחידה אותי :X
- אני לא דוחף את עצמי לעשות דברים ואני גם לא יודע כל כך איך לעשות את זה ... אני מרגיש כאילו אני מנסה לדחוף את עצמי אבל אני עושה את זה לא נכון . למשל קרה לי מ-ל-א שראיתי מישהי שרציתי סתם לפתוח שיחה אבל בסוף לא פתחתי - אבל אם הייתי דוחף את עצמי הייתי מצליח , אבל אני לא יודע אייך
-אני חייב להפנים שהעולם לא אכזרי והרוב מאוד מאוד נחמדים !!
-וגם אני יכול להחזיק שיחה ויכול לשמור על עניין , אבל אני מפחד מהאינטראקציה : \
סתם משהו :
פעם שראיתי אנשים שמחים ונהנים , שמחתי בשבילהם שהם מצליחים לעשות את זה .
היום ? כשאני רואה כאלה אני מתעצבן שהם כן מצליחים ולי זה הרבה יותר קשה ... וחבל שאני מתעצבן אליהם כי זה סתם גורם לי לצער .
כמו שמישהו כבר אמר עדיף להיות אלכוהוליסט או נרקומן מאשר ביישן , זאת המחלה הכי נוראית שיש . (אבל כמובן שבזכות פורומים כאלה לא צריך להיות לא נרקומן ולא אלכוהוליסט )
(אחרי שבוע ויום )
אחרי שנגמר המזג האוויר הדיכאוני הזה רציתי לצאת לסרג' ביום ראשון לא זוכר למה בסוף לא יצאתי (כנראה פחדתי) אבל היום יצאתי שוב הפעם קניתי בירה הפעם כן נכנסתי לקניון (ואו זה המקום הכי משעמם בעולם) האמת מקומות סגורים די מלחיצים אותי לא ידוע למה .. בלמתי שם ואחר כך יצאתי לבחוץ ששם כיף כי יש אוויר והכל רגוע אבל שוב בלמתי (שאלתי כמו אימהות \ זקנות וגברים מה השעה ואפילו שיחה קצרצרה של כמה שניות עם אנשים)
אין משהו יותר מדכא מזה ........ מרוב עצבים סתם הלכתי ואיבדתי את עצמי
חחח ואפילו אחרי עוד בלימה בכיתי קצת כמו ילדה , לא נורא ..... בסוף הייתה איזה צעדה של ילדים ביסודי ואז מצאתי את הכיוון חזרה .
אני לא בולם כי אני מפחד מדחייה , כי אפילו סתם דבר עם המוכרת של הבגדים לא הייתי מסוגל , וגם ששאלתי איזה איש מה השעה הוא לא ענה לי כמה פעמיים - זה אפילו מצחיק.
פעם הבאה או שאני ישתה יותר או שבכלל לא - כי הבירה גרמה לי להיות עסוק בעצמי ולא לנסות לפתוח סט נראה לי שעדיף לשתות יותר כי בלי זה לא נראה לי שאני יצליח לפתוח .
גועל נפש לחיות חיים ממוצעים , איך אנשים מסוגלים לחיות ככה ? ואני עוד רק בן 16 ואני משתגע מזה מבחינתי זה או לחיות כמו שבאמת מגיע לי או להיות מסומם או להתאבד . זה חייב להיות אחד משלושת אלה .
ואני חייב להתחיל לדבר חזק , אבל אני לא כל כך מצליח ....
הכי חשוב שאני חייב ללחוץ על עצמי לפתוח ! אני לא לוחץ על עצמי אני מוותר לעצמי ואפילו שאני לוחץ אני מרגיש כאילו המוח יודע שבסוף אני לא ייגש ובגלל זה לא יעזור ללחוץ ולדחוף את עצמי לגשת



ציטוט ההודעה


