בחופש הגדול אנחנו יוצאים למסע לפולין..
אני יגיד לכם את האמת יש לי פוביה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) מטיולים שנתיים, מה שמלחיץ אותי בעיקר זה לא הללכת לאיבוד והשטויות האלה,
מה שמלחיץ אותי זה השיעמום והתנאים בלילה..
טיול שנתי בכיתה ט' לדוגמא היה הסיוט של החיים שלי והמזל הגדול שלי שהוא היה רק יומיים (לילה אחד).
ישנו שכבה שלמה באוהל אחד, ילדים מפליצים אחד על השני, ערסים רצו באוהל באמצע הלילה ודרכו לי על הפנים, כולם מדברים ואי אפשר לשרוד שם באוהל הזה..
הטיול עצמו היה משעמם טילים, כל דקה הרצאות, חפירות, דיבורים, אין עיניין, רק הולכים במדבר ומדברים איתנו על דברים משעממים..
בקיצור כל טיול שנתי מפחיד אותי מחדש.
הטיול לפולין מפחיד אותי פי 4..
נכון, זה לא מכבד לומר שדיבורים על השואה הם משעממים, ואני לא חושב שהם משעממים, אבל אני יודע שישטפו לנו תשכל שם בסיפורים כאלה ואחרים, ויש לי רגישות לדברים האלה.
סיפור אחד על השואה והיום שלי נהרס, אני כל הזמן חושב רק על הסיפור ולא יוצא מהדיכאון עד היום למחרת..
רק מחשבות של עצב עוברות לי בראש, וזה הרגשה נוראית שבא לי להתאבד כדי שהדכאון יעזוב אותי כבר.
בקיצור מבחינת העיניין, אני חושב שהולך להיות "אוברמעניין" ברמה שהסיפורים האלה ייחרטו לי במוח ו"יהרסו" (לא נעים לומר שסיפור על השואה יהרוס לי משהו בחיים) לי תטיול שאמור להיות החוויה של החיים שלי.
מבחינת התנאים.
אז כן, יש חדרים בלילה, בכל חדר 2 ילדים, תודה לאל.
אבל, הכינו אותנו מראש, אנחנו הולכים להצמד דבוקים אחד לתחת של השני כקבוצה 7\24, לא זזים מילימטר בלי להודיע.
נכון, בידיעה שאנחנו לא נמצאים בישראל, אבא לא יכול לבוא אם הלכתי לאיבוד, ובכל רגע יכול לצוץ איזה ניאו נאצי ולהרוג אותך, זה די מפחיד, וגורם לך אוטומטית להצמד לקבוצה שלך.
אבל בכל זאת, אילו תנאים הכרחיים שגורמים לי להתאכזב מהטיול שאני עומד לצאת אליו.
הטיול בעוד חודש וחצי בערך, וכבר עוברות לי מחשבות לבטל את התשלום ולהשאר בבית.
חבר שלי שלא יוצא בגלל שהוא שכח להביא תתשלום בזמן, אני פשוט מקנא בו, הלוואי וגם אני הייתי שוכח, מצב שבו אין לך ברירה אלא לא לצאת לטיול.
אני נמצא כרגע במצב של האם כדאי לצאת או לא כדאי, אני מנסה לתאר איך יראה הטיול, וזה בערך מה שחפרתי לכם כאן.
אז סליחה על החפירה ומקווה שתעודדו אותי לצאת לטיול הזה בחיוך ולא בחשש.



ציטוט ההודעה




