כפתיחה אני אפרט מהו ארגון ה-WWE
ה- WWE - World Wrestling Entertainment הוא גוף עסקי בארצות הברית המארגן מופעי היאבקות מקצועית. כיום זהו הארגון המצליח ביותר בתחום זה. המופעים אינם ספורט במובן הרגיל של המילה אלא מעין סוג של טלנובלה או אופרת סבון בעלת תסריט לפיו מתאבקים מפתחים "יריבויות", "מתים", "קמים לתחייה" וכן הלאה. במסגרת העלילה דמויות המתאבקים מתמודדות על תארי אליפויות שונים וכך נוצר רושם מוטעה שמדובר באירוע ספורטיבי.
בעבר ה-WWE נקרא World Wrestling Federation, WWF. שמה של החברה שונה מ-WWF ל-WWE בעקבות תביעה משפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (World Wildlife Fund, שגם קיצורם היה WWF).
WWE היא חברה ציבורית, אך רוב המניות נמצאות בשליטתו של יושב הראש, וינס מקמהן הבן, אשתו לינדה מקמהן - עוזרת יושב הראש, בנו שיין מקמהן וביתו סטפני מקמהן. לכל בני משפחתו היה בעבר תפקיד מסוים גם בעלילת התוכנית וגם כיום מדי פעם רואים אותם בהופעות אורח.
היסטוריה
רקע והיסטוריה מוקדמת
בשנת 1915 קידם רודריק ג’ימס “ג’ס” מקמהן, סבו של יושב הראש הנוכחי, וינס מקמהן הבן, קרב אגרוף בין ג’ס וויליארד וג’ק ג’ונסון. בקרב זה, שהתרחש ב-5 באפריל, איבד ג’ונסון את תארו לג’ס וויליארד בהוואנה, בירת קובה. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1925 הצטרף מקמהן אל טקס ריקרד בקידום אירועי אגרוף באולם מדיסון סקאוור גארדן בניו יורק. באותה תקופה הארגון של ג’ס מקמהן התרכז בעיקר בארגון ערבי אגרוף ושירה או קונצרטים.
רק משנת 1935 עברו המקמהנים לעסוק בהיאבקות מקצועית. וינס מקמהן, בנו של ג’ימס מקמהן, החל לקחת חלק גדול בניהול העסק, במיוחד בצד ההיאבקות. אולם משפחת מקמהן לא יכלה לקדם קרבות ואירועי היאבקות במדיסון סקאוור גארדן בעקבות שנאתו של שותפם לעסקיהם הקודמים, טקס ריקרד, לספורט הזה. המדיניות הפכה מאוחר יותר, הודות למאמציו של שטוטס מנדט והמיליונר ברנר מקפדאן.
ה-CWC וה-WWF
בינואר1953 השתלטו וינס מקמהן, בנו של ג'ס, ומקדם ההאבקות שטוטס מנדט על קבוצת ההיאבקות באזור הצפון-מזרחי בארצות הברית שהייתה חלק מאיגוד ההיאבקות ה-NWA. הקבוצה הזו הכתירה אלוף בלתי מעורער שעבר מחברת היאבקות אחת לאחרת והגן על תאריו ברחבי העולם. חברתו של מקמהן נקראה Capitol Wrestling Corporation או בקיצור CWC.
במקור הריצה חברה זו מופעים באולם "טרנר", שהיה בעל 2,000 מקומות ישיבה. לאחר מכן גדל הארגון והשפעתו השתרעה גם באזורי ניו אינגלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה. הארגון הגדיל את רווחיו באופן ניכר לאחר שחתם על חוזה עם ערוץ טלוויזיה מקומי. בשנת 1956 התחילה חברת CWC לשדר תוכניות היאבקות בשידור ישיר. CWC שלטו בהיאבקות בצפון-מזרח ארצות הברית באמצע המאה ה-20, כשההיאבקות עדיין הייתה מחולקת למחוזות.
WWF
ב-1963 היה "נער הטבע" באדי רוג’רס אלוף איגוד ההיאבקות NWA והקרבות שלו נקבעו על ידי מונדט. שאר מתאבקי ה-NWA כעסו בגלל שלעתים נדירות רוג’רס התאבק מחוץ לצפון-מזרח. לכן הוחלט שמונדט ו-CWC יעזבו את ה-NWA לטובת ארגון חדש שהקימו, ה-World Wide Wrestling Federation) WWWF). רוג’רס הפסיד את תואר הNWA ללו תז בטורונטו ב-23 בינואר1963. באמצע אפריל הוענק לרוג’רס תואר ה-WWWF אחרי שנטען שהוא ניצח בטורניר בריו דה ז'ניירו, ברזיל, דיווח זה התברר מאוחר יותר כפיקטיבי. לבסוף תואר ה-WWWF הצטרף בחזרה ל-NWA ב-1971 והתואר העולמי שלהם ירד למעמד של תואר אזורי.
בשנת 1979 שינה ה-WWWF את שמו ל-WWF, הקליט יותר, ראשי תיבות של המונח World Wrestling Federation ("פדרציית ההיאבקות העולמית").
הפריצה הגדולה
בשנת 1983 לקחו וינס מקמהן הבן וחברתו "טיטן ספורט" את השליטה על ה-WWF מאביו. מקמהן המבוגר כבר ביסס את תרבות ההיאבקות בצפון ארצות הברית באמצעות העלאת מופעי היאבקות שהתמקדו יותר בבידור ופחות בספורט. התחרויות בין המתאבקים כבר לא היו אירועי ספורט בהם הכשרוני יותר מנצח אלא אירועים מתוסרטים במטרה לגרום לעניין רב יותר בקרב הקהל.
מקמהן הצעיר החל בתהליך התפשטות עבור ליגת ההיאבקות ובכך החל נוגש בשווקים של מתחריו. הוא אף מכר את זכויות השידור לרשתות טלוויזיה וכן זכויות הפצה לקלטות וידאו של אירועי ההיאבקות שאירגן. הוא הגדיל לעשות והשתמש בכסף שצבר ממכירות אלו כדי לקנות כשרונות ממתחריו. בכך שבר סטטוס קוו בקרב התאחדויות ההיאבקות השונות.
בעקבות צעדים אלה הכריזו שאר ארגוני ההיאבקות מלחמה על ה-WWF. וינסנט מקמהן האב הזהיר את בנו ואף חשש לחייו, אך תחת להקשיב לאזהרות אלו, הגדיל הבן את יומרותיו: ה-WWF החלה לקיים סיורי הופעות במדינות השונות באמריקה. יוזמה נועדת שכזאת דרשה הון גדול, דבר שהביא את ה-WWF לסף קריסה כלכלית.
סמל ה"רסלמניה"
ה-WWF לא זכה להצלחה רבה עד שוינס מקהמן הבן הגה את "רסלמניה". "רסלמניה" היה אירוע היאבקות גדול ששילב בין קרבות מתוסרטים על תארי האליפות לבין מופעי מוזיקת רוק ובידור בכיכובם של ידוענים (בין הידוענים המזוהים ביותר עם אירועים אלו נמצאים מיסטר טי והזמרת סינדי לאופר). השילוב בין רוק להיאבקות הוכיח את עצמו כהצלחה גדולה ומהר מאוד מחירי זכויות השידור של "רסלמניה" הרקיעו שחקים.
בעקבות ההצלחה אורגנו ערבים דומים, אך "רסלמניה" שמר על הבכורה כאירוע השיא בהיאבקות, כאשר באירוע זה התרחשו הקרבות הגדולים ביותר על תארי האליפות בין "יריבים" מושבעים.
ההצלחה רק גברה ועקב כך שודרו האירועים הללו במסגרת שיטת "שלם וצפה" (Pay Per View). הכוכב הגדול של אירועי "רסלמניה" באמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה המתאבק האלק הוגאן.
התחרות עם WCW
בעקבות הצלחתה של ה-WWF, קנה המיליונר טד טרנר את ליגת ה-NWA ושינה את שמה ל-WCW. מנהל התחרויות היה אריק בישוף, שנהנה ממשאבים כלכליים הודות לגב הכלכלי של טרנר. ב 1994 החל טרנר לקנות את כוכבי ה-WWF. בין השאר נקנו האלק הוגאן, "מאצ'ו מן" רנדי סבאג', לקס לוגר, סקוט הול ("רייזר ראמון"), קווין נאש ("דיזל") ורבים אחרים.
ב-1995 עלתה לשידור בימי שני תוכנית היאבקות שבועית ב-TNT, רשת הכבלים של טרנר. התוכנית נקראה WCW MONDAY NITRO, "ניטרו ימי שני של WCW" והתחרתה ישירות בתוכנית הדגל של ה-WWF MONDAY NIGHT RAW, "ימי שני הכואבים", על קהל הצופים. תוכנית זו הביסה את ה-WWF ברייטינג וזכתה להצלחה רבה הודות לרכש המסיבי של כוכבי WWF וקוי עלילה שונים. ביניהם היה סיפור "אחוות ה-NWO" - קבוצת דמויות מתאבקים ששמה לעצמה למטרה להשתלט על כל הענף ולזכות בכל התארים.
מקמהן הגיב ע”י יצירת כוכבים חדשים כדי להחזיר לעצמו את השליטה באהדת הקהל ובאותו זמן הידק את החוזים עם מתאבקי ה-WWF על מנת שיהיה קשה יותר ל-WCW לקנות את כשרונותיו. למרות מהלכים אלה, ה-WWF המשיכה להפסיד כסף. קווי העלילה המציאותיים של WCW גרמו לתשומת הלב לרדת מהסיפורים הלא עדכניים והילדותיים של ה-WWF והגימיקים של עידן הרוק-היאבקות.
הדפיקה במונטריאול
היריבות בין WWF וה-WCW החל בשנת 1997, כאשר מקמהן החליט להוציא את אלוף ה-WWF ברט "היטמן" הארט מחוץ לחברה.
בשנה קודמת, 1996, ה-WCW הציעו להארט לעבור אליהם. מקמהן הציע למתאבק חוזה עם משכורת נמוכה יותר, אך משך החוזה היה 20 שנה והארט החליט להישאר. למרות הסכמתו של הארט, מקהמן מיד התחרט על העסקה וטען שהוא בבעיות כספיות. מקהמן איים בביטול החוזה והציע לברט לעשות את הטוב ביותר בשבילו ולחתום עם ה-WCW. יותר מאוחר טען מקמהן שהוא יכול לשלם את הכסף של החוזה ורצה שהארט ישאר, אך כאשר נשאל וינס על קווי העלילה העתידיים של הארט, ענה שהארט הוא לא חלק מהתוכניות ארוכות הטווח שלו. כתוצאה מכך הארט בחר לחתום אצל ה-WCW.
מקמהן החל לדאוג מהאפשרות שהארט יעזוב בעודו מחזיק בתואר האליפות בו זכה בשנה הקודמת. דאגה זו הייתה מבוססת, שכן מוקדם יותר אלופת הנשים של ה-WWF, אלונדרה בלייז, עברה ל-WCW בזמן שהחגורה הייתה בידה, וזרקה אותה באחד מפרקי "ניטרו". החשש היה שהארט יופיע ב-WCW כשהוא מחזיק את חגורת אליפות ה-WWF. למרות שברט הארט הבטיח שדבר כזה לא יקרה, מקהמן נשאר מודאג ועל כן הוחלט שבקרב האחרון שלו ב-WWF יפסיד הארט את החגורה.
קרב זה היה בסדרת ההישרדות (Survivor Series 1997) שנערך במונטריאול, קנדה. הארט הקנדי אמר שהוא מוכן להעביר את החגורה, אבל לא ל"יריבו" שון מייקלס ולא במונטריאול. הארט הציע להעביר את החגורה למתאבק אחר או למייקלס מחוץ לקנדה, אך מקהמן היה נחוש בדעתו.האולטימטום של ברט חצה כמה גבולות ולכן הוחלט לסטות מהסיום המתוכנן (פסילה כפולה בעקבות התערבויות חיצוניות) של הקרב בין מייקלס והארט: שון מייקלס נעל על ברט את מהלך ההכנעה שארפשוטר ששייך לברט וזה היה הסימן המתוכנן לשופט כדי לסיים הקרב ולתת את האליפות לשון מייקלס לפי הוראתו של מקמהן. הארט טען שזה לא היה הסיום עליו סוכם עמו וירק על מקמהן ישר אחרי צלצול הפעמון בעוד שהמוזיקה של מייקלס מתנגנת. לאחר מכן ברט בעט מתסכול בחפצים וזרק מסך טלוויזיה בטרם עזב את הזירה. מאוחר יותר באותו לילה דווח שברט ומקמהן נכנסו לתגרה מילולית אמיתית.
עידן האטיטוד
"סטון קולד" סטיב אוסטין
עידן ה"אטיטוד" (Attitude, "גישה") היה מבוסס בעיקר על הפופולריות של "סטון קולד" סטיב אוסטין ("קר כאבן", "קר רוח"), שהיה אהוב על המעריצים מאז זכייתו בתחרות "מלך הזירה" ב-1996, אז שיחק כחלק מהמתאבקים ה"רעים". בעזרת הגישה הקשוחה והאנטי-ממסדית שאומצה לדמותו זכה אוסטין באהדתם של המעריצים, ומנהלי ה-WWF החליטו לעשות לו שינוי תדמית שיהפוך אותו לאחד מה"טובים" ב"רסלמניה 13".
במשך שנת 1997 פיתח אוסטין את הסטטוס שלו כדמות מורדת על ידי ערעור על כל דמות סמכותית ב-WWF. הוא השתמש ב"סטאנר" ("המהמם", מהלך הסיום האופייני שלו) לשדרן ג’ים רוס, למנהל "סרג’נט סלאת’ר" ("סמל מרחץ דמים"), ובסופו של דבר גם לבעלים של ה-WWF בעצמו, וינס מקמהן. בנוסף, פוזרו הצהרות ואמירות מבין גורמים ב-WWF שיצרו את הרושם שישנו ריב אישי בין מקמהן לאוסטין.
עידן ה"אטיטוד" התחיל באירוע המרכזי של "רסלמניה 14", בו סטיב אוסטין נלחם נגד שון מייקלס על אליפות ה-WWF עם המתאגרףמייק טייסון כשופט מיוחד. שיאו של הקרב תוכנן להיות הוויכוח המילולי בין אוסטין לטייסון, כאשר בסופו אוסטין הניף "אצבע משולשת" לעבר טייסון. המטרה הייתה להדהים את המעריצים שרכשו את האירוע במסגרת שידורי "שלם וצפה" ממה שהם ראו, לשנות את התדמית הילדותית לה הם ציפו מה-WWF.
לאחר אירוע זה מעריצים רבים של הענף החלו להעדיף את ה-WWF על פני ה-WCW. עלילה זו הצליחה לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה 18 חודשים ה-WWF הביסו את ה-WCW ברייטינג.
במשך שנת 1998 החלו לפרוץ מתאבקים פופלארים אחרים ב-WWF (כמו "הרוֹק", "הסלע"). הרייטינג והפופולריות של ה-WWF עלו בהתמדה והביאו לארגון חשיפה תקשורתית גדולה יותר.
עידן ה"אטיטוד" הסתיים ב"רסלמניה 17", כאשר התסריט הציג את אוסטין כמוכר את נשמתו ל"שטן" (וינס מקמהן) כדי לזכות באליפות ה-WWF מידי "הרוק". כך נשברה שוב התדמית של סטיב אוסטין כדמות החצופה.
מותו של אואן הארט
ב-23 במאי1999 בקנזס סיטי, מיזורי, המתאבק אואן הארט (אחיו של ברט הארט), בדמות ה“בּלוּ בלֵייזר" ("השורף הכחול"), נקבע לעשות כניסה מרשימה, שבה הוא היה אמור “לעוף” לתוך הזירה ע”י שלשול מגג האולם באמצעות כבל. באמצע הפעלול הריתמה של הארט ניתקה בפתאומיות והוא צנח מגובה 25 מטר לתוך הזירה. הוא הובהל לבית החולים הקרוב, אך נפטר מפצעיו מספר דקות לאחר שהגיע.
השדרן ג'ים רוס הודיע על הטרגדיה הנוראית הזאת לקהל באירוע ברגע שהחדשות על מותו של הארט החלו להגיע, אך כמו כן הכריז שלמרות האסון, המופע ימשך. ההחלטה להמשיך את האירוע הייתה ועדיין שנוייה במחלוקת. זאת הייתה כפולה שכן שמעבר לעצם למותו של הארט, הטשטוש בין האלימות המתוסרטת והמזויפת שעל הבמה למציאות גרם למותו להראות כעוד פיתול בעלילה.
לילה לאחר מכן תוכנית ה-RAW הוקדשה לאואן הארט והופק שידור מיוחד בן שעתיים שבו היו קרבות שמוקדשים לו. במהלך הערב הובאו מספר אנשים שדיברו והעלו זיכרונות על אואן הארט. כך הודגש שמותו היה מציאותי ולא חלק מתעלול עלילתי.
שדרוג עסקי ורכישת ה-WCW
ב-23 באפריל1999 WWF הציגה תוכנית חדשה שנקראה "סמאקדאון" (Smackdown, "הטחה לרצפה" בתרגום חופשי). ב-24 באוגוסט נהפכה "סמאקדאון" לתוכנית שבועית ומאז נשארה התוכנית הכי מצליחה ברשת השידור הארצית UPN. "סמאקדאון" צולמה ושודרה במקביל לתוכנית המקורית של ה-WWF, MONDAY NIGHT RAW.
מנהלי ה-WWF הכריזו על רצונם לגוון את עסקיהם, כולל מעודני לילה, סרטים והוצאת ספרים. בשנת 2000 הכריזה ה-WWF, יחד עם הרשת הטלווזית NBC, על הקמת ה-XFL, ליגת פוטבול מקצוענית חדשה. הליגה לא ממש הצליחה ורשת NBC הורידה את שידורי הליגה מהמסכים כעבור שנה.
בעקבות ההצלחה הגדולה של עידן ה"אטיטוד" הרייטינג של ה-WWF החל לעלות ו-WCW, מתחרתה העיקרית, החלה לדעוך. מצבה הכספי של ה-WCW היה גרוע ובעליה החדשים, החברה AOL טיים וורנר, חיפשו דרך לצמצם את ההפסדים. בשנת 2001 קנתה ה-WWF את ה-WCW במחיר 7 מיליון דולר בלבד.
מספר חודשים לאחר הרכישה מקמהן ומנהל ה-WCW, אריק בישוף, דיברו והשלימו. בישוף הוחתם ב-WWE, שמה החדש של ה-WWF, כשחקן בדמות המנהל הכללי של התוכנית RAW. מעריצים רבים העריכו שהיה מוטב עבור הליגות השונות לו היו מחכות עד לפתרון חלק מקווי העלילה של ה-WCW.
World Wrestling Entertainment
בעקבות התביעה המשפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, הידועה גם כ-WWF, פדרציית ההיאבקות שינתה את שמה ל World Wrestling Entertainment, או בקיצור WWE. ההפסד המשפטי של פדרציית ההיאבקות נבע מהפרת החוזה שלה עם הקרן לגבי שימוש בשם WWF בבריטניה בלבד. ברגע שהפדרציה החלה להיות חברה בינלאומית, היא הפרה את ההסכם ועל כן פנו הצדדים להכרעת בית המשפט, אשר הכריע לטובת הקרן.
בלי ה-WCW כמתחרים, ה-WWE החליטו לפצל את סגל המתאבקים לשתי תוכניות מרכזיות: RAW ו"סמאקדאון".ביוני2006, ליגת ה-ECW חזרה וקיבלה תוכנית משלה, וגם היא נחשבת כיום לתוכנית מרכזית. לכל תוכנית יש את המנהל משלה, סגל ייחודי וכן אלופים ואליפויות שונים. כך, לדוגמה, ל"סמאקדאון" יש את חגורת ה"אליפות העולמית במשקל כבד", ל-RAW יש את אליפות ה-WWE ול-ECW יש את אליפות ה-ECW. מדי פעם ערבבו את הסגלים מחדש על מנת ליצור גיוון ועניין בקרבות. השינוי הגביר את ההצלחה והעלה את הרייטינג של שתי התוכניות.
אבולוציה
בשנים האחרונות עלתה קרנו של המתאבק האנטר הרסט הלמסלי, שידוע יותר בראשי התיבות שלו "טריפל H" (בתרגום חופשי: H משולש, שכן ראשי התיבות של שמו הם HHH). דמותו של טריפל H זכתה ב-10 תארי "אליפות העולם" תוך שהיא מאגדת חבורה של כשרונות ששימשו כשומרי ראשו, ואף סייעו לו "לנצח" בקרבות. לסטייבל (קבוצה) זה הוא קרא "אבולוציה" ועל פי קו העלילה, מטרת הסטייבל הייתה לשלוט בענף ולזכות בכל התארים. הסטייבל המקורי כלל את טריפל H, את "נער הטבע" ריק פלייר (שדמותו, בעלת 16 תארי אליפות, נחשב למתאבק המלוכלך ביותר בענף), "מחסל האגדות" רנדי אורטון ו"החיה" דייב בטיסטה. מולם עמדו כריס בנואה, שלטון בנג'מין ו"אדג'" (קצה).
בשנת 2004 החל הסטייבל להתפרק כאשר רנדי אורטון זכה בתואר האליפות מכריס בנואה וכתוצאה מכך תקף אותו טריפל H הזועם. שבועיים אחר כך הפסיד אורטון את התואר לטריפל H. בעקבות התקפה זו פרש אורטון מהסטייבל ויחד עם כריס בנואה וכריס ג'ריקו החלו להטריד את חבריה שנותרו. חרף ניסיונתיהם הרבים לזכות בתואר האליפות של טריפל H הם נכשלו ו"אבולוציה" רק התחזקה.
המפנה הגדול התרחש בעקבות ה"רויאל רמבל" של 2005. דייב בטיסטה מ"אבולוציה", שדמותו נחשבה למתאבק החזק ביותר ב-RAW, ניצח בקרב 30 אנשים כדי לקבל זכות להתמודד על אחד משני תארי האליפות, אשר באחד מהם החזיק טריפל H. באותה שנה, ב"רסלמניה 21", הביס בטיסטה את טריפל H וזכה ממנו בתואר. גם בקרבות החוזרים לא הצליח טריפל H לקחת את התואר מבטיסטה, שבינתיים עבר ל"סמאקדאון" במסגרת ערבוב מחדש של סגלי המתאבקים.
עד סוף השנה הסתיים קו העלילה הזה ו"אבולוציה" התפרקה לחלוטין, כאשר בטיסטה ואורטון עברו ל"סמאקדאון" (אחרי שכל אחד מהם הסתכסך עוד קודם לכן עם טריפל H) ואילו טריפל H וריק פלייר הסתכסכו ביניהם ונהפכו לאויבים מרים.
תודה לויקיפידיה על המידע






ציטוט ההודעה

