כלוא בתוך החדר שלי ומחכה לחנינה,
ההרגשה היא כמו של שיר שחסרה לו מנגינה,
מנסה ליצור לי דרך, אבל היא נהרסת,
כמו יונה שמביאה עלה ובדרכה נדרסת
לא יוצר ת'מיוזיק ממילים, יוצר מרגשות,
מדברים שקרו לי בעבר ומתמונות קשות,
אומר להורים שקר לי הם חושבים שמבחוץ,
האגו היה נפוח, דרכו עליי והוא מחוץ,
הדמעות זורמות כמו המילים שיוצאות בקצב,
איבדתי את רוב הרגשות ובעיקר נשאר לי עצב,
לא אוכל ולא שותה כי אני מלא, באכזבה,
שממלאת את המקום של אהבה וגאווה,
הקלטה בקרוב***





ציטוט ההודעה



