[קטע מידע] הורקרוקסים
כולנו נתקלנו במושג זה כבר בעבר, גילינו אותו לראשונה ב הרחבה חשובה ביותר בספר "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" בפרק 23, הנקרא (כמה מפתיע...) "הורקרוקסים" [עמ' 446] ואנו נתקלים במושג זה לראשונה בעמ' 338 בפרק "זיכרון סלג-תוקף" [עמ' 319], כאשר טום רידל בן השש עשרה שאל לאחר שיעור שיקויים קצר את הפרופסור סלגהורן על הנושא.
התיאור של הורקרוקס הוא יוצא מן הכלל ונוראי ביותר, ומשמעותו (עפ"י הוראס סלגהורן) "...'הורקרוקס, היא מילה שמציינת חפץ שמישהו צפן בתוכו חלק מהנשמה שלו." טום רידל מצא עניין בנושא ותיחקר עוד, כדי לדעת כיצד ואיך. וסלגהורן הסביר שהדרך היחידה ליצור הרקרוקס היא באמצעות מעשה רשע - מעשה הרשע הגדול מכולם. באמצעות רצח. מעשה הרג קורע את הנשמה. קוסם שמעוניין ליצור הורקרוקס מנצל את הנזק הזה לטובתו; וולדמורט מצא רק עוד ועוד עניין ושואל את סלגהורן אם אפשר יותר, למשל שבעה (מספר ומרולוגי בתנ"ך, שעפ"י רידל נקרא גם המספר הקסום ביותר...), סלגהורן כמעט משתגע אך מסביר לטום שהנשמה אמורה להישאר כאחת ויחידה.
אם כן, אנו יודעים מה וולדמורט רצה, הוא רצה אלמוות, חוסר אפשרות למות, את החיים הנצחיים, והודות לכך הוא הכין הורקרוקסים. עפ"י ניחוש של דמבלדור, ועפ"י עזרה מהזיכרון שהביא הארי שחלקו נכתב לעיל, הוא הכין 7 הורקרוקסים. בספר הרביעי יש מין ספויילר לא ברור שחוזר גם בספר השישי. בו וולדמורט אומר כי נקרעתי מתוך גופי, הייתי פחות מנפש תועה, פחות מרוח הרפאים הקלושה ביותר... אבל עדיין הייתי חי. [פרק 33, "אוכלי המוות" עמ' 591].
לאחר צפייה בזיכרון ישן נוסף, בפרק מוקדם יותר, מגלה וולדמורט הצעיר, העובד ב"בורגין וברקס" כשליח, עניין בזוג חפצים בעלי ערך רב ביותר: ספל שהיה שייך להלגה הפלפאף, ממייסדי הוגוורטס, וקמיע שהיה שייך לסלזאר סלית'רין, גם כן ממייסדי הוגוורטס. בעלת הרכוש, חפציבה סמית' שהייתה צאצאית של הלגה הפלפאף, נמצאה מתה יומיים אחרי המפגש החביב מהרעלה בכוס התה שלה, וגמדונת הבית הישישה שלה, הוקי, הואשמה בכך, בעוד הגורם היה וולדמורט הצעיר, שגנב את החפצים הללו ועפ"י החשד הפך אותם להורקרוקסים, שהצטרפו לרשימה ארוכה ביותר, שוב עפ"י החשד, של הורקרוקסים, והם:
-הקמיע של סלית'רין.
-הספל של הפלפאף.
-משהו שהיה שייך לגודריק גריפינדור.
-משהו שהיה שייך לרוונה רייבנקלו.
-הטבעת של ואנדרולו גונט, סבו של וולדמורט.
-היומן של טום רידל.
-הנחשית של וודלמורט, נגיני.
הסיבה לכך שרוב החפצים שהפכו להורקרוקסים היו שייכים בעבר למייסדי הוגוורטס, היא משום שוולדמורט תמיד חש חיבה עזה כלשהי להוגוורטס, וראה בו הבית הראשון והאמיתי שלו. למרות ששום חפץ, חוץ מהחרב השמורה במשרדו של דמבלדור, היה שייך אי-פעם לגודריק גריפינדור אך זה ייתברר כנראה בספר השביעי.
שניים מן ההורקרוקסים הושמדו, היומן של רידל והטבעת של ואנדרולו, מה שמשאיר את הצורך המציאת חמישה נוספים, כאשר המיקום של אחד ברור וידוע, וזהו המיקום של הנחשית נגיני.
הקמיע של סלזאר סלית'רין נמצא במערה גדולה שבתוכה אגם מלא חיז"לים (גופות שהוחיו בעזרת קסם אפל), ובאמצע האגם ישנה קערת אבן ובה חומר בצבע ירקרק והקמיע עצמו. בספר "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" הארי ודמבלדור מוצאים אותו ולוקחים אותו איתם, מה שמוביל למותו הלא-בטוח של דמבלדור. הקמיע התברר כזיוף של אדם בשם רא"ב, שזהותו מתגלה בספר השביעי, שאותה אספק כאן.
ספויילר לגבי הקמיע של סלית'רין ורא"ב:
לאחר שבורחים מהחתונה של פלר וביל, הארי רון והרמיוני משתכנים בכיכר גרימוולד מספר 12, ביתו לשעבר של סיריוס, שהוריש אותו להארי. תוך כדי הסתובבות בבית מוצא הארי את חדרו של רגולוס, אחיו של סיריוס, ועל הדלת שלט שעליו כתוב (תרגום חופשי שלי...): "לא להיכנס ללא אישורו הישיר של רגולוס ארקטורוס בלק" מה שישר עורר בהארי מחשבה מסויימת שהקמיע בפנים, לאחר חיפוש רב, נתגלה שאכן היה קמיע, ושהוא נעול בארון בחדר בו יש את עץ המשפחה של סיריוס. הארון לא נפתח, לכן הם פונים לקריצ'ר, שמספר כי רגולוס אכן לקח את התליון ואמר לקריצ'ר לחזור ולדאוג לשמירתו של התליון ושאסור לו לספר את זה, בעת שרגולוס נלקח לתוך האגם ע"י החייזל"ים ולא שב מעולם.
הארון נפרץ והקמיע נגנב ע"י מנדנגוס פלצ'ר, שמכר אותו, עפ"י התיאור למישהי ממשרד הקסמים שלבשה קשת ונראתה כמו צפרדע.
הארי רון והרמיוני יוצאים במסווה למשרד הקסמים בכדי לגנוב את התליון מדולורס ג'יין אמברידג', וגם מצליחים, וכעת הם מחפשים את ההורקרוקס הבא.
הייתי מספר עוד אבל אני לא קראתי כ"כ הרבה...
בכל מקרה, החיפוש אחר ההורקרוקסים ממשיך, ואם יש לכם איזושהי שאלה בנוגע לעולמו הנרחב של הארי פוטר, פנו אליי, אתם יודעים מי אני...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ~Run Like Hell~
