[כתבתי] מעצמי אליה..
הדמעות כבר לא יוצאות אל פניי,
דמעות משכילות הן,
הרגש המבוזבז, התחושות ההדחקות,
ואני בשלי,
ואת בשלך.
משחקת.
ואני יושב מול הראי,
פניי מול פניי,
ואני, רואה רק טוב,
מוכן, בשבילך, הכל.
יוצא החוצה, והכל מסביבי,
מעורפל לתשוקותי,
כי אין התחושות לעזרי,
רק יד הגורל תתן לי מענה.
מהלך אני בין חי וחי,
מקריב מעצמי למען המת,
חסר טעם אני, חסר טעם רוחי,
אך את בשלך, ואני בשלי.
אמרת שלא אהבת מעולם,
מעצמי הקרבתי, למענך,
שביום מן הימים, תנציחי אותי,
שתגידי אהבתי, אך לא,
בסופו של עניין, לא אהבת,
ואני?, חסר טעם לומר,
אני בשלי, ואת בשלך, משחקת.
אהבתי אותה, אבל היא אמרה שהיא לא אהבה מעולם, נתתי מעצמי בכדי לגרום לה אושר, לגרום לה להתאהב, אולי, אני אהיה האחד, שבי היא תתאהב, אבל לא, אני לא המאושר, רק עוד משחק אחד קטן, משחק בשבילה.
ציטוט ההודעה
"
