[כתבה] מחזירים עטרה ליושנה
מחזירים עטרה ליושנה
קרדיט לאתר אחר
בעת האחרונה, כשנדמה שעבודתם של מעצבי האופנה הבולטים נבחנת בעיקר אל מול המציאות הכלכלית המחריפה, נראה שכולם מבקשים להציע מלתחה שתהיה לכל הפחות על-זמנית. שבוע אופנת סתיו-חורף 2009-2010, שננעל בסוף השבוע האחרון בפאריס, לא חשף שינויים במגמה זו, אך כן הוכיח שתגובתם הלומת החרדה של המעצבים, שהטילה צל על עבודתם בעונה הקודמת, התחלפה כעת בנקודת מבט מפוכחת ועניינית יותר למצב, שאפשרה להם להציג מגוון רחב של דרכי התמודדות עם המצב.
בניגוד לציפיות ובסתירה לתיא- וריית קו-המכפלת (לפיה מתקיים קשר ישיר בין קו המכפלת למצב הכלכלי - הוא נוסק אל על בזמנים טובים וגולש לרצפה בזמנים קשים), על המסלול נראו שמלות וחצאיות קצרצרות למכביר. נוכחותן הבולטת היתה הכרחית לתהליך התפתחותן של הנעליים, בלי ספק האביזר הנחשק ביותר במלתחה הנשית, שמעמדו נותר חסין בפני אותות המיתון. לאחר שבעונות האחרונות זכו לגרסאות יצירתיות במיוחד, כעת נדמה כי הן התארכו כחרב פיפיות בשני קצותיהן, דוחקות את המכנסיים מחוץ לפרוטוקול הלבוש הנשי; העקבים הוסיפו לצמוח ונהפכו לגבוהים יותר (לרוב מצוידים בהגבהה בחלקה הקדמי של הנעל שנועדה למנוע פיתול חריף בגב כף הרגל), והגפה טיפסה במעלה הרגליים, חוצה בנקל את קו הברך. נעליים מוארכות במיוחד ליוו את הקולקציות שהציג חוסיין שאלאיין, לואי ויטון, אנטוניו ברארדי וסטלה מקרטני - אצלה המכנסיים דמויות העור היו למעשה מגפיים שנמתחו עד לקו המפשעה.
ניקולא גסקייר הפתיע רבים מהנוכחים בתצוגה המצומצמת של בלנסיאגה, שנערכה לראשונה מחוץ לסטודיו של בית האופנה במלון היוקרה הוטל דה קריון, כשזנח את הנרטיב העתידני שפיתח בעונות האחרונות והעמיד קולקציה נוסטלגית, רכה ולבישה שהתבססה על פיסול בבדי סאטן משי נשפכים ומבריקים. כהרגלו המעצב התעמק בנושא, והרכיב באמצעות קילומטרים של מפלי בד סימטריים מלתחה אירוטית ורבת פאר בסגנון עיר האורות, שכללה שמלות ומכנסיים שריפרפו באצילות על גופן של הדוגמניות.
ג'ון גליאנו. מטח פתותי שלג רעיל
מאותו רגע החלו הרבידות המפוסלות להופיע בקולקציות רבות, זוכות למעמד של כבוד בין היתר אצל צמד המעצבים הקונצפטואליים ויקטור ורולף, כריסטיאן לקרואה וקלואה. הן הופיעו גם בתצוגה של בית עמנואל אונגרו, שם הצליח סוף סוף המעצב הצעיר אסטבן קורטזר, בן 24, אחרי שלוש קולקציות שיצר בעבור בית האופנה, ללכוד את רוחו של המייסד ולהעמיד קולקציה ססגונית שהתבססה על השמלות עתירות הבד והמהודרות שיצר אונגרו בשנות ה-80.
בדיעבד התברר כי לא רק בעבור קורטזר היה זה יעד נכסף. מעצבים רבים נברו העונה בארכיונים של בתי האופנה הוותיקים שהם מובילים בניסיון להחזיר עטרה ליושנה. לאחר התצוגה סיפר גסקייר כי את ההשראה לקולקציה הנוכחית שאב מביקור בהודו וממחקר שערך בארכיון של בית האופנה בנושא השפעות הסארי על כריסטובל בלנסיאגה; בדיור, ג'ון גליאנו שב להתרפק על האוריינטליזם ששבה את לבו של כריסטיאן דיור בתחילת המאה הקודמת. המלתחה שיצר בעבור בית האופנה, שכללה שמלות פליסה אופקי ושמלות אווריריות ושקופות, הדיפה ניחוחות עזים של שנות ה-20; הרוח הגברית הקשוחה שהכניסה האנה מקגיבן לקלואה, בית האופנה הפאריסאי שנודע בסגנונו הנשי ובצלליותיו הנוזליות, היוותה אזכור לאנדרוגניות של שלהי שנות ה-70 וראשית שנות ה-80, תקופה שבה ידע המותג את ימיו היפים; בעזרת חיתוכים חדים העמיד סטפאנו פילטי לאיב סן לורן קולקציה מפוכחת ששילבה קשיחות ועוצמה גברית בבחירת הבדים (עורות ופלאנל מפוספס) ונשיות בצלליות הצרות והארוכות. בצבעוניות שהוגבלה לשחור, לבן ואפור בלבד, נטולת תכשיטים, הקולקציה היא בזיקה מובהקת לרוח היוניסקס הנועזת שהביא עמו מייסד בית האופנה בסוף שנות ה-60, אז יצר את חליפת הטוקסידו הראשונה לנשים ב-1967.
איב סן לורן. רוח יוניסקס נועזת אלכסנדר מקוויין. מפץ יצירתי
הדרך שבה הציע אלכסנדר מקווין להתמודד עם המשבר הכלכלי היתה דווקא מיחזור. על רקע הר גדול של פסולת תעשייתית מפויחת, על מסלול עשוי זכוכית מנופצת, צעדו דוגמניות רבות שלראשן הוצמדו חפצים יום-יומיים כאהיל של מנורה או מטרייה שנראו כאילו נשלפו מתוך הר הזבל השחור, או פחיות שתייה ששימשו כרולים ונכרכו בשיערן באמצעות ניילון נצמד. שפתיהן, שהודגשו והוגדלו לממדים מגוחכים באמצעות שפתון בגוון אדום עז, נועדו כנראה לסמל את התשוקה הצרכנית הגדולה למותרות. מקווין עצמו הגדיר את הקולקציה הפרועה, שבה ביקר בתחנות רבות ומוכרות מעברו, "חקירה אירונית ומתעתעת של רעיון ההמצאה מחדש". ההדפסים המוגדלים, נוצות העורב השחורות ונוצות הברבור הלבנות סיפקו את המפץ היצירתי שהיה נחוץ לשבוע האופנה על רקע האיפוק הכללי. כפי שניסח זאת מקווין בתום התצוגה, "אנשים לא רוצים לראות בגדים כרגע. הם רוצים משהו שיצית את הדמיון".
סטלה מקרטני. נעליים מוארכות במיוחד דיור. ניחוחות עזים של שנות ה-20
תצוגה מרגשת במיוחד ושונה מאוד באופייה מזו של מקווין קיים אלבר אלבז לבית האופנה לאנוון. כשהוא נשען דווקא על המציאות הארצית ועל המלתחה היפהפייה והלבישה שיצר, הציע אלבז כי האיכות העל-זמנית קשורה בהכרח בייצוג משולב של העבר, ההווה והעתיד. "אני חושב שתם עידן הזיוף", אמר אלבז מאחורי הקלעים בתום התצוגה. "זה לא עובד יותר". ההוכחה הניצחת לכך הגיעה כמה ימים אחר כך בתצוגה הדרמטית ועתירת הפעלולים החזותיים שבה הציג ג'ון גליאנו את הקולקציה החדשה שיצר בעבור המותג האישי שלו. מטח פתותי השלג המזויף והרעיל שנורה מהתקרה על המסלול גרם לרבים מהנוכחים באולם לכסות את פניהם בצעיפיהם ולחמוק במהרה החוצה עוד בטרם הסתיימה התצוגה.
ציטוט ההודעה
