[סיפור] אין לו שם
סיפור ישן מלפני חצי שנה אולי, כל הזכויות שמורות לי
פרק א'
אתם מכירים את ההרגשה של אופוריה? אני לא חושב, טוב, לפחות לא רובכם.אופוריה אמיתית, ההרגשה של הימים חולפים, של חוסר-מעש בלתי פוסק, והתפקיד היחיד שלנו זה לנשום.הרגעים האלה באמצע שום מקום שבא לנו פתאום שיגעון חדש.אנחנו משנים את היום והלילה, לא מדברים הרבה, בדאון רציני, מרגישים חרא, פשוט חרא, וברגע הבא, מתפוצצים מצחוק.תמיד אמרו לי שאלוהים ברא את האדם אחרון, ותמיד חשבתי שאלוהים ברא את האדם כדבר הכי פשוט ביקום, כי כבר לא היה לו כוח לסבך דברים.אז טעיתי.אז ככה, ההרגשה הזאת, תוקפת אותנו שאנחנו מנסים להתמודד עם חרא רציני, עם משהו באמת כבד, לא ציון נכשל במתמטיקה או שלא הלך לך עם בחורות בבר.אני זוכר את היום שקיבלתי את הבשורה שאבא שלי מת, והוא אפילו לא נרצח כך שאין את מי להאשים.ישבתי על הספה הורודה שלנו בבית (להגנתי, אימא שלי בחרה את הרהיטים לא אני) וראיתי "נער המים", והייתי עם אייל.שנינו ישבנו והתפוצצנו מצחוק כל פעם ששמענו את אדם סנדלר.אפילו לא שמתי לב שטלפון צלצל במטבח, מה, את מי זה מעניין?אימא קראה לי למטבח, וכבר ראיתי שמשהו לא בסדר.היא הושיבה אותי, ואמרה לי בפשטות:"אני לא יודעת איך להנחית עליך פצצה, כי ייגרם נזק בכל מקרה, אז אני אגיד לך ישירות: דני. אבא שלך היה מעורב בתאונת דרכים לפני 20 דקות בכביש 6, הוא מת במקום."אין מילים, אופוריה.הסתכלתי עליה, והתחלתי פשוט לצחוק.התפוצצתי מצחוק, פשוט צחקתי.בעטתי בשולחן, הכנסתי אגרופים לקיר, "קיבינימאט!", ורק צעקתי, לא בדיוק מילים.אימא לא בכתה, אני לא חושב שזה בגלל שלא איכפת לה, היא פשוט יותר חזקה ממני, והאובדן פחות גדול.אייל הבין כבר שמשהו לא בסדר, אז הוא נכנס למטבח."אחי הכול בסדר?""אה, אמ. אבא שלי מת".הוא היה בהלם מוחלט, לא ידע מה להגיד, לא פתח את הפה המזדיין שלו אפילו להגיד "אני מצטער", גם כן חבר.זה מה שחשבתי, אובדן גורם לך לכעוס על אנשים לא אשמים.אחרי שתיים-עשרה דקות, נסענו לבית חולים.איתי כבר חיכה לנו שם, בקומה השנייה, ליד החדר מתים.איתי, אחי הגדול, בן 19, ישב שם בבגדים אזרחיים ונורמליים לגמרי, לא במדים כמו שכבר הייתי רגיל לראות אותו.הוא ניגש אליי ונתן לי חיבוק, אין הרבה מילים במצבים כאלה."עכשיו אמור להגיע החלק של הנאום של האח הגדול.אנחנו נעבור את זה דני, אתה מבין אותי? ואני לא שואל אני אומר.אנחנו נעבור את זה, ושלא תעז לחשוב לרגע שלא."הוא טעה.
פרק ב'
אימא הלכה לעשות כמה סידורים לקראת ההלוויה.כדאי שאני אסביר כמה פרטים למלא את החסר.ההורים שלי גרושים מאז שאני הייתי בן 7, ואיתי היה בן 10. כבר 9 שנים.לאבא לא היה אף אחד, חוץ מאיתנו.ההורים שלו כנראה עוד לא שמעו על זה, הם גרו בארה"ב, ואני בספק אם מישהו טרח להודיע להם.איתי הלך לקיוסק וקנה לשנינו הייניקן.אחרי חצי בקבוק הסתובבתי אליו."אז איך הוא מת? מי הבן זונה שהתנגש בו?"איתי השפיל את הראש, ובהה בבקבוק שלו."אף אחד לא הרג אותו"."מה זאת אומרת?""הוא כנראה היה עייף, הוא איבד שליטה ונכנס בשוליים בשיא העוצמה, הראש שלו.."הוא הפסיק לדבר והזיז את המבט שלו בחזרה אליי.
"נו, אז מה אתם אומרים? הלך לי טוב או לא?""נו אבא, שנינו יודעים שנכשלת""דני, ככה אתה מפתח תקוות לאבא שלך?"חייכתי חיוך של ציניות.איתי הצטרף לצד שלי."כן אבא, גם בעד זה שנכשלת"."איזה כיף ששני הבנים שלי אוהבים אותי כל כך.אולי אני לא אצטרך ללכת לסוכנות אימוץ היום כמו שתיכננתי"כולנו צחקנו."הם לקחו את זה! נטוורק ליין חותמים איתי שבוע הבא!""סוס! כל הכבוד!", "נו זה לא הפתעה, מזל טוב אבא"."טוב נו הגענו. יאללה מאמוש להתראות".המאמוש עם המבטא האמריקאי של אבא והעובדה שהוא מאחר בסלנג 30 שנה הצחיקה אותי כל פעם מחדש."יאללה ביי אבא"."ביי!""נו ותבוא לבקר אותי ישר מהבסיס פעם הבאה כן?""כן כן נודניק, ביי!"יום נורמלי למדי.נסיעה נורמלית למדי.גם העובדה נורמלית למדי, שאף אחד מאיתנו לא ידע שאבא הולך למות באותו יום.זה היה ארבע שעות, וארבעים דקות לפני התאונה, הפעם האחרונה שראיתי את אבא שלי.
אימא ניגשה אלינו."ההלוויה ביום ראשון, בבית העלמין של ותיקים"."אני רוצה לראות אותו.""אתה לא רואה אותו""אני רוצה לראות אותו"אימא תפסה אותי ביד, התקרבה אליי, ונשענה קרוב קרוב לפנים שלי."אתה לא רואה אותו דני, לא במצב שלו, ולא במצב שלך".
הרופא חתך את השיחה, "משפחת וייטנברג?"אימא זרקה "כן" לעברו."נעשתה נתיחה שלאחר המוות".הזעתי בכל הגוף, לא רציתי לשמוע את זה."הוא נהרג כשזכוכית שנשברה מהחלון, נכנסה לראש שלו וחדרה למרכז העצבים במוח.מה שכן, הלב לא נפגע, ומכיוון שאבא שלכם נרשם כתורם איברים, הוא עוד מעט בדרכו לילד בן 8 שמחכה בתור להשתלת לב".זה לא העלה בי שום שמחה.לא הייתי ממש שמח שמישהו מפיק תועלת מהמצב הזה."אני משתתף בצערכם", והלך לדרכו לכיוון חדר טיפול נמרץ.התפקיד מחייב אותו, אני בספק אם הוא באמת מתכוון לזה.
ציטוט ההודעה
