שלום, אני חדש בפורום זה.
וברצוני לבקש ממכם עזרה לגבי בעיה רצינית שלי:
קודם כל אני בן 12 וחצי בכתה ז'.
ואני מאוהב בילדה (פעם קשות עכשיו כבר פחות) עוד מהיסודי
לפי זה שאני מסמתכל עליה הרבה בשיעורים אני שם לב שגם היא הרבה מסתכלת
אבל עכשיו קצת קשה להסתכל עליה כי היא בהפרש של שולחן 1 מימני חחח...
קיצר הבעיה שלי שאני מאוד ביישן ורגיש [כפי שהכותרת אומרת]
ולכן החפירה הבאה תעסוק בכמה שאני עצוב/עלוב..
בכל פעם שאני והיא מסתכלים אחד על השני באותו זמן אני מקבל כזה "אוטומטית" "רגליים קרות" ו"הגוף שלי" מסיט" את הפרצוף שלי הצידה כאילו אני מתבייש בה וזה כבר מעצביין! נו די כבר אני !
חח לא מצחיק, אני יודע אני חופר ואני מנסה להיות איתה בקשר ואני לא יודע ולא מצליח..
וכאילו אם הבנתם פעם ממש שהייתי מאוהב בה קשות לא היה לי בכלל אומץ להסתכל עליה
עכשו כבר יש לי כי לפי- או שאני מתחיל להתגבר או שאני מתחיל לשכוח אותה...
עכשיו- איך אני יפרט את הבעיה/שאלה שלי...
איך אני "מצמיח ביצים" ונהיה כמו אחרים בכיתה/בארץ/בעולם/ביקום ויכול לפחות "לגשת" אליה מה שאין לי סיכוי גם.. אם אתם מבינים כבר למה אני מתכוון כי אין לי כוח לחפור..
וכל פעם שאני רואה אותה עם משהו אחר (לא חבר) סתם ידיד מצתלם איתה והכל אני מרגיש קנאה וזה מעורר אצלי בחברים טובים שלי שנאה..
ואני לא רוצה שזה יהיה ככה ו.. יואו..!! זה נמאס
מה אני עושה כדי להתחיל חיים נורמאלים כי אהבה כזאת אני לא רוצה לפספס (אהבה ראשונה)



ציטוט ההודעה



