אוהבים הפתעות? שיכורים מהתחת? זכיתם ב"עשבים שוטים" וב"כמו יום ולילה". האזור האפור שבין העונג לסבל
עד שייצא סרט חדש של דיוויד לינץ', טוב יעשו מעריציו אם יבדקו את "עשבים שוטים", סרטו החדש והמשלהב של אלן רנה, שעולה בארץ בעוד שבוע.
ל"עשבים שוטים" ולסרט החדש עם טום קרוז, "כמו יום ולילה", יש כמה תכונות משותפות. בשלב מוקדם של כל אחד מהם את חושבת לעצמך "מה זה הסרט הדפוק הזה?". במקרה של "עשבים שוטים", הבלבול הוא שלב בחינוך, בשחרור, של הצופה. במקרה של "כמו יום ולילה", השאלה הנ"ל היא גם התשובה לכל השאלות האחרות שאפשר לשאול על הסרט (במיוחד המילה דפוק מתפקדת, מבחינתי, כסוג של תשובה בגוף השאלה).

כמו ויום ולילה - מועדי הקרנה

שני הסרטים מלאים בהפתעות. שניהם אמורים להיות מאוד כיפיים ובשניהם מיטשטש הגבול בין עונג לסבל. ב"עשבים שוטים", אחרי שתלשת מספיק שערות מהראש בתסכול, תביני שבעצם כל העסק מאוד משעשע. ב"כמו יום ולילה" יש אקשן, צחוקים ופיגורות אטרקטיביות בלי הפסקה, אבל איכשהו, אל תשאלו איך, הצפייה בו לא נעימה בכלל. הניסיון לחבר ביקורת על שניהם הוא מאוד משונה. מה אני אכתוב על "כמו יום ולילה"? שהתסריט לא אמין? שלא לדבר על "עשבים שוטים", אשר כאילו תוכנת כדי שאי אפשר יהיה לדבר עליו. לרגעים נדמה כי "עשבים שוטים" שם ללעג את הסרטים שאמורים להיות פחות "מופרעים" ממנו, את השפעתם על האופן שבו אנו מרכיבים משמעות מתוך חוויותינו בחיים, אפילו את חלק מן התקנים שעל פיהם אני טוען ש"כמו יום ולילה" הוא סרט נורא.


לא אמין, לא מצחיק ולא קשור לכלום - "כמו יום ולילה"


קשה להטיל ספק במחויבותו של טום קרוז למצוינות. הוא נותן מאה אחוז מעצמו לכל שנייה שבה הוא מול המצלמה. לאור הרצינות שבה קרוז לוקח את עבודתו, הבחירה בפרויקט הזה מתמיהה במיוחד. הוא הרי טום קרוז. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. בשביל זה הוא עובד כל כך קשה? ההופעה של פול דנו ב"כמו יום ולילה" נראית כמו פרודיה על התפקיד שלו ב"זה ייגמר בדם", ומה אם עכשיו אצפה שנית ב"זה ייגמר בדם" ואגלה שטרנטינו צדק בעניין דנו. הסצינה במטוס שבה קמרון דיאז מדברת לעצמה בשירותים בזמן שקרוז מחסל אחד אחד את כל הנוסעים ומושיב אותם חזרה במקומותיהם לפני שהיא יוצאת ומנשקת אותו, ואז השיחה בין שניהם שבה קרוז מסביר שהוא הרג את כולם לפני שהוא הולך להנחית את המטוס ודיאז מגלה שבאמת כל הנוסעים מתים וכו', היא פשוט דאחקה מטורפת, קשקוש מהסוג ששווה לבדו את מחיר הכרטיס אם אתם שיכורים מהתחת.

סטייה: כשג'אד אפטאו התארח אצל ג'יי לנו כדי לקדם את "תביאו אותו ליוונים", שיגיע לארץ בספטמבר, ואמר "נראה לי שזה הסרט הכי מצחיק שעשינו", הרגשתי שאני מוכרח לראות את הסרט רק כדי לאשש את החשד שדבריו של אפטאו עוררו בלבי, החשד שזה הסרט הכי פחות מצחיק שאפטאו הפיק.


קרדיט לעכבר העיר