[מתכון]לחמניות לפסח
לחמניות לפסח
פסח היה מתחיל בבית סבתי למחרת שושן פורים.
עוד לא הספקנו להירגע מאוזני ההמן, או לקפל את התחפושות ולשמור אותן בצורה מסודרת לשנה הבאה, והנה כבר התרגשה על ראשינו צרת הפסח.
למה צרה?
מאותו יום והלאה, היתה סבתא מאכילה אותנו במיני בצק ואיטריות, עד שיצא לנו מהאף. הרי צריך לגמור את כל החמץ לפני פסח!
נגיד שזה לא נורא, לאכול יום אחרי יום מקרונים עם גבינה, ואורז עם איטריות, וסמבוסקים ולחמניות ובורקיטאס, כי בסך הכל זה דברים טעימים, ובאמת צריך לחסל את כל כמות הקמח האגור בבית. אפשר לסבול את זה.
אבל העבודות!
הבית היה נהפך על פיו, אבן על אבן. פריט אחד לא נשאר על מקומו מבלי שינקו תחתיו..
מוט ארוך עם מברשת מעוגלת בקצהו (מישהו זוכר?) היה נשלח לתקרה, לזוויות, כדי לנקות קורי עכביש שאולי נקרו שם בחורף..
מזרנים ושמיכות וכריות היו נסחבים אל החצר ואל הגג, לאמבטיית שמש..
כל תכולת ארונות הבגדים היתה נשפכת החוצה, והכל היה חוזר לארון מקופל ומסודר. בצד היו נערמות שקיות של בגדים להעברה בין בני המשפחה השונים, או לחלוקה 'למסכנים'.. אני תמיד הייתי 'המסכנה' שקיבלה את כל הבגדים שכבר היו קטנים על הדודות שלי, או לא מספיק אופנתיים לטעמן. וכמה התגנדרתי בהם.. תמיד הייתי לבושה איזה חמש-שש שנים מבוגר מדי לגילי, ונורא השווצתי בזה.
כל הוילונות היו מורדים מעל המוטות הנושאים אותם, ומכובסים ונתלים בשמש.
כל התמונות ירדו מהקירות ומורקו מהאבק, ואני, כילדה קטנה אף פעם לא הבנתי למה הם חושבים שיש שם חמץ. מה, מישהו אכל פרוסת לחם והפיל פירורים בדיוק מעל לתמונה?
ואחר כך היו מגיעות העבודות הרטובות: קירצוף ומירוק הקירות, והדלתות והחלונות. להברקה היינו משתמשים בעיתונים ישנים, שאמנם צבעו את הידיים בשחור, אבל הבריקו את השמשות עד סינוור.
האמבטיה והחרסינה, קורצפו מהרצפה עד התקרה, עם תערובת משחתית של חול 'רם' ואוקונומיקה..
בסוף יום העבודה, היו ידי כולנו מדובללות ועם קפלי עור כמו חצאית פליסה, ידיים של זקנה קראנו לזה.
בסדר, גם על העבודות התגברנו, ונשארנו בחיים.
אבל הנורא מכל - היה צימצום מרחב המחייה!
חלקים שלמים של הבית הגדול היו נסגרים בפנינו. 'החדר הזה כבר כשר לפסח' היתה סבתי מכריזה, ומאותו רגע היה מחוץ לתחום. לפעמים גם ננעל, והמפתח נשמר בכיס הסינר של סבתא, ואין יוצא ואין בא מהחדר הזה..
לאט לאט, ככל שהתקרבנו לפסח, היה השטח המותר מצטמצם עוד ועוד, עד שיום אחד לפני החג, אפילו את הארוחות אכלנו בפינה של החצר, או ברחוב, שלא נלכלך, כי הכל כבר כשר..
ובבוקרו של החג, היו נאספות מעט שאריות הלחם שלא התחסלו, ומובלות אחר כבוד למדורה גדולה של כל השכונה. ריח הלחם השרוף נישא באוויר, כריחו של טוסט קלוי יתר על המידה, והריח הזה היה הדבר החמץ האחרון שליווה אותנו אל תוך החג.
הפיצוי, היו הלחמניות האלו של פסח:
לחמניות לפסח
המצרכים
2 כוסות קמח מצה דק
כפית שטוחה מלח
חצי כוס שמן, ( עשיתי פעם עם שמן זית והיה טעים, המתכון המקורי הוא עם שמן רגיל )
1 כוס מים
5 ביצים
מעט שומשום (לאוכלי קיטניות)
מרתיחים בסיר את המים והשמן והמלח
מוסיפים את קמח המצה ומערבבים נמרצות, מורידים מהאש
מוסיפים 4 ביצים אחת אחת, מערבבים היטב בין ביצה לביצה
מהביצה החמישית מוציאים החוצה חצי חלמון לצלוחית קטנה, הוא ישמש אותנו למריחה
את החלבון וחצי החלמון הנותר מוסיפים לבלילה תוך ערבוב
אפשר לאפות בתבנית שקעים משומנת, או ליצור כדורים בגודל קצת יותר קטן מכדור טניס
מדללים את החלמון במעט מים, ומברישים את פני הכדורים
מי שאוכל שומשום בפסח, מוזמן לזרות קצת על כל לחמניה
מי שלא, יכול לפזר כמה גרגרי מלח גס
ואפשר גם לאפות כך סתם, בלי כלום
אופים בחום בינוני, 180 מעלות, כ- 25 דקות, ואז מנמיכים ל-150 מעלות ומשאירים עוד כרבע שעה.
כשהלחמניות טריות וחמות, אפשר לשכוח לרגע שזה פסח...
קרדיט למתכונים.נט
תהנו!
בתאבון
ציטוט ההודעה
