הגרובטרון מוציאים מארז בו אלבום שירים ו-DVD מתוך ההופעות. אסף שוורץ, האיש והגרוב, לבש חאקי, שם חציר על הראש ועל הדרך גם האזין לאלבום
שרהל'ה שרון לא האמינה שהיום הזה יגיע! חבורת צעירים, משופעים בגנים קיבוציים, הוציאו מהגורן את השירים המאובקים ביותר, להלן "נכסי צאן הברזל", ועשו מה שעשרות סשנים של שירה בציבור נכשלו בו. הם מוציאים את המיטב ויוצרים עניין מסוים בשירים, שבמקרה הטוב לא עושים לך כלום, אולי דגדוג קטן באתוס, שירים ששייכים לפנתיאון, ואני מדבר על פנתיאון סגור ונטוש ששנים לא ביקרו בו, וגם לא רצו לבקר בו. יש מקומות מיוחדים שמטפלים בפנתיאון הזה. יש שם מנחה, בדרך כלל עם פסנתר מאוד גדול, מצוידת בשם קלאסי כמו עינת או שרהל'ה, חיוך קולגייט מסנוור ויכולת על אנושית לא להפסיק לשיר. אומרים שזה כיף שירה בציבור, שזה משחרר כמו ערימה של שזיפים יבשים. אני אישית עוד לא הייתי ברייב הזה, ולמרות שזה נשמע כל כך מבטיח ומרענן, קשה לי לראות את זה קורה, אבל... never say never.
שבוע אני חורש את הדיסק ואני עדיין לא יודע מה אני קוצר. איך אני אמור להתייחס לדיסק הזה? בהומור? ברצינות? לקחת ללב? לרקוע ברגליים? ב-DVD המצורף מספרים הגרובטרון על ההיסטוריה שלהם, ואפשר לראות שהם אשכרה בקטע, והמוזיקה הזאת לא פחות מחשובה להם.לפי הדברים שהסולן דרור אהבה רומם אומר, אני צריך טו לייטן אפ. "זה לא קוריוז, זה צורך", "הרעיון הוא חגיגה". ובאמת, כל הכיוון מושך למסיבה אחת גדולה, ביג טיים.
נקודת הפתיחה שלי בדיסק הזה בעייתית. אני אף פעם לא אהבתי את הפורמט הקדום של השירים האלה, הם נכנסו לי מאוזן אחת ונמלטו מהשנייה, פילרים עבשים של רדיו בשבתות וחגים, שכמה שתנסה, פשוט לא תוכל להתחמק מהם. עם רף ציפיות לא ממש גבוה, וחוסר געגוע ל"ישן ולטוב", ניגשתי לדיסק ולשמחתי לא נרשמה אכזבה. לא התאכזבתי אבל מצד שני גם לא פצחתי בהורה בלתי רצונית.
הגרובטרון הם חבורה מאוד מוכשרת של נגנים, עם סולן פרופרמר בנשמה, שמשלבים 2 אהבות גדולות שלהם, משני צידי המתרס: פ'אנק ושירי א"י. הלחנים בדיסק נשארו נאמנים למקור, בלי חידושים והמצאות. העיבודים לעומתם, עשירים ופ'אנקיים להפליא.
חלק מתוך 13 השירים בדיסק, מעיקים ברמות קשות, כמו "בלדה על סוס..." וחלקם ממש כיפים ומקפיצים כמו "הללויה"(כן, הללויה), "ספירת מלאי" הפ'אנקי עד שורשיו המלבינים, או "בבוקר בבוקר", המשולב עם קטעים ממגילת העצמאות (וזה לא כבד כמו שזה נשמע), שסוחף אותך כמו הירדן אחרי החורף. "שיר העמק", בין היותר טובים באלבום, מראה כמה רחוק ככה הזוי יכולים להגיע הגרובטרון אם בא להם. שיר העמק של נתן אלתרמן נגרר לסשן ארוך של גיטרה מייללת, קלידים מנופחים וגרוב מגניב לגמרי. ב"גבעת חלפון אינה עונה" הקאלטי, אנחנו מקבלים סאונדים א-לה אינפקטד משרום. הבסיס של הדיסק הוא אמנם פ'אנקי אבל הוא עף לכל מיני מקומות, וברוח האחווה הקיבוצית הוא לא מפלה כמעט אף ז'אנר ואומר היי לכולם.
5 שנים הזיעו הגרוביסטים על במות ישראל עד שיצא הדיסק הזה, ופה בדיוק גם נקודת התורפה – על במות ישראל. כשמדובר בלהקת הופעות תמיד יש חשש שמשהו ייאבד בתרגום לדיסק, הגרובטרון לא איבדו דבר. הדיסק אנרגטי, נותן בראש, עושה שמייח אולטימטיבי, ובכל זאת אחרי כמה שירים אני חטפתי אובר דוז של חציר. אין הרבה ברירות עם המוסיקה הזאת; או שאתה באמת פריק גדול של השירים האלו או שגדלת בקיבוץ. אני בהחלט מבין איך כל העסק עובד(מה זה עובד? שמעתי שרץ!) בהופעות. האלכוהול זורם, הדיסטורשנים מדסטרשנים, האלכוהול זורם, חצוצרות מחצצרות, סטלנים צעירים ומבוגרים רוקדים את סשה ארגוב עד זוב דם, גאווה, אחדות ושמחה עברית ניתזים לכל עבר.חגיגה אמיתית, ציניות בצד. בבית זה עובד פחות. המוזיקה והדיסק תלויים לחלוטין בקהל. אף אחד לא מנהל ערבי שירה בציבור לבדו, רק הוא והמקרן, הציבור כאן הוא פשוט חובה, והרבה הלומי גולדסטאר יגלו שאת המסיבה הזאת קשה מאוד לשחזר בבית. פתאום קם אדם בבוקר ורואה שהוא לבד בסלון וכולם הלכו הביתה.
אי אפשר להתעלם מכמות הסתלבט שהושקעה בדיסק, ובאותה נשימה להזכיר גם את הרצינות שהגרובטרון השקיעו בו. החל מההפקה האיכותית, המדויקת והבשרנית, העטיפה המושקעת וכל המארז הכולל DVD המתאר את דרכה של הלהקה, קטעים מההופעות ועוד, מה שנותן תחושה כאילו הם איתנו כבר לפחות 30 שנה. ורק על הפינוק של הקהל שלהם כבר מגיע להם שלוש פעמים כיפק היי.
אם הייתי צריך לסכם, ואני צריך, אז כמו הרבה חומרים אחרים, את הדיסק הזה עדיף לצרוך עם הרבה אנשים לידכם, להיכנס למוד המתאים ולתת לאנרגיות להשתלט. אני כבר יכול לראות איזה להיט זה נהיה בחתונות, מסיבות וכו... את השימוש למכורים ביניכם.

קרדיט למוזיקה 24