האם להנות בילדות או להימנע מהפיתויים ולהצליח בחיים?
אז ככה,חשבתי על זה שלרוב אי אפשר לשלב את ההנאה עם השקעה בלימודים.
השאלה שלי מה אתם הייתם מעדיפים?
לעבור ילדות כמו בן אדם?להיות עם כל החבר'ה ולצאת עם בחורות,מועודנים,לשתות,לעשן וכו',וכל זה בזמן שאתם "מוותרים" על ללמוד למבחנים ולעשות שיעורים?
או,כביכול לוותר על חיי החברה ולהיות "חנון" ,להישאר רוב הזמן בבית,ללמוד למבחנים,להצליח בלימודים ואחר כך העתיד שלכם מובטח ולא תצטרכו לקרוע את התחת בשביל למצוא עבודה שתכבד ותפרנס אתכם ואת בני משפחתכם?
אני חשבתי על זה כך: נער שנהנה וחי את החיים יגיע לבגרות עם הרבה חוויות(איך היתה הפעם הראשונה שלו,כמה כיף שהוא היה יוצא למועודנים עם כל החבר'ה והיה מסמר הערב ולא הפסיד כלום) וכשהוא יגיע לגיל מבוגר יגיד לעצמו :" וואלה,באמת היתה לי ילדות כמו שצריך,נהנתי מהחיים.
ומנגד יבוא אותו חנון ולא יצא,ילמד כל החיים שלו,יגיע לגיל מבוגר ויחשוב במבט לאחור: כל החיים שלי למדתי בזמן שכולם עשו חיים:יצאו,שתו,עישנו,זיינו,ואני כל הזמן ישבתי על ספרים ולמדתי,איזו ילדות עברתי?מה אני אראה לילדים שלי?מצד אחד אני אחנך אותם למוסר עבודה ולהיות מלומדים,ומצד שני הם ימשיכו את "השושלת" שלי וגם ישבו ללמוד כל הזמן בזמן שהחברים שלהם עושים חיים?
באמת שאני חושב על זה כבר הרבה חודשים ואני לא יודע מה עדיף.
מצד אחד אתה לומד כל החיים שלך ותהיה איש מצליח בחיים,יהיה לך הרבה כסף,תהיה מבוסס,תמצא אישה טובה,תגדל ילדים אשר ימשיכו את מה שאתה התחלת.
ומצד שני תהיה לך את הילדות הכי מושלמת שבעולם (כמו שהוזכר קודם) אבל שתגיע לגיל מבוגר שבו תצטך לשאת אישה וילדים,תעבוד כמו חמור בשביל להביא את פת הלחם הביתה?אפשר לומד שהוא אגואיסט אפילו כלפיי ילדיו בגלל שהוא העדיף להנות ולא ללמוד ולכן לילדים שלו לפעמים כן יחסרו דברים?
דעת האיש שעשה חיים על המלומד: בזמן שאתה שלמדת וקרעת את התחת אני נהנתי ביליתי,לא הרגשתי בודד ולא רצוי היו לי חיי חברה מגוונים עם שילוב של כל ההנאות שבעולם,אתה מלומד,אבל אתה בחיים לא תהנה כמו שאני נהנתי וכל הילדות שלך "התבזבזה" על לימודים.
האופי שלך יהיה מוקרן ישירות לילדיך,רק ללמוד,האם אתה רוצה שילדיך יעברו ילדות כמו שלך?שאתה חווית אותה על בשרך ולא היו לך חיי חברה,הרגשת מנודה ולא שייך,אחרי שחווית את זה על בשרך,כך אתה רוצה שילדיך ירגישו?
דעת המלומד על האיש שעשה חיים: בזמן שאתה עשית חיים כפי שאתה מציין אני "הכנתי את הקרקע" בשביל העתיד שלי ושל ילדיי,היום ברוך השם לא חסר לי כלום,יש לי משכורת טובה,אישה אוהבת,ילדים אשר יהיה מלומדים וימשיכו את מה שאני התחלתי.
היום אני חי את החיים הטובים ואתה עובד בשביל פת הלחם המסכנה.
אתה שנהנת כל החיים לא יודע מה יקרה לך מחר ואילו אני חי טוב ועמל הלימוד שלי היום מאוד משתלם וישלם בעתיד.
אתה שנהנת כל החיים תקרין לילדיך את האופי שלך והם ימשיכו בדרכך,אמנם יהנו מהחיים אבל שוב יצטרכו כל הזמן לדאוג ללחם,אתה שחווית את זה על בשרך,האם תרצו שילדיך יעבדו קשה בשביל הלחם?
הדעה שלי: אדם חכם הוא זה שידע לשלב בין הדברים,מצד אחד להנות ומצד שני לללמוד.
מה שהזכרתי כאן די שטחי כי אנחנו לא רובוטים אבל לרוב אנחנו לא שונים מבע"ח,הם הולכים עם העדר,איפה שהרוב הולך גם כולם ילכו.
זה האופי של האדם: מחכה שיובילו אותו.
אין הרבה אנשים שידעו מתי כדאי לצאת?ומתי כדאי ללמוד?
ושוב,אחרי כל הפוסט הזה,אני שואל את עצמי:
האם כדאי להרגיש באמת את הילדות ולהיות עם חוויות לעתיד או ללמוד כל החיים ולהרגיש לא קשור לעולם ולהסתדר בעתיד?
הייתי אומר אפילו שהמקרה שכתבתי מזכיר לי את המשל עם הנמלה והצרצר...
מקווה שאהבתם.
אושרי.
נ.ב העתקתי את זה גם לכאן מפני שאני רוצה גם לשמוע דעה של בוגרים ולא של ילדים שיכתבו שורה כמו :" ברור שצריך לדעת לשלב"
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Tyler Durden
