אני וחברה שלי נפרדנו לפני חצי שנה.
היא נסעה לחודש לארה"ב ובגלל עלות שיחה רגילות דיברתי איתה כמעט כל יום והתעניינתי במה שעשתה באותו היום. עם הזמן השיחות הלכו ונהיו קרירות. זמן קצר לפני החזרה שלה לארץ (שבוע בערך), היא אמרה שהיא לא מתגעגעת והיא לא מבינה למה. שהיא מבולבלת, שאין לה הסבר למה פתאום דעך לה ושהיא לא רוצה לעשות צעד קיצוני.. אמרתי לה שלא הוגן שהיא תשאיר אותי תלוי באוויר, שזה שחור או לבן, אין אפור, או שפותרים את הבעייה או שחותכים כאן. כמובן שלא היה לה שום הסבר או פתרון, אז אמרתי לה שאנחנו נפרדים.
חצי שנה אחרי אני מסתכל על הקשר הזה שהיה לנו, כל כך יפה, כל כך פתוח, אהבתי אותה באמת ואני לא מצליח למצוא שום דבר רע חוץ מהכתם הזה של הסיבוב הפתאומי שהיא קיבלה.
אני רואה את עצמי בונה עתיד עם בחורה כמוה, זה מייסר אותי באמת.
אשמח לכל דעה, בעד או נגד ניסיון לחזרה.
אם לחזור אז איך אני מתחיל בלי לצאת סמרטוט על? (עוד שבוע וחצי אני נוסע לאנגליה לכמה חודשים, לחכות לאחרי? או לעשות פגישת ידידות אחת לפני?)




ציטוט ההודעה



