Darksiders



העלילה שלו היא בליל של שטויות, אך ברגע שהאקשן מתחיל - הוא לא נפסק לרגע. משחק הפעולה החדש של THQ נותן לנו כמה סיבות לאופטימיות

פרסום


בראשית ההיסטוריה, הרבה לפני שבני-האדם צצו על פני האדמה, היה נתון היקום למלחמת חורמה בין כוחות גן-העדן והגיהינום. זה היה מאבק נורא שלא הוביל להכרעה של ממש, ועל כן כאשר הופיעה "המועצה החרוכה" (The Charred Council) ודרשה מהצדדים להגיע להסדר הפסקת אש מיידי, הסכימו השדים והמלאכים לחזור למקומם תוך ההבטחה שביום מן הימים יחזרו לשדה הקרב וגורל היקום יוכרע.

המועד למלחמה החוזרת נקבע לרגע שבו בני-האדם, "הממלכה השלישית", יהפכו לכוח משמעותי וכך יוכלו לתרום לאיזון בין גן-העדן והגיהינום. בינתיים גויסו ארבעת פרשי האפוקליפסה בכדי לאכוף את כללי הפסקת האש, ולדאוג שהמלחמה העתידית תהיה מסודרת והוגנת ככל האפשר. המלחמה הזו לא יכולה להתחיל סתם כך: שבעה חותמים קדושים הוטמנו להם ברחבי העולם, ורק אם ישברו כולם אפשר יהיה להכריז על האפוקליפסה.

ואוו! כבר הרבה זמן לא נתקלתי במשחק פעולה שכבר בפתיחתו מציף את המסך בכל-כך הרבה פתוס. ואולם המשך העלילה הזו נעשה מטופש למדי עוד לפני שהשלב הראשון ב-Darksiders מתחיל: אנו, בתפקיד פרש האפוקליפסה "מלחמה" (War), נוחתים על כדור הארץ רגע אחרי שמלחמת האפוקליפסה המובטחת החלה. אלא שחיש מהר מתגלה כי מדובר בפאשלה אחת גדולה. שבעת החותמים לא נשברו, והפרש האמיץ לא היה אמור להגיע בכלל. המועצה החרוכה מאשימה אותו משום מה בכך שהביא לסוף העולם מעט מוקדם מהמתוכנן, ומסכימה בקושי לשחרר אותו בכדי שיוכל לברר מה לעזאזל השתבש.

זה רק נעשה גרוע יותר מכאן והלאה, אלא שלמרבה המזל העלילה הכבדה והמוזרה די נעלמת כשהאקשן מתחיל. וכפי שחובבי הז'אנר כבר יודעים, לאקשן טוב לא נדרשת עלילה משובחת בכדי שיהיה מהנה, ו-Darksiders הוא בהחלט משחק מהנה.







קרייטוס פוגש את זלדה



את המשחקיות של Darksiders קל לתאר כמפגש בין האקשן האגרסיבי והמדויק של סדרת God of War וההרפתקאות החופשיות ומלאות הפזלים וההתחכמויות של משחקי זלדה (למרות שהיא מועתקת בעדינות מעוד עשרות מקומות אחרים - אלו פשוט אבי הטיפוס הפופולריים ביותר שעליהם הצלחתי לחשוב).

"מלחמה" מתנהל בתחילת המשחק כמו טנק בשדה הקרב, חמוש בחרב כבדה ואיטית. עם הזמן, תוכלו לצבור עוד ועוד יכולות, כולל האפשרות לזמן את סוסכם הנאמן ולרכב עליו בזריזות. העולם הולך ומתרחב ככל שאתם רוכשים יכולות נוספות, בכדי למנוע מצב שבו תתקלו באתגר שאתם עדיין לא מוכנים לקראתו. חלק נכבד מהזמן מוקדש לפתרון פזלים שעשויים להיראות מבלבלים ממבט ראשון, אך המשחק ינסה לרמוז לכם כמיטב יכולתו מהו הצעד הבא, לעתים קרובות בקולו של מארק המיל המדבב את דמותו של "המשגיח", המלווה אתכם לאורך ההרפתקה.

כל יריב (למעט הבוסים, כמובן) ייפול בסופו של דבר לאחר מספר מהלומות, אך עוד לפני כן יופיע מעליו סימן המייצג לחצן מסוים על הגיימפד. לחיצה אחת מובילה למהלך הריגה אלים ומספק במיוחד, וגם מבטיחה לכם כמות מקסימלית של נשמות, שהן המשאב העיקרי במשחק. נשמות ירוקות ממלאות את פס החיים, הצהובות את מד הזעם המאפשר מהלכים מיוחדים ואפילו מעבר למצב שדוני בו דמותכם הופכת למסוכנת במיוחד, ואילו נשמות כחולות הן בפשטות מטבע עובר לסוחר. השד וולגרים, שזולל את הנשמות הללו לתאבון, יספק לכם תמורתן מהלכים חדשים, שדרוגים לכלי הנשק ושיקויי חיים ואנרגיה. גם לחפצים שונים שתמצאו במהלך המשחק ישנו ערך צמוד בעיני השד הבנקאי. קצת מוזר לחשוב כל-כך הרבה על סחר ורווח במהלך מלחמת האפוקליפסה, אבל כבר אמרנו שהרקע העליתי של Darksiders הוא ממש לא מה שהופך אותו למוצלח.

עד שמגיעים לשלבים האחרונים (והקשים), כבר נגלה בפנינו עולם מלא ושלם, יצירה רחבת-יריעה באופן מרשים הנהנית מגימור ויזואלי נהדר - במיוחד כשלוקחים בחשבון שהמשחק פותח על ידי חברה צעירה יחסית בשם Vigil Games, והופק על ידי THQ העומדת ככל הידוע לנו על סף פשיטת רגל. בגרסת הפלייסטיישן 3 שבה שיחקנו לא נתקלנו באף קושי טכני מיוחד, אך דיווחים ברשת מספרים כי גרסת האקס-בוקס 360 סובלת מאיטיות קלה פה ושם. כך או כך, מאז ביקורו האחרון של קרייטוס במעמקי הגיהינום לא ראינו עיצוב כה מרשים ומשכנע של סוף העולם.



לא מקורי, אבל שווה



דבר אחד Darksiders ממש לא מצליח לעשות, בעצם לא מנסה בכלל: לחדש. השילוב בין הסגנונות השונים לא הוליד כאן חוויה מקורית במיוחד, ואם סיימתם לפחות כמה מבין משחקי הפעולה הבולטים של השנים האחרונות, בוודאי תרגישו במהלך כמה מהשלבים שהמפתחים יותר מאשר "שאבו השראה" מהיצירות העדכניות של סוני, Epic Games, נינטנדו וקאפקום. מעבר לרמה העקרונית זה לא ממש הפריע לי (הז'אנר הזה רחוק מלהמאס עלי), אך אם אתם מחפשים משהו חדש ושונה לגמרי, כנראה שלא זה הכותר שתרצו לקנות.

חסרון נוסף אפשר לרשום ביחס עלות-תועלת. Darksiders הוא הרפתקה לשחקן יחיד, בלי מצב משחק מרובה-משתתפים, ובלי יותר מידי סיבות לחזור אליו אחרי שתשלימו את כל המשימות. ובכל זאת, הוא הותיר אותי מאוד אופטימית. בתחילת דור הקונסולות הנוכחי, דובר לא מעט על העלויות המטורפות של פיתוח משחקי וידאו חדשים, ועל כך שכותר מוצלח באמת ידרוש השקעה של עשרות מיליוני דולרים ושנים רבות של עבודה. Darksiders מוכיח שגם צוות קטן יחסית, בתקציב צנוע ובלי יותר מידי בלגאן, יכול ליצור משחק שאולי לא ישנה את העולם - אבל יכול בקלות להעביר את הזמן עד שהמשחקים הגדולים והחשובים יותר של השנה ינחתו על מדפי החנויות.

בין אם כקנייה (אם יציעו לכם עליו מחיר הוגן) או כהשכרה לכמה ימים, אין לי שום בעיה להמליץ על הכותר הזה לכל חובבי האקשן המשועממים קלות בהפוגה שבין עונת החגים של 2009 ותקופת הגיימינג העמוסה של החודשים הקרובים, אל תוכה נדחסו בעקבות המשבר הכלכלי לא מעט פרויקטים מבטיחים. עוד כמה משחקים כאלה, ול-THQ יהיה סיכוי של ממש לצאת מהבוץ.

בעד
יופי של אקשן, עם מנגנון קרבות מדויק, אלים ומהנה
עולם ענקי ופתוח, המזמין חקירה והרפתקאות ממכרות
גרפיקה מצוינת

נגד
העלילה מבולבלת ומוזרה שלא לצורך, ומשלב מסוים נעלמת כמעט לחלוטין
בהעדר מצב משחק מרובה-משתתפים או שלבי בונוס, ההרפתקה הזו היא נסיעה בכיוון אחד