[כתבה] יוסאנג XRX125 - דו"ש חביב
אז איך הוא היה? פחות גרוע ממה שציפיתי. מתוודה עומרי לאחר יומיים על האופנוע
צילום: ענבר בנדטי
כשאמרו לי לקחת את ה XRX 125 לא התלהבתי. בכל זאת, אופנוע קטן נפח. ציפיתי שישעמם לי עליו ושלא איהנה מהמבחן. אני חובב נפחים גדולים, וליתר דיוק – סינגלים בנפחים גדולים. מכונות מומנט שכל פתיחת גז בהן משחררות כוח זמין שדוחף אותך קדימה ומפרפר את הגלגל האחורי, או מניף את הקדמי לאוויר העולם.
כמה כיף אפשר לעשות עם מנוע שהוא בערך חמישית ממה שאני רגיל? אחרי שעות של רכיבה- המון.
במבט ראשון, ל XRX יש מראה קרבי: בולם קדמי זהוב ובשרני למראה, גלגלים במידות הנכונות, צמיגי דו"ש שנראים כפשרה טובה בין כביש לשטח, מרווח גחון גדול, מגן מנוע, כיסוי מושב סקסי וצביעה יפה בשילוב שחור, צהוב ואפור. מה שהורס את המראה הם הכנף הקדמית המגושמת למראה, יחידת הזנב, הפנס הגדול והמגושם וצורת המושב השקועה שמרמזת על חוסר יכולת בתנועת הישבן לאורכו.
לפני ההנעה כבר מרגישים במשהו מאוד מוזר בתנוחת הרכיבה – מיקום וסוג רגליות הרוכב. הרגליות ממוקמות מאוד גבוה ביחס למושב ומבלבלות לרגע, כאילו הותקנו על אופנוע ספורט ולא על דו"ש. מיקום הכידון מצוין וניתן לכוונון לשינוי תנוחת הרכיבה בהתאם לרצון הרוכב. ואם זה לא מספיק – יוסאנג החליטו לחבר את הרגליות לאופנוע באופן מאוד לא שגרתי ולא הגיוני. כשעומדים וחובקים את האופנוע עם השוקיים לפעמים הרגלית מתקפלת אחורה ולמעלה – מרגיז ותמוהה.
תחילת תנועה עירונית מגלה אופנוע שמרגיש בבית בין המכוניות, הסמטאות והקטנועים העירוניים. המתלים הארוכים סופגים יפה את תחלואי האספלט התל אביבי הפצוע, שכמו טירון במסע אלונקות זועק בקול חלוש "תחליפו אותי!" אבל אף אחד לא שומע. באופן כללי נוחות הנסיעה כנראה מאוד עניינה את מתכנני ה – XRX, שדאגו לכוון אותו לכיוון הרך מאוד – אפילו ביחס לדו"ש. אם אתם כבר חושבים שתעלה טענה לגבי הרכות שלהם ברכיבה אגרסיבית, בהרכבה ובשבילים – ובכן, קראתם הרבה מבחני דרכים (ואתם צודקים).
ההיגוי קליל וזריז כמצופה והאופנוע שמח לשינויי כיוון, אם כי הוא מתנדנד על המתלים בשל רכותם המוגזמת. הצמיגים שננעלו עליו סיפקו המון אחיזה על כל סוגי האספלט. ברמזור האדום הראשון גיליתי שהבלם הקדמי חסר רגש ועוצמה ומקבל ציון "עובר" בלבד. הבלם האחורי הפתיע אותי לטובה עם עוצמת בלימה טובה והמון רגש יחסית לתוף המיושן. את המנוע שמרתי לסוף. אין ספק שהוא פשוט פנינה. כן, אמרתי את זה על מנוע 125.
המנוע הזה חיי ונושם בסל"ד גבוה, מגיב יפה ומושך חזק (כמובן, ביחס לנפח). בסל"ד נמוך כמובן שאין על מה לדבר איתו, אבל מזל שיש מצמד רך שניתן לתפעול עם אצבע אחת ותיבת הילוכים מדויקת ונעימה לתפעול. כשיודעים לעבוד עם המצמד מגלים שהאופנוע מזנק מהמקום יפה מאוד ביחס לשאר המתמודדים חסרי הסבלנות בין רמזורי תל אביב – הקטנועים. ביציאה מהעיר המנוע כבר פחות מהנה ומאפשר מהירות שיוט נוחה של 90 – 100 קמ"ש על מד המהירות, ביחס לתנועה ברוב שעות היממה זה מספיק.
הוזהרתי בסוכנות יוסנג שהאופנוע הזה הוא דו-שימושי (כמתבקש מרשי התיבות דו"ש) ולא אופנוע שטח, נתבקשתי באופן מפורש להתייחס אליו בעדינות. לכן תוכנן מבעוד מועד טיול שבילים רגוע שיעשה נעים לנשמה (במיוחד שהוא באמצע יום חול כשרוב האנשים במשרד האפור שלהם). המנוע שוב מספק חיוכים ככל שהסל"ד עולה, אבל כאן המתלים כבר לא סתם רכים מדי אלא מפחידים.
כל עוד המהמורות עדינות והמהירות יחסית איטית הפרונט עוקב אחרי תוואי הקרקע יפה מאוד ובלי להעביר לרוכב מכות מיותרות לידיים. כשהמהירות עולה והבאמפים גדלים – אללה איסטר ולהקתו. המתלים סוגרים מהלך במכה ומזעזעים את האופנוע עד כדי בריחה מקו הנסיעה המקורי, הפרונט והישבן מקפצים בחזרה באוויר ולצדדים עקב חוסר שיכוך החזרה והגב סופג עונשים על כל מהמורה שלא ראית.
גם כאן, בפרק השטח, שוב המקום למחות על מיקום הרגליות שמקשה על מעבר לעמידה, והפעם מצטרפת טענה חדשה לבלם האחורי – כשהזרוע האחורית עולה ויורדת וכידוע – זה קורה בשטח... רגלית הבלם האחורי זזה איתה ומשנה את עוצמת הבלימה, עוד קטע הזוי מבית יוסאנג.
לאחר שמיציתי את רכיבת השבילים המהירה, התפניתי למשחקים בארגז החול. קפיצות תלולות ואיטיות, ירידות ועליות, פניות קיר ומשטחים חלקים שהוכנו מבעוד מועד ע"י הרוחות החזקות שנשבו בימים הקודמים. המסקנה היא כמובן, שהיוסאנג הקטן לא תוכנן להתמודד עם חול וקפיצות, אבל ע"י משחק נכון עם המצמד וטכניקת רכיבה נכונה עם המון גאאאאאאאזזזז – הוא מתמודד לא רע בכלל, וזה כולל את הצמיגים שסיפקו יופי של אחיזה גם בשטח.
לסיכום, האופנוע הזה תוכנן ויועד לרכיבות שבילים ולא מעבר לכך. הוא פריך ושביר בנפילות, רך וחלש. ומצד שני, אם מסתכלים עליו ככזה ומתחשבים בנפח, הוא מפתיע לטובה ביכולותיו להתמודד עם מה שיזרקו עליו. כל עוד זוכרים שהוא שביר מאוד ויודעים לתת גז כשצריך שזה בערך– כל הזמן. בעיר הוא פשוט תענוג ומספק המון פאן עם האחיזה הטובה שמספקים הצמיגים. מרווח גחון גבוה מאפשר מעבר מדרכות בלי חשש, עיצוב קרבי יחסית ומקדם פוזה גבוה מושכים את הצעירים וזה הרי תמיד טוב. כי אם החבר'ה הצעירים יתחילו את הקריירה שלהם בשטח יהיה להם עתיד טוב יותר ארוך יותר ומהנה הרבה יותר, בהנחה שהם יתמגנו כראוי וירכבו בחוכמה.
מחירו של הדו שימושי הקטן, כ- 20,000 שקלים, לא יקר בהרבה האופנועים הסינים הנחותים ממנו. היוסאנג זול מההונדה XR125 ומהימאהה XT125 אך נופל שניהם בתחום הנדסת האנוש איכות הכללית של האופנוע. ככלי רכב עירוני עם יכולת שבילים סבירה ומראה קרבי בחניית בית הספר, התמורה למחירו טובה וההשקעה של היבואן בלקוחות החדשים ראויה לציון אף היא. מלהיב ממנו הוא דגם הסופרמוטו המגיע עם דיסק צף מקדימה ודיסק מאחור. מחירו גבוה ב-1000 שקלים ובקרוב, כך הובטח לי, אוכל להוציאו לרכיבת מבחן.
הדרכת שטח של יוסאנג, זהירות צעירים בשבילים...
בשולי המבחן: קנגל
מפגש ראשון עם אופנועי ה125 ורוכביהם בשטח, חוויה מתקנת שנדרש קנגל לעבור במסגרת ההיכרות עם הדו"ש הקטן שבחנו.
נקודת המפגש שלי עם רוכבי הXRX, אופנוע דו שמושי עם מנוע בנפח 125 סמ"ק נקבעה לפארק הקופים, בואכה יער בן שמן. לאחר המתנה קלה התקבצו חמישה רוכבים על עם אותו כלי רכב דו גלגלי קטן, כל אחד מהם ייחודי בדרכו שלו. האחד כתום, השני בעל ג'אנטים זוהרים ואחד עם ארגז "תנובה" ירוק מקובע בחוזקה לסבלו. הנערים ואני המשכנו ברכיבה קצרה בכביש על מנת להגיע לארוחת בוקר קלה, קצת קשה לי לעמוד בקצב האיטי של המנועים הקטנים עם האופנוע שלי, אבל לא נורא, הילוך נמוך, מעט גז, הרבה בלמים... מדובר על רכיבה קצרה כאמור. כניסה לאזור יער בן שמן,שביל קצרצר והנה האוהל של יוסאנג, ובחור צעיר ומחייך שמציג עצמו כאריאל דדיה,המדריך שלנו להיום.
לאחר טריפת בוקר,פנינו לעסק.בעלי האופנועים מקבלים לידיהם שלושה דפים מודפסים בהם דגשים לרכיבה נכונה. אריאל מתחיל מהסבר על חשיבות המגונים ברכיבת שטח, מכיוון שאיש מהרוכבים לא הגיע ממוגן, נאלצתי אני להדגים כיצד נראה רוכב שמתכוון לרכב מחוץ לתחומי האספלט, החל מחליפת שטח, דרך מגפי שטח, קסדה, מגני ברכיים ומרפקים, כפפות ומשקפי אבק. הדרכה תיאורטית קצרה על תנוחה נכונה, תחילת רכיבה, בלימה ופנייה, רכיבה בעמידה. הסבר זריז על חשיבות בדיקת הכלי וניקיונו לאחר רכיבת שטח.
עוברים לחלק המעשי... אריאל מדגים כל אחת מהתיאוריות אותן לימד בהתחלה , לאחר מכן עבר עם כל רוכב באופן אישי על מנת לתקן את תנוחת הישיבה. עם הזמן החל קצב הרכיבה של החבורה הקטנה לעלות ובעוד אני ממתין מוכן עם המצלמה לדרמות כאלו ואחרות הראו הרוכבים שלטיה ובטחון גובר. אני ניסיתי שני סיבובים עם אחד הזאטוטים אולם לא ממש התחברתי, לקחתי את האישי הצמוד שלי, אליו אני רגיל והגברתי מעט קצב אולם המסלול שנתחם היה קטן עבורנו ולכן ויתרתי על הרעיון. לאחר כשלוש שעות של הדרכה בקבוצה קטנה וקשובה, הוחלט להתקפל לכיוון הבית.
לי,אישית הפריע חוסר המיגון של הרוכבים הצעירים שהגיעו להשתלמות הזו, חוסר מודעות הוא דבר שעלול לנגוס בבשרם של רוכבים אלו (תרתי משמע) ולכן הדרכה שנפתחת בסיקור מיגון והדגשת חשיבותו, מבורכת, אך לא מספיקה. טוב יעשו אנשי מבט קדימה אם יחייבו את הרוכבים בציוד מיגון מלא כתנאי להשתתפות.
קרדיט לריידרס.
ציטוט ההודעה
