"צלילי המוזיקה", "סברינה", "אישה יפה" ו"סקס והעיר הגדולה" - גם 60 שנה אחרי שעלה לאקרנים "סינדרלה" של דיסני, ממשיכה הוליווד ליצור עוד ועוד עיבודים לאגדה. למה אנחנו כל כך רוצים להציל את סינדרלה?

"So this is love" שרים ביחד סינדרלה והנסיך כשהם רוקדים לראשונה בנשף. היא - לבושה בשמלה נוצצת, עיניה בוהקות מאושר, ולרגליה נעלי זכוכית. הוא - גבוה, כהה שיער ויפה תואר, ארוז היטב במדי הנסיכות שלו. בקלאסיקה המצוירת של דיסני, מתפקד אותו מפגש לא רק כנקודת תפנית בחייהן של הדמויות, אלא כמודל מיתי כמעט לאהבה בכלל ולרגע ההתאהבות בפרט. גם היום, שישה עשורים אחרי צאתו של הסרט המצויר לקולנוע, נדמה שהוליווד עדיין לא שבעה מאותו מודל. אדרבא, גם בעידן הפוליטיקלי קורקט היא לא מהססת לשוב ולשחזר אותו.

לומר שסינדרלה הוא מיתוס בעייתי עבור נשים איננו בגדר בשורה חדשה. כמו אגדות רבות אחרות, גם זו של לכלוכית כוללת תפיסה - נאיבית במקרה הטוב, ודכאנית במקרה הגרוע - של האופן שבו עלינו להתאהב. עם כניסתו של השיח הפמיניסטי לתרבות בכלל ולקולנוע בפרט, נעשו לא מעט ניסיונות להכניס משמעות חדשה במיתוס הזה. אבל גם נסיונות אלה אינם מוותרים בסופו של יום על המבנה הבסיסי של האגדה המקורית. גם אם באופן חבוי וערמומי, הם עדיין מתאמצים לגרום לנו להאמין ש"זוהי אכן אהבה".

צפו בקטע מתוך "סינדרלה" של וולט דיסני


סיפור סינדרלה המקורי כולל בתוכו שורה ארוכה של אלמנטים: נערה שאופייה (שלא לומר יופייה) האמיתי מוסתר תחת מעטה של לכלוך ממשי ושוליות חברתית. מן העבר השני, נסיך מקסים, עשיר וטוב לב, אשר נדרש להינשא משיקולים פוליטיים – אך ליבו לא מאפשר לו. בהמשך יגיע שלב המייקאובר ההכרחי, בו תעבור הגיבורה טרנספורמציה שתחלץ מתוכה את "מלכותיותה"; תופיע הנעל (ושלל תחליפיה), תושאר בחטף, ותוחזר אל רגלה של הנסיכה; הרגע בו היא (הנעל) מותקנת מחדש, הוא גם סימון התאמתה הייחודית של הנערה אל המשבצת המיועדת, ולמעשה מתפקדת כמו טבעת החתונה. והסיום, סיום ה-Happily ever after שאינו אלא פנטזיה על שלמות וסיפוק.
אולם מעל לכל, הסיבה שבגינה סינדרלה ממשיכה לפרנס את הוליווד, טמונה בדיוק ברגע האהבה הראשוני הזה, אשר בו עומדת מחד הנערה החלשה, ומאידך הגבר החזק. לוליי המרחק שבין המסכנה והגיבור, בין הענייה לעשיר, בין האישה והגבר, לא יכול הקולנוע (הווה אומר, הצופים שלו) לאכוף את חוק התשוקה החביב עליו כל כך. בהעדר היררכיה ברורה בין שני בני הזוג, אין סיבה לכאורה עבורם להתאהב.

"את היחידה שיכולה"

אז מי הן הסינדרלות? דרו ברימור ב"אף פעם לא התנשקה" (1999), מצליחה להיות סוף סוף נסיכה אחרי שנות נעורים מנודות ; ג'ניפר לופז היא חדרנית שמקבלת חבל הצלה מראלף פיינס ב"יפה במנהטן" (1992), ובסברינה (1995), ג'וליה אורמונד היא זחל שהפך פרפר יפה, והופכת למושא מאבק בין שני אחים-נסיכים, עד שלבסוף זוכה בה הריסון פורד. אותו הריסון פורד יהיה גם הנסיך של מלאני גריפית', שהופכת מפקידה חסרת סטייל למנהלת מתוחכמת ב"נערה עובדת" (1998). והרבה לפניהם, ג'ולי אנדרוז כמריה הנזירה, מקבלת את אביר חלומותיה, הלוא הוא קפטן פון טראפ (כריסטופר פאלמר). יחד איתו היא גם זוכה בשבעה ילדים מזמרים בשיטת הכל כלול ב"צלילי המוזיקה" (1965).

בכל אחד מהמקרים הללו, "הסינדרלה" התורנית מוצגת בתחילה כאישה עצמאית, אשר מצליחה למרות כל הקשיים לנווט את דרכה בעולם. יתר על כן, לעיתים היא תוצג כמי שתרומתה הריגשית לגבר שעד כה היה קשוח ואטום - גדולה בהרבה מהרווח הכלכלי והחברתי שהיא מפיקה מצידה. ב"סברינה" למשל, מבקש פורד מאורמונד "הצילי אותי סברינה היפה, את היחידה שיכולה". היפוך תפקידים זה הוא כמובן רק היפוך לכאורה, משום שלמרות הכל, רגע ההתאהבות נשען כל העת על "הצורך" שלה להיות מוצלת; ורגע ההצלה בתורו, נשען על הויתור על אותה עצמאות ראשונית. נשים עצמאיות הן לפיכך כאלה שלא הצליחו להשיג גבר שיפרנס אותן.

צפו בטריילר ל"סברינה":


"היא מצילה אותו מיד בחזרה"






"אישה יפה" (1990) הוא כמובן הדוגמא המיידית והקלה ביותר, שבה בחרו לשוב ולשחזר את סיפור סינדרלה. ג'וליה רוברטס היא ויויאן - זונה שבעצם "יכלה להיות הרבה יותר", כפי שמספר לה אדוארד (ריצ'רד גיר - להלן הנסיך). אחרי שהפך אותה לאישה מטופחת ובעלת מלתחה מרשימה, היא לא מוכנה להסתפק בפחות מכל האגדה. בסיום היא גם תצליח לגרום לו לטפס עד לביתה המלוכלך ולהציל אותה מחייה, כאשר היא מצידה תבטיח "להציל אותו מיד בחזרה". גם כאן, תחת מעטה של רומנטיקה, יטושטש התהליך בו הופך הגיבור לבעליה של הגיבורה.


כמעט עשר שנים לאחר מכן, תתפוס רוברטס את פוזיציית הנסיך, ותציל את יו גרנט – בעל חנות ספרי מסע, מבולבל ועני, שקבור עמוק חיים בינוניים עם שותף חצי אוטיסט. זהו ניסיון מעניין להפוך את היוצרות, ולהציג את האישה כמי שניצבת בעמדת הכוח. אך גם במקרה זה, מצליח המיתוס לשמר את מבנהו הבסיסי. ראשית משום שעצם הפער המעמדי, הכלכלי והתרבותי בין השניים, הוא הוא הסיבה להתאהבות. שנית מפני שהסרט אינו מותיר את אנה סקוט (הגיבורה) בעמדתה הראשונית כנסיך הגיבור. היא לדבריה "רק נערה, שעומדת מול בחור, מבקשת ממנו שיאהב אותה". בדייט הראשון ביניהם, כאשר היא פוגשת את משפחתו של וויליאם, השיר המתנגן ברקע הוא "You say it best when you say nothing at all", כרמז דק; ובסיום הסרט, אחרי החתונה כמובן, היא שוכבת על ספסל בגינה ציבורית, לאחר שהמירה את נעליה שלה בכפכפים, עם צמות ובטן הריונית.

צפו בסצנת הסיום מתוך "אישה יפה":




קרדיט ל"עכבר העיר"