כבר כתבתי 5 טקסטים אבל זה הראשון שאני מפרסם פה (את השאר פרסמתי בפורום אחר)
בתוך ים של תירוצים אני מטביע ת'צרות,
והם תופסות לי את הרגל, אני לא מצליח לעלות
אני מרגיש שאני טובע, עמוק בקרקעית אני לבד
כבר לא מנסה לשחות למעלה, באמת כבר לא אכפת
על כל הזמן שביזבזתי, כל הדקות, הימים, השנים
זה כלום בשביל כל דמעה שנשארה בפנים
אבל אני משתנה, עושה פרסה ומתחרט
אחרי 14 שנה אני נזכר להיוולד
להתחיל לחיות את הראפ, והוא מקים ומרפא
ללמוד את החיים עד שאני יזכור את המילים בע"פ
להתמכר, להשתחרר, לשבת את כל אותם שעות
להסתובב רק עם עצמי ואותן האוזניות
אותו הביט, אותם מילים, זה לא רוצה להגמר
זה כמו מעגל שמסובב, עד שאני מוצא לי שיר אחר
אנ'לא מפסיק, זה לא מספיק, זה כמו סם לעור התוף,
אחרי כל הזמן שהתבזבז, אני שוב שוחה לי אל החוף



ציטוט ההודעה



