מילֶנְסָה - שניצל בן בקר

לא יודעת למה התכוון המשורר ב 'בן בקר'.
זה לא עגל?
ככה בכל אופן כתוב על האריזות הנמכרות בסופר - 'שניצל בן בקר', ואילו לקצבים - מוכר החלק הזה בשם מילֶנְסָה. מדובר בפרוסות דקות, דמויות סטייק, אבל הרבה פחות עבות, ונטולות שומן. בשר נקי ורך, שמתבשל מהר מאד.

המאכל הזה הוא מבית אמא, וזכור לי כמשהו שתמיד שמחתי לגלות אותו בסיר.
אמא שלי היתה נורא תופסת עצבים כששאלו אותה מה יש לאכול היום. אף פעם לא הצלחתי להבין למה.
מה הבעיה להגיד היום יש פירה, או שעועית, או קציצות, או מה שלא יהיה? מה זה, סוד צבאי?
התשובה שלה תמיד היתה - 'שבי לשולחן ותראי מה יגיע לצלחת'..
ברבות הימים הפסקתי לשאול, ופשוט הייתי עושה גיחות גישוש למטבח ומרחרחת בסירים. אחר כך הייתי מכריזה על מידת התיאבון שלי על פי מה שראיתי שהתבשל.
אוףףף איזה תיאבון היה לי ביום שהיא הכינה מילֶנְסָה...
מזל שלמדתי ממנה איך להכין את זה!
הנה, ככה עושים:



מילֶנְסָה - שניצל בן בקר

המצרכים
5 פרוסות שניצל בן בקר מופשרות
2 ביצים
קמח מצה או פירורי לחם
מלח
פלפל
כורכום או חוואייג'
שמן לטיגון
מיץ מלימון אחד גדול

אופן ההכנה
טורפים את שתי הביצים היטב במזלג בצלחת עמוקה.
בצלחת אחרת שמים פירורי לחם או קמח מצה, בכמות שתספיק לצפות את כל הבשר
מוסיפים לפירורי הלחם את המלח והתבלינים, על פי הטעם
אוחזים ביד פרוסת שניצל אחת, טובלים אותה בפירורי הלחם, אחר כך בביצה, ושוב בפירורים.
מטגנים במחבת עם שמן שחומם מראש, כמו שניצלים, משני הצדדים, עד לקבלת מעטפת זהובה.
סוחטים את הלימון ומערבבים את המיץ בחצי כוס מים.
את פרוסות הבשר המטוגנות מעבירים לסיר רחב, ובעודן חמות, שופכים עליהן את מיץ הלימון והמים. הופכים את הפרוסות בסיר, כדי שתספוגנה חמיצות מכל הצדדים, מכסים את הסיר ומניחים להתקרר.
השניצל הזה הכי טעים כשהוא פושר ולא חם מאד.
אני אהבתי גם לאכול אותו קר, ישר מהמקרר.
אפשר להכין אתו סנדוויצ'ים לארוחות צהריים, אפשר לקחת אותו ארוז בנייר כסף לארוחת פיקניק..

ואפשר גם לזלול אותו סתם כך בבית, בסתם יום של חול, על יד פירה וסלט..