נחירות ודום נשימה בשינה בילדים - טיפול תרופתי או ניתוחי?!
אחת הסבות לדום נשימה בשינה אצל תינוקות וילדים היא הגדלת האדנואידים.
האדנואידים והבעיות הכרוכות בה כדלהלן:
" אדנואידים או פוליפים בילדים, או שקדון או שקד שלישי - כולם שמות לאותו דבר, הם רקמה דומה לרקמת השקדים והיא ממוקמת מעל החיך הרך (החלק מעל העינבל בלוע), במקום שלא ניתן לראותו כי הוא מוסתר על ידי החיך.
השקדון גדל בתקופת הילדות (גיל 2-6) ואחר כך גודלו היחסי והמוחלט קטנים במשך השנים שלאחר מכן.
בתקופת הילדות שכיח הדבר מאד אצל ילדים.
הגדלתו מצרה את מעבר האויר מהאף ללוע, ולכן הילד נוחר, פיו פתוח כל הזמן, גם ביום, ולעתים קרובות גורם הדבר גם לחסימת הניקוז של האזניים.
חסימה זו גורמת להצטברות נוזל באוזניים וכתוצה מכך גם לליקוי שמיעה כל עוד הנוזל קיים. הילד נהיה חולמני, עצבני ולא מפתח יפה את השפה.
התופעה מאד שכיחה בגיל הגן.
לרוב לא שמים לב אליה והילד חי קצת מנותק מהסביבה. דבר זה קיים אצל כמחצית מילדי הגן. לא אצל כולם במידה חמורה. לא תמיד זה מחייב טיפול, אך מחייב איבחון ושיקול.
הנשימה החסומה גורמת לקשיי נשימה בשינה אצל חלק מהילדים. כתוצאה ממצב הפה הפתוח באופן קבוע נוצרת הפרעה במנח השיניים והקטנה של הסנטר ושינוי צורת הפנים - תהליך מאד איטי ולא מורגש על ידי ההורים אלא רק על ידי רופא אא"ג שזו מומחיותו.
במצב זה יש מקום לשיקול האם צריך להסיר את השקדון בניתוח, שהוא ניתוח קטן ולא מלווה כמעט בכאבים (אך בהרדמה כללית). הסרת השקדון, במידה ויש צורך בכך, תורמת הרבה לילד והיא מאד מומלצת.
הבעיה מורגשת יותר בעונת החורף. אין טיפול חלופי. או שהילד נשאר עם החסימה או שמסלקים אותה.
הורים, באופן טבעי ומובן, נרתעים מהתערבות - בוודאי מניתוח. מצד שני לדעתי מניעת טיפול מהילד שסובל מבעיה גם היא לא רצויה, וההחלטה על טיפול היא בין החובות הלא נעימות של ההורים."
מתן סטרואידים באינהלציה, עשוי להקטין את רקמת האדנואידים ועי"כ אולי גם למנוע את הצורך בניתוח.
הירחון לרפואת ילדים PEDIATRICS מביא בגליון החודש מחקר שבוצע ב - 71 ילדים, אשר 62 סבלו מדום נשימה בשינה על רקע חסימתי, והם שמשו את הבסיס למחקר השואתי, בין חלק מהידלים שטופלו בסטרואידים לאף ( בודנוזייד), למול חלק אחר מאותה קבוצת ילדים שלא קבל טיפול זה ושמש כבקרה.
בקבוצת הטיפול קבלו הילדים משאף לאף במינון של 32 מיקרוגרם בודנוזייד מדי ערב למשך ששה שבועות.
בעת הטיפול נמצא שיפור ניכר במשתני השינה, הפסקות הנשימה, הנחירות ושינויים בקצב הלב.
כן נצפתה הפחתה של גודל האדנואידים.
הפסקת הטיפול לא הפחיתה מהשגיו במהלך תצפית נוספת של שמונה שבועות ללא טיפול.
תוצאות אילו מצביעות על האפשרות של מתן ניסיון טיפולי בחולים קלים עד בינוניים עם הפרעות נשימה בשינה על רקע חסימתי בשל הגדלת אדנואידים, ולאפשר בכך, בחלק מהמצבים, שלא להינתח.
ציטוט ההודעה
