סיור באולפני פיקסאר לרגל "צעצוע של סיפור 3"
סיור באולפני פיקסאר לרגל "צעצוע של סיפור 3"
באולפני פיקסאר שרים קריוקי, עושים קיקבוקסינג ושותים סינגל מאלט. מתי הם מספיקים להפיק סרטים כמו "צעצוע של סיפור 3"? בין לבין
____________________________________
"בפיקסאר יש לנו פילוסופיה – לאף אחד אין רק כישרון אחד!" מכריזה אמנדה, מדריכת הסיור שלנו באולפנים. ביומיום היא עובדת כעוזרת טכנית בצוות של אנימטורים באולפני ההנפשה היוקרתיים ולעת מצוא היא גם מדריכה סיורים בהם. זהו, מסתבר, הכישרון הנוסף שלה.
היא מצידה ממשיכה בהתלהבות ומספרת על הווי החברה והאפשרויות הבלתי מוגבלות שמציע מקום העבודה שלה, שבויה לגמרי בקסמיה וממצה עד תום את אותו כישרון שני שלה. "לכל אחד יש לפחות שניים או אפילו שלושה כישרונות, אז אתה לא רק עושה את ה'מקצוע' שלך אלא יכול גם ללמד קיקבוקסינג או לארגן טורניר קריוקי".
על פניו לא כל כך ברור מתי יש לעובדים של פיקסאר זמן ללמד זה את זה קיקבוקסינג או לשיר זה לזה סרנדות קריוקי. מה שכן ברור הוא שלפיקסאר יש כישרון אחד מובהק – ליצור להיטי אנימציה. מאז 1995, השנה בה יצא לאקרנים סרטם הראשון ''צעצוע של סיפור'', הנפיקה החברה תשעה סרטי אנימציה ממוחשבת, כל אחד מהם להיט בכל קנה מידה קולנועי. וזו גם הסיבה שלשמה התכנסו, כמה עיתונאים מרחבי העולם: לצפות במוצר החדש מבית היוצר של מפעל האנימציה, הלא הוא "צעצוע של סיפור 3".
____________________________________
השאלה הבוערת ביותר לאורך הסיור באולפנים היא, כמובן, מהו בעצם הסוד של פיקסאר. או, ליתר דיוק, מתי סוף סוף תיכשל? קשה לשים את האצבע על דבר אחד שגורם לחברה לייצר להיטים בכל פעם מחדש, אך מבין כל הגורמים ברור שהראשון במעלה הוא ג'ון לסיטר, האיש שהוא-הוא בעצם פיקסאר.
לסיטר, שביים בין היתר את שני הסרטים הקודמים בסדרת "צעצוע של סיפור" ושותף כמפיק, תסריטאי ובמאי משנה של כמעט כל סרטי פיקסאר האחרים, משמש מזה ארבע שנים כמנהל הקריאטיבי הבכיר הן של פיקסאר והן של אולפני האנימציה של דיסני (שרכשה את פיקסאר ב-2006). לסיטר קיבץ סביבו במשך 20 השנים האחרונות את מיטב אנשי האנימציה, ההפקה והעריכה והנהיג צורת עבודה שגם לה יש כנראה מניות מכובדות בהצלחתה של החברה.
בניגוד לרוב סרטי האנימציה שנעשים על ידי צוות של עובדי פרילנס, הנשכרים לעבוד על פרויקט אחד ומשוחררים בתומו, בפיקסאר הקפידו מאז ומעולם שכל צוות של כותבים, במאים, אנימטורים וטכנאים יעבור מפרויקט לפרויקט. כתוצאה מכך, נוצרה באולפנים קבוצה של אנשי מקצוע שיכולים לבטוח זה בזה בצורה שאולי לא רגילים לה היום על רוב הסטים בעולם. וזו כנראה גם הסיבה שאנשים אלו מצליחים לעמוד בתהליך הביקורת מדוקדק שמלווה כל פרויקט בחברה.
______________________________________
הביקורת מגיעה מכל הכיוונים ומכל הדרגים. שכן פיקסאר, מספרת לנו המדריכה אמנדה, מאמינים בביקורת. יום טיפוסי מתחיל במפגש של הבמאי עם האנימטורים. תוך שהם ישובים בחדרי ההקרנה הנינוחים, עם קערה של קפטן קראנץ' וכוס קפה – כנראה שגם לזה יש חלק בהצלחה, לתשומת ליבם של המעסיקים הישראלים – הם מנתחים פריים אחר פריים בכמה השניות שנוצרו יום קודם לכן. בנוסף, מדי חודש נפגש הבמאי של כל פרויקט בפיקסאר עם "צוות המוחות", הלא הוא כל בכיריה הקריאטיביים של החברה.
"זה חשוב מאד שאף אחד לא יתעצבן עליך אם עשית טעות," מספר לי אנקריץ', במאי ''צעצוע של סיפור 3". "אנחנו יודעים שלטעות זה חלק חשוב ביצירה של משהו טוב. אנחנו פשוט משתדלים לטעות כמה שיותר בשלב כמה שיותר מוקדם של התהליך."
והתהליך הזה הוא ארוך. לוקח ארבע-חמש שנים ליצור סרט ממוצע של פיקסאר. אבל למרות העבודה המפרכת, מספרת לנו אמנדה, המדריכה הנאמנה, העובדים בחברה הם עדיין אותם אנשים שעבדו בה בתחילת דרכה ב-1986.
דבר נוסף שפיקסאר נשארים נאמנים לו הוא השחקנים שהם עובדים אתם. ג'ון רצנברגר, למשל, הוא אולי לא שם מוכר בכל משק בית אבל הוא תרם את קולו לכל אחד מתשעת הסרטים שהפיקה 'פיקסאר', כולל הראשון והאחרון, בתור האם החזרזיר הוורדרד בסדרת ''צעצוע של סיפור''. גם את קולו של מייקל קיטון, שחקן האופי הידוע דווקא בפניו רבות ההבעה, הם הצליחו לרתום, תחילה ל"מכוניות" ועכשיו כקן ב"צעצוע של סיפור 3". במלים אחרות, מכל כיוון שלא מסתכלים על זה, בפיקסאר נהנים להישאר עם מה שהוכיח את עצמו. זה אולי מה שמאפשר להם להיות קצת יותר נועזים בדברים אחרים כמו תסריט, ליהוק, הומור מתוחכם - וכל זה בתוך המסגרת התמימה כביכול של סרטים לילדים.
______________________________________
במבט ראשון, אולפני פיקסאר, ששוכנים במרכזו של פארק תעשייה עצום באזור מפרץ סן פרנסיסקו, נראים קצת מנותקים מהמציאות. מעין כפר נופש לאנימטורים. מה שבטוח זה שהם מנותקים לגמרי מהוליווד הרוחשת והגועשת המרוחקת כמה שעות מהם דרומה ושהמרחק הזה כנראה גם משחק תפקיד בהצלחת החברה.
כשנכנסנו למתחם קידמו את פנינו כמה עובדים במהלכו של אותו שיעור קיקבוקסינג מפורסם שהוזכר לעיל. חבורה בטייץ וגופיות צמודות שקופצת לצלילי ליידי גאגא. בהמשך, בתוך ההאנגר המכונה "קמפוס פיקסאר" בפי העובדים, נתקלים ברשת גשרים עשויים עץ שמחברים בין אגפי המשרדים השונים. בקומה התחתונה אפשר למצוא קפיטריה שנראית כמו בית קפה אופנתי, חנות למוצרי פיקסאר ולאונג' הכולל את גרסאות האקס בוקס של סרטי פיקסאר. ועל הכל, כמובן, שורה רוח החברה, עם גרסאות בגודל אנושי של וודי ובאז, גיבורי "צעצוע של סיפור", שמפוזרות בחלל, ואפילו בית החלומות של קן, הלא הוא הצעצוע החדש בסיפור, שכולל גם – איך לא – מעלית.
מי שאחראי במידה רבה לעיצוב של החלל הפיקסארי (אליו עברה החברה ב-2004) הוא האיש והאגדה - סטיב ג'ובס, מר אפל בכבודו ובעצמו. ג'ובס כיהן כנשיא פיקסאר עד שנרכשה על ידי דיסני ומאז ג'ובס הוא מכהן במועצת המנהלים של החברה. הוא זה שהתעקש על בניין עם חלל מרכזי שיהווה, בין השאר, גם צומת שבו ייפגשו העובדים בדרכם מהשירותים לקפה או למשרדי האנימציה.
"כל הבעיות הטכניות נפתרות בחלל המרכזי", מספרת דרלה אנדרסון המפיקה של ''צעצוע של סיפור 3''. "פעולות פשוטות כמו ללכת לשירותים או לקחת כוס קפה לפעמים הופכות לחלק הכי פרודוקטיבי של היום שלי. אתה נתקל במקרה במישהו ומתחיל בשיחה שמובילה לפתרון של בעיה". השלב הבא כנראה – שירותים משותפים (כדי שסיעור המוחות לא ייפסק ולו לרגע).
_____________________________________
אחרי כל זה, מגיעים להיכל התהילה. "כאן מתחולל הקסם", מתרגשת המדריכה לעת מצוא, אמנדה, "אלה המשרדים של האנימטורים". עבור אולפן אנימציה בעל 24 אוסקרים, האנימטורים הם הכוהנים הגדולים. אין גבול למה שפיקסאר ייתנו לאנימטורים שלהם רק כדי שימשיכו לעשות את מה שהם עושים: משרדים מעוצבים כטיקי פולינזי או כבקתת אהבהבים נוסח "מופע שנות ה-70", ברזי בירה מהחבית וגם כמה עשרות סוגים של סינגל מאלט.
הסיור מסתיים בקודש הקודשים של פיקסאר – אולם ההקרנה המרכזי ,שם ייחשף הפלא המונפש הבא של האולפנים. מדובר באולם בעל שלוש מאות מקומות ישיבה שבדרך כלל מאוכלסים על ידי עובדי החברה וילדיהם ברי המזל שזוכים לראות את הסרטים עוד בשלבי העבודה השונים.
כשנכבים האורות באולם הגדול ורגע לפני שאנחנו מרכיבים את משקפי תלת המימד, ניתן עוד לראות את הכוכבים המנצנצים בתקרה – כדי שנדמיין שאנחנו בהקרנה תחת כיפת השמיים, כמובן. וזהו כנראה הסוד הגדול להצלחתה של פיקסאר: ככל שאנשיה ימשיכו לחיות ולעבוד בעולם דמיוני, כך הדמיון שלהם ימשיך לייצר סרטים משובחים. ומה עם הכישלון? כנראה שהוא עוד רחוק כמו הכוכבים שבשמי אולם הקולנוע.
קרדיט לאתר "וואלה"
ציטוט ההודעה
.
