משהו שקורה לי ואני לא מרגיש עם זה נוח..
תקשיבו אז זה ככה...תמיד שאני רוצה ממש משהו אז אני מתחזק יותר,נגיד שרציתי לעבור טסט אז ממש התפללתי והנחתי תפילין והקפדתי לעשות הרבה מצווה יותר מביום רגיל ואני תמיד מבטיח לעצמי שגם אחרי שאני יקבל את מה שאני רוצה אני ימשיך לעשות את אותם מצוות וזה באמת קורה אבל רק לתקופה מסויימת ואז אני חוזר למה שהייתי(זה לא אומר שהייתי רע,פשוט פחות מצוות)ואני יודע שזה ככה לכולם ורק כשצריכים אותו ממש מתפללים וזה ואני לא מרגיש עם זה נוח כי זו תחושה של ניצול ואני יודע שהוא לא חושב ככה,אבל זה מפריע לי..
והנה עכשיו יש מישהי שאני ממש רוצה שילך לי איתה אז שוב אותה מתכונת אני מתפלל הרבה ומאמין ועושה מצוות בשביל שה' יעזור לי(אני לא דתי אבל אני מאוד מאמין)...ואני מקווה בעזרת השם שאני יהיה איתה אבל אני גם רוצה להמשיך להיות אותו אחד שעושה מצווה גם אחרי שאני ישיג אותה בעזרת השם..(אם בכלל)אני חייב שתהיה לי את אותה המוטיבציה של עכשיו
ציטוט ההודעה
