על הערס המצוי!!!!
הערס חי רק במדינת ישראל בשמורות טבע כגון ראשון לציון (עיר הבירה הקטנה של הערסים),יפו (עיר הבירה הגדולה ביותר של הערסים ומכנסת את כולם לשם), באר שבע, יבנה, בת ים, פתח תקווה, נתניה, אור עקיבא, קרית מלאכי, אור יהודה, חולון, אילת, ירוחם בית שאן ודרום תל אביב בעיקר בטרטוריית "שכונת התקווה". הבדלה נפרדת לערים, הינה הערס הירושלמי. אלה מופרדים בד"כ משאר הערסים, שכן הם נראים כמו פוקימונים עלי-אדמות. סוגים של ערסים מתחלקים לפי מוצאם, התנהגותם, מצבם הכלכלי ועוד. תקופת ההריון של ערסית המצויה אינה ידועה, וככל הנראה זהה לזו של אדם.
לערסים דגל לאומי עם פסים ירוקים וסמל ייצוגם באמצע, הגראס. "יושב אני בכלא שש" שנכתב ע"י אלון חסון הינו הימנונם.
נקבת הערס גם היא משויכת לגזעים שונים (כונפה, פרחה, פקאצה,ועוד.)
הערס הוא מאופיין בפרטי לבוש מגוונים ובעיקר בסמל "חיי" או "חמסה" ענקי(מנחושת יצוקה) המקנה לערס כוחות על טבעיים (בהם יראה מצד החנונים ושמירה על צבע עורו במשך כל השנה). יצור זה מזוהה, בנוסף על כל אלו, בקול נמוך מזה של בני האנוש, ולעתים אף מתחת לספקטרום הגלי שהאוזן האנושית מסוגלת לפרש. כל הערסים מהווים אחוּת אחת (אחו****** בערסית חדשית), ולכן כל ערס קורא לחברו "אחי".
צבעו של הערס המצוי מגוון וכולל צבעים רבים, בעיקר במוקדי הפרווה שעל ראשו. משקלו משתנה בצורה קיצונית שכן על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים ומקטגוריות שונות. בין קטגוריות אלה ניתן למנות מספר חפצים פופולריים במיוחד: עגילים, טבעות, אגרופנים, סכינים, רובי סער, וכלי תקיפה יבשתיים ואמפיביים נוספים (ע"ע ערס מארינז).
הערסים נוהגים לנוע בקבוצות, ולהתנייד בעזרת כלי רכב שגילם מהווה כפולה שלמה של 20. על מנת להתחשב בסביבתם הם משתדלים להסוות את נוכחותם על ידי הרכבת אגזוז לחץ לכלי רכבם המתפרק. למרות זאת, מסיבה הנשארת בגדר תעלומה למדע המודרני, נוכחותם תמיד בולטת בשטח. יבששסא"ק סבור כי הערס הממוצע יפחד תמיד מהפרצופנתי ומכל הקשור לכת הנתיזם. השמות של הערסים הם בדרך כלל: גו-לן, בועז, אבי (אחד הידועים), ולעיתים גם יוסי, ששון, צ'יצ'ו, דוד, ביטון,דודו, ואלירן (בכל "חמולה" של ערסים יש לפחות אלירן אחד). הם בדרך כלל מצויים במשפחות דתיות ולא מכירים את האימרה "לא תרצח".
פרה-ערס
הפרה-ערסים הינם הערסים הקדמונים ומוצאם בפולין. עדויות ארכיאולוגיות מלמדות כי ישובם התקיים בין אפריל 1803 לבין תחילת מאי 1803. רמת משכלם ממוצעת של הפרה ערסים דמה לזו של פיתה עם חומוס. אולם, בקרב עדת המשכילים של הפרה-ערס היו מנהיגים יוצאי דופן כמו מוסא אל-בוחבוטאי שדמה בחוכמתו המפליגה לאותן לחמניות פריכות עם סומסום.
יצורים אלה נכחדו תוך זמן קצר ביותר וזו הסיבה העיקרית לקושי של העולם האקדמי לחקור את (חוסר) תרבותם והוויתם. סיבה זו נקשרת לעיתים דחופות לקשיים של גזע הפרה-ערס בכל הקשור לניווט, תקשורת מילולית והפעלת מכשירים למעט מספר מכשירים מתכתיים ששימשו אותם לצרכים פולחניים והוצאת עצבים (בזמן "קריז" או "חפפה"). יש הטוענים שבניגוד לערסים המודרנים הם היו חסרי תא וכפי שממצאים מסוימים מעלים, אף חסרי חוליות (למרות שדעה זאת הופרכה ברובה ע"י המופתי הגדול מירושלים).
הפרה ערסים סוגדים לאבי ביטר ולמלך מרוקו השמיני ומאמינים שהם המציאו את האיחוד הקדוש בין גבר לגבר(מה שמונגד לאינסתקטים של הערסים כיום). הם מתפללים תוך כדי שירת דיכאון כבדה שיכולה להפוך כל שמח ("עליז") לסטרייט.
נכון להיום מוזיאון ישראל ורשות החלל הפולנית מחזיקים במספר ממצאים ארכיאולוגים שהוכחו כקשורים לעדת הפרה-ערסים:
נרגילות אבן
גורסי פלאפל
דיסקוגרפיה באריזה מהודרת של אום כולתום ופריד אל אטרש
ערס-פלאפל
לערס זה הרגלי מחייה מיוחדים בהחלט, הוא נוהג לעמוד ליד הקיוסק שנמצא ליד בית ספר. כאשר תבוא לקנות לחמנייה, הוא וחבריו יגיעו אליך בשבריר שנייה, ויבקשו ממך שקל/סיגריה. (ידוע שערס הפלאפל מסוגל לנסות לאסוף תרומות משלושה אנשים בשלוש שניות בלבד!) ערס זה לא יעצור אחרי אסיפת שקל אחד, אלא בדרך כלל יאסוף עד לשמונה שקלים חדשים אשר יאפשרו לו לקנות פלאפל. ערסי פלאפל שונים יגיבו בצורה שונה לסירוב תרומת שקל, יתחננו, יהפכו לאלימים או מהר יפנו לאדם נוסף הנמצא בטווח הראיה שלהם. משפט ידוע של הערס המצוי והחצוי הוא "יש'ך אש"? או "מה השעה בובה"? במבטא מזרחי כבד ובעגה מיוחדת שלא תבייש אפילו את מרגלית צנעני במיטבה. משפט פיתה גורס - "אם תבקש מערס-פלאפל שקל לפני שהוא יבקש ממך, אולי לא תקבל שקל אך תמנע ממנו לבקש ממך ולהציג אותך כקמצן." שבתאי צבי בעצמו, אשר היה גם הוא ערס-פלאפל לתקופה קצרה, הגה משפט זה כמין הגנה עצמית מן ערס הפלאפל בקיוסק . בו הוא מסביר איך להמנע ממפגשים לא נעימים עם ערסי הפלאפל.
ערססססס אמא'שך
ערס זה נקרא בשפה המדעית "Arsus Imashchus" והוא הערס אשר מסתובב בלהקות של 5-10 ערססססים. את שמו קיבל ממנהגו הקבוע להתעצבן ולהגיד חלש "סססססס אמאש'ך". לערסססס (שם קיצור) שיטת רבייה מפליאה, הוא נוהג, בשפה מדעית, לזיין את אמאש'ך ואפילו להכנס לתוכה במשפטו האלמותי "באמש'ך" . ערס זה קשוח ואלים כאשר נמצא בחבורה ("חמולה" \ " קטלה ") אך נוטה להיות רק אלים מילולית ופחדן כאשר מבודד מקבוצתו הטבעית. ערס זה נמצא בדרג מאד נמוך בסולם האבולוציוני, לכן מנת המשכל שלהם נמוכה גם היא. חנונים נוהגים לספר בדיחות וירידות על ערסים אך מכיוון שערסים אלו לא מפותחים פיזית ומנטלית (למרות שנוהגים לשקר על התפתחותם הפיזי בחלציהם) הם נוהגים לחשוב שבדיחות אלה הם דברי מחמאה ובטוחים שהעולם אוהב אותם.
ערס ואנאבי (wanna-be)
זן של אנשים, נפרד מקבוצת הערסים, אשר מוגדר כ"חנונים-שרוצים-להיות-קולים-ומתחברים-עם-ערסים-אחרים-ומחקים-אותם-מתוך-תקווה-שיפסיקו-להיות-שק-החבטות-שלהם". בנוסף, זן זה של ערסים יכול להיקרא ז"למ (זמרים לא מוכשרים), רוב הז"למים מנסים לשיר מוזיקה מזרחית. הם לא טובים בזה.
הערס ואנה-ביז נוטים לאיים עליך כשהם מסתכלים עליך מלמטה, בהפרש של ראש אחד ממוצע, ומחזיקים באמתחתם מקל של סוכריה כדי להמחיש את חומרת האיום! הואנבי נוטה לאיים בתוכנות עתירות משכל כמו "אייסי (קיו)" ומסנ(ג'ר) בקללות כמו "אני ישבור לאמא שך את התחת" או "אמא שלך זיינה אותי אתמול" מאחר והם לא מוגדרים כערסים אותנטיים, הם אינם מסתבכים יותר מדי בפלילים, ולחלקם אין עבר פילילי בכלל. נוטים גם לקרוא לאמם כאשר הם נפגעים מילולית או פיזית.
ערסוואת
ערס זה מצויי בשלב ההתפתחותי הנמוך ביותר, מין שילוב של כל סוגי הערסים. ערס זה מכונה גם: מגה-ערס, מנ-מנ-מניאק, בריון, צ'חצ'ח ועוד כינויים לפי מקומות בארץ. יש להזהר כי זהו הערס המסוכן ביותר. מדענים טוענים שהוא ההתפתחות האבולוציונית הכי קרובה לאצה מכל בעל חיים אחר! כדי להיות ערסוואת יש לעשות את הדברים הבאים: לעשן (סמים, סיגריות, גרבילים, נרגילות), לקנות בהצלחה פלאפל לאחר אסיפת שמונה שקל, להרביץ למורה עם כיסא על הראש, לרסס על קיר בית ספר "סרון עני הואב הוטח", לפלח סוכריית גומי, להתפלח לאוטובוס, להרביץ לחנון/פריק/מטאליסט/אימו, באמצע השיעור ואז לצעוק "מה עשיתי?!? סססס אמאש'ך!", להיות הבעלים הגאה של תיק אישי הגדול מהתחת של המורה לתנ"ך, להקלע לוויכוח נצחי עם ערסוועת אחר אשר מתנהל בצורה הבאה: "ת'רחק ממני!" - "אל תגע בי!" - "סססססעמא ש'ך", וחוזר חלילה. הערה: המשפטים עשויים להשתנות מעט בהתאם לאזור המחייה ולטמפרטורת המקום.
דרך זיהוי הערסוואת - לא קשה, הוא מכוער. נוסף על כך, חוקרים באנדרגראונד של מוסקבה משערים כי ניתן לזהות את הערס על-ידי מספר הטבעות על כף ידו ולפי מספר העגילים: רק ערסים המקורבים למנהיג החמולה מורשים להסתובב עם מעל 2 עגילים באוזניים ו/או עגיל בגבה. הערסוואת לעולם יעשן מלבורו/מלבורו לייט. אמנם בדרום הארץ נצפו הערסוואתים מעשנים גם "פרלמנט רגיל קצר", Winstone, וL&M. כשהערסוואתים נמצאים בתקופת התיכון, הם תמיד ישבו בבית הספר ב"חמולה" של שש עד שמונה ערסים, כשתמיד בת זוגתו (הפקאצה בשמה המדעי), תשב על ברכיו. דרך זיהוי נוספת היא הטלפון הנייד. מכשיר טכנולוגי הראשון והאחרון אותו הערסוואתים גילו. הסלולרי, או כפי שמכנים אותו הערסים "הפלאפון", חייב להיות מוחזק בידו, לעיתים מוחזק עם קופסת סיגריות וצרור מפתחות מצלצל. שיחתו מתחילה ב "האלו איפה אתה ?", ותמיד יסתיים ב "יאללה דבר איתי".
תכונה נוספת חשובה של הערסוואת: הערסוואת מסתובב ב"חמולות", קבוצות. אם הערס מסתובב לבד, הוא מאבד את כל תכונותיו. קיים קשר מספרי בין מספר חברי החמולות לבין מספר שרשראות הזהב שיש לכולם ביחד - מספר שרשראות הזהב גדול פי 2. לדוגמה, בחמולה של 5 ערסוואתים, יש 10 שרשראות זהב, כאשר למנהיג יש 6 שרשאות ולכל אחד מהערסוואתים יש שרשרת אחת. חשוב לציין כי המנהיג מחזיק במכונית מסוג BMW 318i. חוק לא כתוב בכל חמולה הוא "הכאת החנון". זוהי הבחינה הסופית לכניסה לחמולה ואם הערסוואת-לעתיד נכשל בה, כל תגיו, שרשראותיו, סכיניו, וצבע עורו נלקחים ממנו ע"י המנהיג והוא מקבל עונש הכולל חיים למשך חודש תחת גג אחד עם המורה לתנ"ך. בנוסף הערסים מתפללים כל יום לאל שלהם - הלוגו המפורסם של BMW, וסמלם המפורסם הוא חי,צומח,דומם חי-השרשרת שלהם צומח-השערות בחזיהם ואיך לא הדומם-מוחם העצום. ערס צעצוע (Mini Ars באנגלית, Arsus Minor בלטינית) הוא כינוי לזן של בני אדם שחושבים שהם ערסים כבדים אך למעשה הם סתם אנשים רגילים שמדברים קשוח
ציטוט ההודעה
