[מאמר] גיבוש צנחנים , כל מה שרציתם לדעת
כל מי שרוצה לדעת הכל על גיבוש צנחנים המתקרב ובא, יש בחודש הקרוב מספר תאריכים שיכנס
[תודה לשבוז ואליתי אבוקסיס בפרט]
לפני הגיבוש:
עסקו בפעילות ספורטיבית – ריצות, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ומתח. חשוב להיות בכושר בסיסי בגיבוש כיוון שכבר במיונים הראשונים בגיבוש מעיפים חבר'ה שלא השיגו תוצאות טובות.
כמה לרוץ?
המלצה שלי: תרוצו בערבים 3 פעמים בשבוע ושלבו פק"לים של שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ומתח. תתאמנו על ריצת 2000 מטר, ועלו בהדרגה לאט לאט עד אפילו ל- 5000 מטר.
מה נחשב זמן טוב?2000 מטר בפחות מ-8 דקות (הכי טוב זה 7 דקות ומטה, אבל מספיק פחות מ- 8 דקות).
שכיבות סמיכה להגיע ל3- סטים של 33 שכיבות סמיכה, ולהצליח לעשות רצוף מעל 70 שכיבות סמיכה.
כפיפות בטן לעשות מעל 60 בדקה ומעל 80 בדקה וחצי.
מתח 5 מתח לכל סט זה מעולה ומספיק.
מה כדאי להביא לגיבוש?
עט, מה עט?! כן זה נשמע חנוני נשמע מטומטם אבל זה כדאי! כי זה מעצבן שמביאים לך טופס למלא ואתה מחכה שעתיים רק לעט! אז שווה ביותר!
שאלון רפואי - לא לשכוח אותו אחרת אתה בסרטים של פקסים וכאלה). בגדים להחלפה. מזיעים המון למרות שממש קר בהתחלה (הייתי בגיבוש דצמבר) אז לא לשים מתחת למדים שמקבלים כלום רק גופייה.
לא לשכוח שמפו למקלחת שאחרי, זה מאד מבאס להתקלח עם מים בלבד אחרי שכולך בוץ!
ספר טוב או משו בשביל תעסוקה לזמן הפנוי ויש המון זמן פנוי!
והרבה הרבה מצב רוח!
היום הראשון:
ביום הראשון כולם מתייצבים בתל השומר בשעה 8 בבוקר.
חיילים בש"ג יכוונו אתכם לאזור ההתכנסות לגיבוש, שם תהיה סככה ענקית שבה אתה מחכה עד שכולם יגיעו. בינתיים נרשמים אצל שני חיילים שוודאים את שמך ורושמים שהגעת לגיבוש. לאחר מכן מגיעים שני מפקדים (סדירניקים שבטח קיבלו צ'ופר לפני שחרור, הם לא אלה שיעבירו לכם את הגיבוש.
מקבלים מדים, ממלאים שאלונים שבשאלון יש פרטים אישיים וכל מיני שאלות על עצמך. לא שאלות קשות (תחביבים מספר אחים, מקצועות לימוד בתיכון, מידע על ההורים וכו').
אחרי זה מחכים בתור לרופא שבודק שהכול בסדר ומקבל ממך את השאלון הרפואי שנדרשת למלא אצל רופא המשפחה שלך. אוכלים ארוחת צהרים טובה! אל תפחד לאכול בגלל שיש ריצת 2000 אחרי האוכל , אל תדאג הריצה היא לפחות שעתיים אחרי ושעתיים זה מספיק זמן כדי שהאוכל כבר יהיה יציב בבטן. אבל כמובן לא להגזים באוכל והכי הכי חשוב לשתות הרבה זה גם עוזר לתפקוד השרירים והלב בזמן מאמץ גופני!
בוחן בר-אור: מחלקים את כולם למספרים ונותנים לכל אחד מספר כדי שהוא ידע איזה מספר לצעוק כאשר הוא יגיע לקו סיום הריצה. לכל ריצה של כ- 2000 מטר יוצאים 50 חבר'ה.
תנאי השטח: מעפנים ביותר, חול מדברי , עליות ירידות סיבובים והכי הכי גרוע זה הלוך ושוב - מה שמעייף פסיכולוגי.השביל צפוף מאד: בקושי 3 אנשים עוברים ביחד. לשים לב: סכנת החלקה בגלל שיש בורות מידי פעם.
טיפים: רוץ בקצב שלך! תזכורו ! בקצב שלך! בהתחלה כולם חושבים שהם מטכ"ליסטים שיכולים לרוץ 2000 ב- 5 דקות, ואחרי כמה מאות מטרים שכולם מתעייפים - אתה פשוט תעקוף אותם בריצה קלה. לאחר 1000 מטר מישהו מסמן בטוש על החולצה שלך שסיימת את ה- 1000 מטר ואז אתה רץ חזור עד לנקודת ההתחלה. ב- 500 מטרים אחרונים תיתן ספרינט..שם אני רוצה לראות את כל הכוח שלך כי אין לך למה לשמור כוחות אתה הולך אחרי זה לישון. זה לא יום סיירות (בחורף) שיש גיבוש אחרי ה-2000.
אני סיימתי מקום 2 ויכולתי להיות ראשון. אחרי הריצה לא לשתות ישר. יש להמתין עד שהנשימה מסתדרת ואז לשתות ולא הרבה אחרת מקיאים, שטפו פנים...
לאחר מכן יש ארוחת ערב, ואז אחרי הארוחה שוב מתאספים כולם ואז מקריאים שמות + מספרים חדשים. המספרים ניתנים בהתאם לתוצאות ריצת ה- 2000, כך שכל צוות מורכב מחבר'ה עם תוצאות מגוונות של בריצה. אז אין דבר כזה קבוצה של סוסים. מפקד כל צוות מבקש לסדר את הפק"לים בהם משתמשים למחרת בגיבוש: מילוי ג'ריקנים, סידור שקי החול, קשירת הפקל"ים האחרים וכו'.
מחלקים רשימת שמירה ללילה (כל אחד שומר 20 דקות). זה סתם שטויות אבל לא לחפף. לשמור ולחזור לישון.
היום השני:
קמים ב-4 בבוקר ואז מתחיל דיסטנס מטורף בינך לבין המפקד. מסדרים אתהאהלים שישנו בהם וזזים לגיבוש.
שקי חול (כ- 45 דקות): יוצאים מחוץ לבסיס, עד שמגיעים לאזור הגיבוש ושם מחכים שקי חול שהם שקי המוות! הם כבדים מאד - 25 קילו לשק (0.3 ממשקל הגוף שלי...) ומלאים בחול קשה לפעמים יש אבנים בשק, ואז המפקד אומר שכל אחד יבחר את השק הכי כבד שהוא רואה ולהניח על הכתפיים, כמובן שפה תשקיע אל תיקח שק מטורף אם אתה לא מטורף פשוט תיקח שק ממוצע והכי חשוב- שלם (!) וקשור טוב אחרת יעוף עליך חול או שתצטרך להחזיר את הסגירה ביד בכוחות עצמך וזה רק מוסיף קושי. כל אחד מקבל תג עם מספר.
המפקד מתחיל להריץ אותך עד לאיזה לנקודה מסוימת וחזור (בערך 10 מטר) ויש עוד 4 חיילים מסביב שרושמים תוצאות (מי היגע בסוף מי הגיע באמצע ומי מרמה). חשוב לעשות את כל מה שהמפקד אומר: אם הוא אומר להקיף את היתד אז להקיף אותה! ולא לעבור ליד כי החיילים שאיתו רואים וכותבים.
טיפים: המפקד מידי פעם יעלה את מספר הסיבובים שהוא מבקש ממך מסביב ליתד (לדוגמא: 4 פעמים הלוך חזור בדקה וחצי או יותר. אצלנו הוא הגיע ל- 10 סיבובים ב- 3 דקות). פשוט לא להתייחס למספר הסיבובים פשוט לרוץ ריצה קלה בלי להתחיל לחשב בראש "וואי יש לי עוד 9 סיבובים" כי זה שובר מנטלי! כדאי לסדר את השק טוב על הצוואר כדאי להפיל את משקל השק על הכתפיים ולא על הגב אחרת לא תוכלו ללכת שבוע אחרי הגיבוש. למי שיש משקפיים כדאי להביא חוט קשירה כי למלא חבר'ה נפלו המשקפיים ואז דורכים עליהם ולא מוצאים אותם הקיצר סרט אז כדאי! וכלל אחרון שהוא הכי חשוב מי שלא נשבר בשקים מסיים את הגיבוש! אפשר לסיים זה לא קשה בכלל! פשוט אנשים עצלנים היום אז הם מעדיפים לפרוש ולא לסחוב שק על הגב.
קבוצת דיון: המפקד מעלה נושא וצריך לדסקס עליו בין החבר'ה, כדאי להראות נוכחות אבל לא לצעוק ולתפוס פוזה!
מסע אלונקות: מסע אלונקות באורך של 2 קילומטרים. משקל האלונקה 80 קילו ולפעמים 100 קילו. תלוי במפקד.
חשוב לסחוב הרבה את האלונקה ולהחליף כשצריך, הם שמים לב! במסע אלונקות היה קטע שהוא אמר שאין חילופים באלונקה. לפעמים נוצר מצב שהרמתי אלונקה איזה דקה וחצי וזה קשה.
לאחר מכן יש מקצה זחילות, צריך לזחול מקצה של 25 מטרים ולהקיף את המשטח ולהסתדר לפי מקומות הגעה, חשוב פה להשקיע ובזחילות פשוט לאכול את החול...אין תחמונים!
אלונקה סוציומטרית, ובעברית- תחרות ריצה שה-4 ראשונים סוחבים את האלונקה. אל תגיד לעצמך "אה! אז אני יגיע 5-6 ואז אני לא אסחב!" לא! אל תהיה דביל תגיע כל פעם! אני הגעתי בערך 8 פעמים ותאמינו לי שפה נכנס כל המשקל של הגיבוש ממש! לנו היה בערך 12 מקצים! אז תשקיעו ותסחבו תמיד. לאלה שרוצים להיות בדובדבן ולקבל מאותר, תיקחו כל פעם את האלונקה הסוציומטרית ותשקיעו בזחילות ובמקצים של השכיבות סמיכה וכו'.
לפעמים יש עונשים אז גם שם המפקד אומר ש-4 חבר'ה ילכו לסחוב את האלונקה אז גם פה תתנדב כי רושמים את זה. בקיצור להפעיל שכל. מה שרושמים לסחוב מה שלא לא חייב.
לאחר מכן לנו היה עוד שקיחול, " מה? שקי חול? שוב? אמרו שזה הסוף? " אז פה הם שוברים את כל החלשים, נראה לכם ששוב פעם תרוצו 45 דקות? ממש לא! אולי 10 דקות חנוק!! ואצלנו פה היה תחרות שכזאת מי עושה הכי הרבה סיבובים בזמן מסוים שהקציבו לכולם.
אחרי זה היה לנו מקצה מיוחד - עשינו 10 שכיבות סמיכה זחלנו עד לחוט קפצנו מעליו עשינו 10 כפיפות בטן מלאות מבלי שאף אחד דורך לך על הרגלים, כן קשה טילים! שוב זחילה קופצים מעל חוט נוסף ועושים 10 סמוך קום..שזה קשה אחרי שכל השרירים תפוסים. בערך כל זה כפול 8 פעמים אולי 10 .
חשוב פה לא לעבר ולא לרמות לעשות את הכל מלא ועד לסוף. כי אצלנו בסוף כל זה המפקד אמר לעצום עיניים והוא שאל " כל מי שחושב שהוא לא עשה את הכול כמו שצריך לעשות (סטים מלאים) שירים יד" פה לא הרמתי יד אבל הוא שאל שוב "כל מי שחושב שהוא לא ופה אני הרמתי!
למה?
כי אין מצב שאתה עושה 100 שכיבות סמיכה ו100 כפיפות בטן ו100 סמוך קומים מלאים. אולי ב-5 מקצים הראשונים וגם זה אולי כי הזחילות מעיפות את הידיים, וגם יש עוד 4 מפקדים שביחד עם המפקד שלך והם רושמים כל דבר שזז ובטוח שיש כאלה שמחפפים הרבה ואם הם לא ירימו את היד שלהם הם ירשמו שהם משקרים וזה אומר שגם אם תסיים לא תקבל מכתב הביתה שעברת.
בהמשך: המפקד נתן לדבר על מספר נושאי שיחה; ערך משחק חברתי שקצת מסובך להסביר (לא רלוונטי) מה שחשוב זה להראות יוזמה, נוכחות ועזרה לצוות בלבצע את המשימה.
עוד טיפים: יש לזכור שאם יש עונשים, בגלל אי עמידה בזמנים, אז כדאי לרוץ ישר ולסחוב כי רושמים את אלה שעוזרים בעונשים.
עוד מסע אלונקות קצר של 500 מטר עד לבסיס וסיימנו את הגיבוש. סך הכל 4 שעות.
ראיון:
בראיון נכנס הקטע הנפשי שכל אחד פשוט יזרום עם מה שהוא יודע ומה שהוא מכיר מעצמו הנה מספר שאלות ששאלו אותי ואת החברים שלי, בתקווה שזה יעזור למישהו:.
ספר על עצמך, תחביבים , למה אתה רוצה לתרום למדינה? למה לתרום לצבא? למה להתגייס? אתה רוצה לעשות סיירות של הצנחנים? למה לא להשקיע בגדודים? אתה אוהב את הארץ? פה שאלו אותי שאלות מצחיקות של אם אתה נוסע מהבית שלך עד לירושלים דרך איזה ערים בארץ אתה עובר ואני גר בחיפה אז פשוט לענות ישר ולעניין.
טיפים לראיון:
אני אוהב את הארץ ואני אוהב את עם ישראל, מדינה טובה ועם טוב, אחרי המון המון שנים שלא הייתה לנו מדינה אני יהיה גאה לשרת בצבא הגנה שמגן על עם ישראל. אני רוצה להגיע דווקא לצנחנים מפני שזאת חטיבה טובה שמעתי עליה רבות, יש פה חבר'ה איכותיים ועובדה שיש גיבוש כלומר יש סינון מסוים ולכן מגיעים לפה חבר'ה טובים. אפשר להוסיף שיש לי חבר בצנחנים והוא ממליץ בחום.
חשוב להראות בטחון, לא לשחק בידיים ולא להסתכל לשמיים אלא להסתכל בעיניים ולהראות רצינות.
תדגישו להם בראיון שאתם אוהבים להתנדב בתנועות נוער למיניהם או בעזרה לציבור כגון מד"א משמר אזרחי וכו'.
חשוב לומר שאתה מאד מאד רוצה צנחנים וזה חלום חייך (סתם בצחוק) אבל ממש להראות שאתה רוצה.
תיזהרו לא לשקר שלא יעלו עליכם! אל תאמרו לדוגמא שאתם מעדיפים גולני על צנחנים אחרת בטוח לא תתקבלו ואל תגיעו עם המראיין להסכמה שכל החטיבות שוות כי הם חושבים שלא.
אל תיתנו למראיין לשאול יותר מידי אלא תדבר הרבה..אבל גם אז לא לחזור על מילים פעמיים להראות הרבה אידאלים ורצינות.
ציטוט ההודעה
