פרשת תרומה- הרב אבשלום אסולין

כוח התפילה

וצריך אתה לדעת כי כוח התפילה גדול אפילו לשנות הטבע, ולהינצל מן הסכנה ולבטל הנגזר (רבינו בחיי- עקב).

זכות גדולה ניתנה לנו באמצעות התפילה והיא האפשרות לגשת אל המלך, דבר שאפילו אנשי מעלה לא בנקל זוכים לו ואנחנו ברוך השם, יכולים לדבר עמו עשרים וארבע שעות ביממה, יום ולילה קיץ וחורף, יום חול ושבת, אין חופשות אין שביתות, די שנתפלל ומיד ניכנס אליו נוכל לפתוח את פינו ולשוח דאגותינו. והכל ברצונו, מה רב החסד לו אנו זוכים, מלך מלכי המלכים הקב"ה, מאפשר לנו לגשת אליו בכל עת, אין שערים, אין מחסומים , אין שומרים, ואין צורך בקשרים מיוחדים ולא עוד אלא שהפניה אף באה מאתו, הוא חפץ שאנו נבוא אליו, ולא עוד אלא אף אם חטאנו, עוינו, פשענו, הכעסנו את בוראנו גם אז לא ימנע בעדנו מלהיכנס אליו.

ואפילו אם יודע האדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים, אף על פי כן לא יחשה מלהתפלל אל ה' שכוח התפילה הוא גדול מאוד, וכדאיתא ב"תנא דבי אליהו זוטא": "אמר הקב"ה: הרי אני מודיעך מקצת דרכי כשאני רואה בני אדם שאין בהם תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם, איך שהם עומדים ומברכים ומרבים בתחנונים לפני אני נזקק להם , שנאמר 'פנה אל תפילת הערער ולא ביזה את תפילתם'".

ואמרו חז"ל: עה"פ "כי מי גוי גדול וגו' כה' אלוקינו בכל קראינו אליו", ר' יודן אמר: בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו צרה, אין נכנס אצלו פתאום, אלא הולך ועומד לפני חצרו של פטרונו וקורא לבני ביתו, ואומר : 'איש פלוני בחוץ', אבל הקב"ה אינו כן, אם באת לו צרה- לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה. זה שכתוב: "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".

אנו נכנסים לחדש אדר המסמל את קבלת התורה מתוך רצון, יחד עם זאת מוטלת עלינו החובה לנהוג בכובד ראש כאשר אנו באים לבית ה'.

מעיינה של תורה
“ויקחו לי תרומה... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם“- לא אמר ”ויתנו“ אלא ”ויקחו“ והוסיף לומר ”לי“, וגם במשכן עצמו אמר כאן ”לי“. ”ועשו לי מקדש“, ויש לדרוש תחילה, טעם שמיד אחרי פרשת מתן תורה וסדר משפטים, פתח כאן הכתוב את פרשת מעשה המשכן להשראת שכינת כבוד ה‘ בישראל במצות תרומה זו למשכן, זהו שאמר הכתוב,בדברי שלמה בשבח התורה כמדבר מפי הקב“ה: ”כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו“, ”לקח“ הוא תואר של מקח - דבר הנמכר במכירה במחיר ותמורה, נתתי הוא תואר לנתינת מתנת חינם, הזכיר מתנה והזכיר מקח, שכן יש טובות במתנה שאינן במקח ויש טובות במקח שאינן במתנה, ועל כן הוא אומר כאן לשון מקח וגם לשון מתנה, לומר שיש בתורה שנתן ה‘ לישראל טובות שניהם, וכדברי רבי ברכיה הכהן ברבי: נוהג בעולם אדם שמוכר חפץ שהיה משתמש ומשתעשע בו בחביבות בתוך ביתו הוא עצב עליו, על שהיה צריך למכרו מפני דוחקו וצורך תמורתו, והקב“ה נתן תורה לישראל,שהיא חמדת שעשועיו החביבה עליו מאז ומעולם ואשר השתמש בה בבוראו את העולם, ושמח הוא בכך כמו שנתן מתנה בחינם לאוהבו, הוי אומר, זהו שכתוב כאן שהקב“ה אומר לישראל: ”כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו“, לקח כמקח, בהקניה גמורה ללא עוררין, נתתי - כמתנה, בלב שלם ושמח ובעין יפה. ועל כן הוא אומר באהבה ובשמחה, ”אל תעזובו, אל תעזבו את המקח הטוב הזה.

"שחורה אני ונאווה" (שיר השירים א, 5) "שחורה אני בכל ימות השבוע ונאווה אני בשבת" (מדרש שיר השירים רבה).

שבת שלום לכולם