[דיון] מה הדבר הכי מצחיק שקרה לכם? - עמוד 3

[-Gold Star-]

היום בזמן שהשתובבתי בעיר עם חבריי גיבורי העל, משהו לא רגיל תפס את תשומת ליבינו: ראינו את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי, וארנב של חג הפסחא נאנקים ונלחמים על חייהם בזמן שארתור, בסטר ועוד כמה בריונים מחוננים מכים אותם נמרצות באגן השמאלי ועושים קולות של תרנגול בבוקר.
אני וחבריי הגיבורים רצנו אל המקום בו התרחש המקרה וליבינו נחלשו כאשר ראינו את סבלם של המוכים.
בהתחלה, פצחנו בקללות כמו מוג לב, בן מכשף שכמותך, מנוול, ברנש, בן בליעל, מלקק אפרסקים, מקפיץ חברים לבריכה, פושטק מסריח ועוד...
המכים נפגעו קצת, אבל המשיכו להכות בעודם מתנשפחים בעוצמה חזקה לאחר שהמתרנו מתר של קללות עליהם.
אחרי שהבנו שהקללות לא עזרו, החלטנו להגיד לרמה השנייה.
לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל... אנחנו גיבורי על, וכמו שאמר חכם סיני זקן : "אם אתם רואים את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי וארנב של חג הפסחא מוכים נמרצות באגן על ידי ארתור, בסטר, ועוד כמה בריונים, וכבר ניסיתם לקלל אבל זה לא עזר, תעברו לרמה השנייה.".
למרות הפתגם המפורסם, עדיין לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל בשל המצב שלנו, נאלצנו לעשות את זה.
התחלנו ללכת לעברם, בעודנו מתנשפים ומיוזעים, ואדומים מרוב כעס.
התקרבתי אל ארתור, ראש הכנופיה המרושעת, הושטתי אליו את ידי, הוצאתי את האצבע הראשית, ואמרתי : "ארתור, תמשוך לי באצבע!".
ארתור, בעודו מתנשף ומתייפח מרוב ההתאמצות והעייפות, היה כבר חסר אונים ולא היתה לו אפשרות אחרת.
בעוד שכולם מסביבנו מסתכלים, שמעתי אנשים שאומרים מסביב "וואי, הלוואי והיה לי אומץ כמו שלו!" ו"אלוהים, הוא גיבור אמיתי!" .
הוא הושיט את ידו לכיוון שלי באיטיות, ואז משך.
באותו רגע התכוונתי להפריח יונים, להקפיץ חברים לבריכה, ולהוריד קובץ, לשגר טיל, לתקוע נוד... אבל אז, פחד אחז בליבי כאשר גיליתי שלא השגתי מספיק כוחות כדי להשלים את הפעולה.
הייתי חסר אונים, אחוז פחד ואימה.
פתאום, קם אליי ארתור, הסתכל עלי ואמר : "הא הא הא הא הא! עכשיו אתה חסר אונים ! אתה גמור, אני אביס אותך ואת חבריך בעודך חי!".
באותו רגע, ידעתי שזה הסוף שלי.
ארתור וחבורתו התחילו לצעוד לעברינו.
אמרתי לעצמי, "הנה זה, עוד שניה זה בא".
שניה לפני שארתור שלך אליי אצבע לפופיק, שמענו בום חזק מאחורינו.
חול ועפר עפו מכל מקום.
ואז, אחרי שהעובך הסתלק מהאיזור והיתה זווית ראייה טובה, ראינו אותו.
היה זה בארני הדינוזאור בכבודו ובעצמו!
הוא היה לבוש בגדים מפוארים; גלימה ארוכה וצבעונית, טוקסידו שחור ובוהק, מכנסי טייץ שחורים וצמודים.
הוא התקרב אלי ואמר : "אתה הוא הנבחר. מהיום, אתה תהיה שליט ארנבי החולות."
הוא הושיט לי נייר פצפצים קסום, ונעלם, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה.
אבל אז, הבנתי מה אני צריך לעשות. הבנתי למה נועדתי.
קמתי, בעודי מתנשף ומתייפח, ונעמדתי מול ארתור וחבורתו.
ייצרתי כמה מקלוני ברוקולי, ואמרתי : "קחו את החרבות, חברים, וצאו לקרב!" בעודי זורק את הברוקולים לכל אחד מחבורתי.
התקרבתי אל ארתור, ואמרתי "מנוול חסר ערך שכמותך!", ובלי לתת לו לחשוב מהר, התחלתי לדגדג אותו בעודו נאנק מכאבים ומנסה להלחם על חייו.
ככה אני וחבורתי עשינו עד שכל חבורתי הובסה.
כולם שמחו וזרקו עלינו אורז ומרשמלואים.

בעודנו מתייפחים, נאנקים ועייפים, אני וחבורתי נסענו באוטובוס לאי הקסום שלנו, מדגסקר, ונכנסנו למאורה הסודית שלנו שנמצאת 100 מטר מחנות הריצ'רצ'ים של האי.
התיישבנו על הספה מול הטלוויזיה, ואכלנו קורנפלקס.
קטעים..

[idonthavenameagain]

היום בזמן שהשתובבתי בעיר עם חבריי גיבורי העל, משהו לא רגיל תפס את תשומת ליבינו: ראינו את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי, וארנב של חג הפסחא נאנקים ונלחמים על חייהם בזמן שארתור, בסטר ועוד כמה בריונים מחוננים מכים אותם נמרצות באגן השמאלי ועושים קולות של תרנגול בבוקר.
אני וחבריי הגיבורים רצנו אל המקום בו התרחש המקרה וליבינו נחלשו כאשר ראינו את סבלם של המוכים.
בהתחלה, פצחנו בקללות כמו מוג לב, בן מכשף שכמותך, מנוול, ברנש, בן בליעל, מלקק אפרסקים, מקפיץ חברים לבריכה, פושטק מסריח ועוד...
המכים נפגעו קצת, אבל המשיכו להכות בעודם מתנשפחים בעוצמה חזקה לאחר שהמתרנו מתר של קללות עליהם.
אחרי שהבנו שהקללות לא עזרו, החלטנו להגיד לרמה השנייה.
לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל... אנחנו גיבורי על, וכמו שאמר חכם סיני זקן : "אם אתם רואים את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי וארנב של חג הפסחא מוכים נמרצות באגן על ידי ארתור, בסטר, ועוד כמה בריונים, וכבר ניסיתם לקלל אבל זה לא עזר, תעברו לרמה השנייה.".
למרות הפתגם המפורסם, עדיין לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל בשל המצב שלנו, נאלצנו לעשות את זה.
התחלנו ללכת לעברם, בעודנו מתנשפים ומיוזעים, ואדומים מרוב כעס.
התקרבתי אל ארתור, ראש הכנופיה המרושעת, הושטתי אליו את ידי, הוצאתי את האצבע הראשית, ואמרתי : "ארתור, תמשוך לי באצבע!".
ארתור, בעודו מתנשף ומתייפח מרוב ההתאמצות והעייפות, היה כבר חסר אונים ולא היתה לו אפשרות אחרת.
בעוד שכולם מסביבנו מסתכלים, שמעתי אנשים שאומרים מסביב "וואי, הלוואי והיה לי אומץ כמו שלו!" ו"אלוהים, הוא גיבור אמיתי!" .
הוא הושיט את ידו לכיוון שלי באיטיות, ואז משך.
באותו רגע התכוונתי להפריח יונים, להקפיץ חברים לבריכה, ולהוריד קובץ, לשגר טיל, לתקוע נוד... אבל אז, פחד אחז בליבי כאשר גיליתי שלא השגתי מספיק כוחות כדי להשלים את הפעולה.
הייתי חסר אונים, אחוז פחד ואימה.
פתאום, קם אליי ארתור, הסתכל עלי ואמר : "הא הא הא הא הא! עכשיו אתה חסר אונים ! אתה גמור, אני אביס אותך ואת חבריך בעודך חי!".
באותו רגע, ידעתי שזה הסוף שלי.
ארתור וחבורתו התחילו לצעוד לעברינו.
אמרתי לעצמי, "הנה זה, עוד שניה זה בא".
שניה לפני שארתור שלך אליי אצבע לפופיק, שמענו בום חזק מאחורינו.
חול ועפר עפו מכל מקום.
ואז, אחרי שהעובך הסתלק מהאיזור והיתה זווית ראייה טובה, ראינו אותו.
היה זה בארני הדינוזאור בכבודו ובעצמו!
הוא היה לבוש בגדים מפוארים; גלימה ארוכה וצבעונית, טוקסידו שחור ובוהק, מכנסי טייץ שחורים וצמודים.
הוא התקרב אלי ואמר : "אתה הוא הנבחר. מהיום, אתה תהיה שליט ארנבי החולות."
הוא הושיט לי נייר פצפצים קסום, ונעלם, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה.
אבל אז, הבנתי מה אני צריך לעשות. הבנתי למה נועדתי.
קמתי, בעודי מתנשף ומתייפח, ונעמדתי מול ארתור וחבורתו.
ייצרתי כמה מקלוני ברוקולי, ואמרתי : "קחו את החרבות, חברים, וצאו לקרב!" בעודי זורק את הברוקולים לכל אחד מחבורתי.
התקרבתי אל ארתור, ואמרתי "מנוול חסר ערך שכמותך!", ובלי לתת לו לחשוב מהר, התחלתי לדגדג אותו בעודו נאנק מכאבים ומנסה להלחם על חייו.
ככה אני וחבורתי עשינו עד שכל חבורתי הובסה.
כולם שמחו וזרקו עלינו אורז ומרשמלואים.

בעודנו מתייפחים, נאנקים ועייפים, אני וחבורתי נסענו באוטובוס לאי הקסום שלנו, מדגסקר, ונכנסנו למאורה הסודית שלנו שנמצאת 100 מטר מחנות הריצ'רצ'ים של האי.
התיישבנו על הספה מול הטלוויזיה, ואכלנו קורנפלקס.
קטעים..

לא ידעתי שאתה משם

[איחון]

החלקתי בעבודה מול כל הלקוחות וכל המיונזים שהיו אצלי בידיים עפו לכל עבר

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חבל לא ראיתי לא ההיתי מפסיק ליצחוק מילה

[DoodleJump]

היום בזמן שהשתובבתי בעיר עם חבריי גיבורי העל, משהו לא רגיל תפס את תשומת ליבינו: ראינו את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי, וארנב של חג הפסחא נאנקים ונלחמים על חייהם בזמן שארתור, בסטר ועוד כמה בריונים מחוננים מכים אותם נמרצות באגן השמאלי ועושים קולות של תרנגול בבוקר.
אני וחבריי הגיבורים רצנו אל המקום בו התרחש המקרה וליבינו נחלשו כאשר ראינו את סבלם של המוכים.
בהתחלה, פצחנו בקללות כמו מוג לב, בן מכשף שכמותך, מנוול, ברנש, בן בליעל, מלקק אפרסקים, מקפיץ חברים לבריכה, פושטק מסריח ועוד...
המכים נפגעו קצת, אבל המשיכו להכות בעודם מתנשפחים בעוצמה חזקה לאחר שהמתרנו מתר של קללות עליהם.
אחרי שהבנו שהקללות לא עזרו, החלטנו להגיד לרמה השנייה.
לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל... אנחנו גיבורי על, וכמו שאמר חכם סיני זקן : "אם אתם רואים את פיקאצ'ו, מריו, טינקי ווינקי וארנב של חג הפסחא מוכים נמרצות באגן על ידי ארתור, בסטר, ועוד כמה בריונים, וכבר ניסיתם לקלל אבל זה לא עזר, תעברו לרמה השנייה.".
למרות הפתגם המפורסם, עדיין לא רצינו להגיע לרמה הזאת, אבל בשל המצב שלנו, נאלצנו לעשות את זה.
התחלנו ללכת לעברם, בעודנו מתנשפים ומיוזעים, ואדומים מרוב כעס.
התקרבתי אל ארתור, ראש הכנופיה המרושעת, הושטתי אליו את ידי, הוצאתי את האצבע הראשית, ואמרתי : "ארתור, תמשוך לי באצבע!".
ארתור, בעודו מתנשף ומתייפח מרוב ההתאמצות והעייפות, היה כבר חסר אונים ולא היתה לו אפשרות אחרת.
בעוד שכולם מסביבנו מסתכלים, שמעתי אנשים שאומרים מסביב "וואי, הלוואי והיה לי אומץ כמו שלו!" ו"אלוהים, הוא גיבור אמיתי!" .
הוא הושיט את ידו לכיוון שלי באיטיות, ואז משך.
באותו רגע התכוונתי להפריח יונים, להקפיץ חברים לבריכה, ולהוריד קובץ, לשגר טיל, לתקוע נוד... אבל אז, פחד אחז בליבי כאשר גיליתי שלא השגתי מספיק כוחות כדי להשלים את הפעולה.
הייתי חסר אונים, אחוז פחד ואימה.
פתאום, קם אליי ארתור, הסתכל עלי ואמר : "הא הא הא הא הא! עכשיו אתה חסר אונים ! אתה גמור, אני אביס אותך ואת חבריך בעודך חי!".
באותו רגע, ידעתי שזה הסוף שלי.
ארתור וחבורתו התחילו לצעוד לעברינו.
אמרתי לעצמי, "הנה זה, עוד שניה זה בא".
שניה לפני שארתור שלך אליי אצבע לפופיק, שמענו בום חזק מאחורינו.
חול ועפר עפו מכל מקום.
ואז, אחרי שהעובך הסתלק מהאיזור והיתה זווית ראייה טובה, ראינו אותו.
היה זה בארני הדינוזאור בכבודו ובעצמו!
הוא היה לבוש בגדים מפוארים; גלימה ארוכה וצבעונית, טוקסידו שחור ובוהק, מכנסי טייץ שחורים וצמודים.
הוא התקרב אלי ואמר : "אתה הוא הנבחר. מהיום, אתה תהיה שליט ארנבי החולות."
הוא הושיט לי נייר פצפצים קסום, ונעלם, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה.
אבל אז, הבנתי מה אני צריך לעשות. הבנתי למה נועדתי.
קמתי, בעודי מתנשף ומתייפח, ונעמדתי מול ארתור וחבורתו.
ייצרתי כמה מקלוני ברוקולי, ואמרתי : "קחו את החרבות, חברים, וצאו לקרב!" בעודי זורק את הברוקולים לכל אחד מחבורתי.
התקרבתי אל ארתור, ואמרתי "מנוול חסר ערך שכמותך!", ובלי לתת לו לחשוב מהר, התחלתי לדגדג אותו בעודו נאנק מכאבים ומנסה להלחם על חייו.
ככה אני וחבורתי עשינו עד שכל חבורתי הובסה.
כולם שמחו וזרקו עלינו אורז ומרשמלואים.

בעודנו מתייפחים, נאנקים ועייפים, אני וחבורתי נסענו באוטובוס לאי הקסום שלנו, מדגסקר, ונכנסנו למאורה הסודית שלנו שנמצאת 100 מטר מחנות הריצ'רצ'ים של האי.
התיישבנו על הספה מול הטלוויזיה, ואכלנו קורנפלקס.
קטעים..

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

שכחתי לספר לכם, זה קרה גם לי!

חח סתם

אהבתי את הקטע של החכם הסיני