[פריקה] נקווה שזה עוזר
*זה יהיה ארוך, יש לי הרבה מה להגיד ואני די נוטה לדחות את החשוב ולמתוח*
אני בן 17 אם זה בכלל חשוב לפי מה שהבנתי זה נחוץ כאן...
אני תלמיד כיתה י"ב, איפה זה לא כלכך רלוונטי.
אני מקווה שזה באמת יעזור לי לפרוק כמה דברים כי בשנה האחרונה
אני שם לב לעבודה שאני לא מצליח לקחת נשימה אחת ובאמת להרגע עם זה,
דאגות? לחצים? יש ויש אבל גם כשהראש שקט יש את אותה נשימה כבדה
שקשה להפטר ממנה...
שנה שעברה, כיתה י"א, אחרי חצי שנה של לימודים מעייפים הגענו
לטיול השנתי סוף סוף, כיתה י"א הבית ספר מבינים שאנחנו ילדים גדולים
ועוד מעט צבא מחליט לקחת את הקטע של הטיולים בטבע לרמה חדשה
ולעשות לנו טיול נודד...
כן כן, ארבעה ימים, שלושה לילות של הליכה אינטנסיבית בכל זמן
שיש אור יום, של ניתוק טכנולוגי כמעט מושלם ושל שינה באהלים.
(למרות כל זה, זה הטיול שנתי הכי טוב שהיה לי)
יום ראשון הגענו לחניון(לא של מכוניות) שאנחנו ישנים בו, והגיע הזמן
להכין את ארוחת הערב וכמובן שמכינים אוכל יש כלים מלוכלכים ומי ינקה...?
אנחנו כמובן! שהטבח ינקה? מה פתאום(טוב זה כבר למתוח את הלא חשוב)
אז התנדבתי, למה לא? ככה מכירים אנשים חדשים.
וככה באמת הכרתי אותה...
זה לא היה אהבה ממבט ראשון או משהו כזה
למרות שזה די נשמע נחמד שהכרנו בזמן ששטפנו כלים ביחד...
נקרא לה ד'.
ד' היא ילדה חמודה, בגבוה שלי קצת יותר נמוכה(ס"מ או שניים פחות)
שפשוט ידידה של כולם...
היא נחמדה, כיף לדבר איתה ולאף אחד פשוט אין בעיה איתה.
אני לא זוכר בדיוק מתי אבל אני כן זוכר שלקראת סוף שנה שעברה הייתי כבר דלוק עליה
(ZOMFG משנה שעברה?!@?!? כן פשושים, כזה אני בנאדם שלא אוהב לדבר עם אף אחד
על מה שהוא מרגיש , בנאדם סגור וגם היא די סגורה אני כבר יסביר...).
עכשיו כמובן המעבר לכיתה י"ב שום דבר לא השתנה...
תאמת שאולי דווקא כן משהו השתנה כי אולי התחלנו להיות ידידים יותר טובים
אני צוחק איתה הרבה ואני ממש נהנה להיות איתה...
שלא תבינו לא נכון חשבתי על להציע לה לצאת איתי, אבל עשיתי(עדיין עושה) את הטעות
של לחפש רמזים במקום לשאול...
הבעיה עם זה שלא מספיק שבנות הם עם דפוק ומוזר היא יותר סגורה(היא לא מתבודדת)
אני מנסה לחשוב ולהבין
"אם היום שעברתי במסדרון וראית אותה כשהחלפנו מבטים והיא חייכה אלי,
זה בגלל שזה אני או שהיא הייתה מחייכת גם אם ידיד אחר היה עובר"
וכן ככה העברתי די הרבה בזמן במחשבות עם עצמי עם להציע לה או לא...
ותבינו בזמן שעבר אנחנו היינו ועדיין אנחנו ידידים טובים, מעברים הפסקות בצחוקים וכאלה.
איפה הכל השתנה? לפני חודש, חודש וקצת
בשיחה עם אחד החברים במסנג'ר, הוא התחיל לשאול אותי שאלות
עכשיו שוב אני בנאדם סגור שלא אוהב לדבר עם אנשים על הרגשות שלו
אבל עדיין הרגשתי כאילו אני חייב וזה בדיוק מה שעשיתי... סיפרתי לו...
טוב לא בדיוק סיפרתי לו הוא יותר שאל אותי "אם אני דלוק על מישהי?"
אני קפאתי מול המסך בניסיון לחשוב על מה להגיד לו...
אם אני אגיד לו לא אז הוא מן הסתם יעזוב אותי וזה יהיה כרגיל, כמו שתמיד היה
אם אני אגיד לו כן הוא ידע שאני דלוק על ד' ואז הוא ידבר איתה...
ככה מהרר לעצמי כן לא כן לא לא כן
בסוף הוא החליט ללכת על טקטיקה שונה ולשאול אותי
"אני אתן לך רשימה של בנות ואתה תגיד לי מי עוברת אצלך סינון ראשון אוקי?"
שוב קפאתי, אבל אמרתי לעצמי "די כוס עמק!"
ושלחתי לו "שנינו יודעים שלוקח מוח של ציפור להבין על מי אני דלוק ואני יודע שאתה יודע"
כמובן שדקה אחרי זה קיבלתי הודעה
"מה אתה חושב על ד'?" כמובן שוב לא ידעתי איך לענות לו אבל זה לא חשוב.
אחרי כמה דקות של דיבורים שבהם הסברתי לו את מצבי כמו שמקודם הסברתי לכם
הוא אמר לי שבחיים אסור לי לנסות ולפרש מה שבנות עושות כי זה סתם חסר טעם ומבלבל
ושאני צריך לעשות כבר משהו...
הוא הציע לי לדבר עם אחת הידידות שלי, חברה שלה
ואני חייב להגיד לכולכם שזאת אולי הטעות הכי גדולה שעשיתי.
כן טעות מרה ואיומה עשיתי שהתיעצתי איתה וזה לא בגלל בגלל שיש לה בעיה או משהו היא רק מנסה לעזור
הקטע זה שהיא לא מבינה בנושאים האלה והיא סתם בלבלה אותי יותר ויותר.
לבסוף אחרי מספר רעיונות פסולים
היא וחבר שלה הגיעו למסקנה שאני צריך לתת לה הרבה יחס ואז להתעלם ממנה בקלסיות...
המטרה היא לגרום לה להבין שאני גורם חשוב בחייה ושהיא צריכה אותי לידה(או משהו כזה).
ככה חבר שלה השיג אותה ועכשיו היא מתה עליו ואז אולי זה יעבוד בשבילי...
כמובן שאמרתי לא! זה נשמע כלכך הזוי...
אבל מה אני מבין אה? אני כולה בנאדם בן 17 שלא היה לו חברה
ושממש לא מבין בנושאים האלה, אז זה בדיוק מה שעשיתי.
אז כמובן שזה מה שעשיתי טיול שנתי, הייתי איתה בקבוצת הליכה
והעברתי את הדרך בזה שאני מצחיק אותה או מדבר איתה.
ובאמת כל פעם שהיא צחקה ממשהו שאני עושה פשוט נהנתי(אני בנאדם חולה אני יודע)
הטיול השנתי נגמר חזרנו ללמוד ולא יודע, הרגשתי כמו שתמיד אני מרגיש איתה
יום אחד צחוקים יום שני מתעלמת ממני קצת אז שוב נכנסתי ומחשבות
והחלטתי פשוט לשאול את הידידה אם יש לי בכלל איתה סיכוי
והיא, חמודה לא היה לה כוונה לבזבז לי את הזמן אבל עדיין...
"תראה אני לא יודע אני כבר לא מכירה אותה כלכך טוב, אפילו בטיול השנתי
היא אמרה לי כמה דברים שאמרתי לעצמי פאק איפה הד' שאני מכירה...
עזוב אתה לא הייתה צריך להקשיב לי, אני מזה לא מבינה בדברים האלה
אפילו החבר שיש לי עכשיו זה הכל בזכותו לא בגללי אתה פשוט צריך לעשות
מה שאתה חושב שצריך לעשות ולא להקשיב לאחרים!"
תודה לך חמודה זה באמת עזר...
תבינו כשפניתי אליה פעם הראשון קיוותי שאולי היא תגיד לי משהו כמו
"מה אתה מפגר? פשוט לך ותשאל אותה! אתה לא רואה שיש בניכם משהו?"
משהו בסגנון גם היה בסדר, במקום זה קיבלתי תוכנית מתוחכמת וכושלת
מה לא לעשות...
אני יושב פה עכשיו, ואני עדיין לא יודע מה לעשות
אני רוצה ללכת לשאול אותה ככה שגם אם היא תגיד לא אני אוכל לשמוע אותה
אומרת לי את זה ולא לתת למוח שלי להסיק מסקנות מפגרות
ולנתח כל מיני שטויות סתומות כמו חיוכים וכאלה.
אבל עדיין אני ממש רוצה לשמוע את הכן...
אז בכל זאת! איך אני שואל אותה את זה בכלל? מתי?
אני צריך לעשות את זה בשיחה פנים אל פנים?
להשאיר לה איזה מכתב מצחיק שאני אשאל את זה שם?
(אני חייב לה שוקולד אז כאילו להוסיף מכתב, היא אוהבת שטויות כאלה)
אני צריך לחכות שיצא לי מצב שאני אהיה איתה לבד?
להזמין אותה לשיחה לבד?
אלוהים ישמור מה לעזעזל אני אמור לעשות?!?!
אפילו אחרי שרשמתי את זה אני עדיין מרגיש את זה...
את אותה כבדות...
את אותה הרגשה...
אני עוד לחוץ? מודאג?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי HaiDahan
