ניתן לחלק את המוח שלנו לשני חלקים. המוח המודע, זה שאנחנו מודעים לו ולפעולותיו ואף שולטים בהם. והמוח הלא מודע, שאיננו מודעים לפעולותיו ואין לנו כל שליטה עליהם. המוח המודע קולט 7 פריטים בשנייה עם אפשרות לשניים יותר ושניים פחות. המוח הלא מודע קולט באותה שנייה 2.3 מליון פריטים. אצל המוח המודע שבעת הפריטים הללו נשמרים לזמן קצר טווח וייתכן שימים ספורים לאחר המקרה כבר תשכח את כל הפריטים הללו. בעוד נדיר יהיה שמספר פריטים מתוך ה-2.3 מליון הפריטים ששמר הלא מודע ימחקו, או יזרקו מהמוח. תמיד נוכל להיזכר בפריטים מהלא מודע, למעשה אנחנו עושים זאת כל הזמן, אך כמעט ובלתי אפשרי להיזכר בכולם. הם פשוט נשמרים שם עד הרגע שבו נצטרך אותם.
כמה מתפקידיו של הלא מודע:
- מאחסן את כל הזיכרונות
- מאחסן את כל הרגשות
- מארגן את הזיכרונות לפי זמן – על קו הזמן שלך ולפי תבניות – גשטאלט
- מדחיק זיכרונות שקשורים לרגשות שליליים
- שולף זיכרונות
- מציג זיכרונות שיש בהם פתרונות
- מנהל את הגוף
- מגן על הגוף
- משרת את המודע ומבצע הוראות שניתנות לו מהמודע
- משמר את הגוף
- מקבל מידע מכל החושים ומעביר מידע למודע
- משתמש ומגיב לסימבולים
- אינו צורך חלקים לצורך פעולתו
- לוקח הכל באופן אישי תמיד
- משתמש במאמץ מינימאלי
אז מה היא אם כך תחושת הבטן שלנו?
תחושות בטן הן התחושות שאנחנו מרגישים לגבי משהו, אך לא יודעים את הסיבה לתחושה. כמו למשל שאנחנו מרגישים שהדבר הנכון יהיה להתפטר מהעבודה. או צורך עז לשאול את אימא אם הכל בסדר. או שהחברה הולכת להיפרד מאיתנו. תחושות הבטן מגיעות אלינו מהלא מודע. אותו המוח שקולט 2.3 מליון פריטים בשנייה. אנחנו יודעים המון דברים מבלי שאנחנו מודעים לכך. למשל כולנו יודעים את שפת הגוף ושולטים בה כמקצועניים. הרי כולנו דוברים אותה ומשתמשים ב כל הזמן. העניין הוא שהעברת שפת הגוף מהמודע אל הלא מודע היא בזבוז רב של זיכרון במודע, לכן האבולוציה בחרה שלא לעשות זאת. במקום זה היא נתנה לנו את תחושת הבטן. אנו רואים מישהו, הוא מספר לנו משהו, ואנו חשים שהוא משקר לנו. הסיבה היא שהמודע שלנו קלט מאותו אדם עד 9 פריטים בכל שנייה. כך שבאופן מודע רק שמענו את מה שאמר, וראינו מעט מאוד. מבחינת הלא מודע שקלט 2.3 מליון פריטים, אנחנו מודעים לכל תזוזה ואף הכי קטנה שעשה הבן אדם. אנחנו אפילו יכולים לדעת באופן לא מודע אם יש לו או אין לו משהו מוזר בכיס, אם יש לו שערה מסוימת לא במקום, ומתי הוא גזר ציפורניים בפעם האחרונה על פי אורכם המדויק, וקצב הגדילה שלהם בכל שנייה נתונה. למעשה אנחנו יודעים הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים בלשון המעטה. הלא מודע שלנו יכול לדעת על פי שפת הגוף של החברה שלנו מה היא מרגישה כלפינו, הוא יכול לדעת על פי הקול של המכרים שלנו אם יש להם בעיות בריאותיות בגרון, הוא יכול לדעת כמעט הכל. הבעיה היא שמעט מעט מעט מאוד מכל הדברים שהוא יודע מגיעים אלינו למודע. אפילו לא אחוז אחד מהם. מעט מאוד מידע מגיע, ורובו דרך תחושות בטן.
לסיכום: אם אתם חשים שאחד מקרוביכם חש ברע, צלצלו אליו. יתכן שקולו, שפת גופו או התנהגותו שידרה לכם שהוא במצב ירוד. הקשיבו לתחושות הבטן שלכם. התחושות האלה באות ממקור המידע הכי אמין שנמצא בהישג יד.
בהצלחה!
