בסוף השבוע החלה בסינמטקים של ירושלים, תל אביב וחיפה רטרוספקטיבה של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, המתקיימת במלאות 100 שנים להולדתו. היא תימשך כל החודש. 19 מסרטיו יוקרנו במשך הרטרוספקטיבה, שאף כי היא מייצגת רק כשני שלישים ממכלול הסרטים שביים קורוסאווה מתחילת שנות ה-40 ועד לתחילת שנות ה-90 - הוא מת ב-1998 בן 88 - אפשר למצוא בה סרטים שמייצגים את כל המגוון הקולנועי שאיפיין את יצירתו.
קורוסאווה מזוהה בעיקר עם סרטי הסמוראים שביים, ואמנם, הרטרוספקטיבה כוללת את הנודעים שבהם, החל ב"ראשומון", הסרט שהביא למערב ב-1951 את בשורת הקולנוע היפאני (ושמו החדיר מושג חדש לאוצר המלים העולמי) וכלה ב"שבעת הסמוראים" מ-1954, "המבצר הנסתר" מ-1958, "יוג'ימבו" ו"סאנז'ורו", שניהם מ-1962. יוקרנו בה גם "כס הדמים" מ-1957 שנוצר בהשראת "מקבת" של שייקספיר, סרטו הצבעוני הראשון "דודסקאדן" מ-1970, האפוסים המאוחרים שלו, "קגמושה" מ-1979 ו"ראן" מ-1985, וגם סרטיו האחרונים האינטימיים והקאמריים יותר ("חלומות" מ-1990, "רפסודיה באוגוסט" מ-1991 ו"מאדאדאיו" מ-1993, שהיה סרטו האחרון).
קשיחות ופיוט
אלה ברובם סרטים מוכרים למדי כאן, שכמובן כדאי לנצל את ההזדמנות ולצפות בהם שוב כפי שנועדו להיראות, כלומר, על מסך גדול (וקורוסאווה הוא אחד הבמאים שחלק ניכר מהאיכויות החזותית של יצירתו אובד כאשר צופים בה שלא על מסך הקולנוע). ואולם, ברטרוספקטיבה יוקרנו גם סרטים פחות מוכרים בישראל, וביניהם אלה שבהם התרחק קורוסאווה מהעבר של יפאן והתמקד בהווה של מולדתו, אחרי מלחמת העולם השנייה.

מתוך "כלב שוטה", 1949. מסע בשכונות העוני של טוקיו
בין השאר כוללת הרטרוספקטיבה שניים מהסרטים שביים אחרי המלחמה, ובהם ניכרת ההשפעה של סרט הפשע האמריקאי על יצירתו (כפי שגם המערבון ההוליוודי השפיע על סרטי הסמוראים שלו).
אחד מהם, "המלאך השתוי" מ-1948, מתאר את היחסים המתפתחים בין רופא אלכוהוליסט (טאקאשי שימורה, מהשחקנים המועדפים על קורוסאווה), שעובד באחת משכונות העוני של טוקיו, הנשלטת על ידי קברניטי הפשע המאורגן, לבין גנגסטר פצוע, הגוסס ממחלת השחפת (טושירו מיפונה, השחקן המזוהה בעיקר עם יצירתו של קורוסאווה, שזו היתה הופעתו הראשונה בבימויו). גם אם אין זה אחד מסרטיו הגדולים ביותר של הבמאי היפאני, הרי הצילום המאחד בין ריאליזם לאקספרסיביות והשילוב של דיון בסוגיות של מוסר, העוסקות באפשרויות השונות העומדות בפני האדם בכל פרשת דרכים בחייו, בתוך עלילה שמהלכיה צפויים למדי - הופכים את הסרט ליצירה שכדאי לצפות בה.
טוב ממנו הוא "כלב שוטה" מ-1949, שמציג את סיפורו של שוטר (מיפונה) שאקדחו נגנב ממנו בזמן נסיעה באוטובוס, והוא, מבויש ומבוהל, יוצא למסע בשכונות העוני של טוקיו כדי למצוא אותו. דרך תיאור המסע, שבמהלכו נעזר גיבור הסרט בשוטר ותיק ממנו (שימורה), משרטט קורוסאווה דיוקן של המציאות העירונית האנושית, החברתית והכלכלית שהתהוותה ביפאן אחרי המלחמה. הוא משלב בסרט רגעים של קשיחות עם רגעים של פיוט, שהופכים אותו לאחת מיצירותיו היפות והמרשימות ביותר.

מתוך "איקירו", 1952. פקיד מחפש את משמעות החיים
עוד ברטרוספקטיבה "איקירו" מ-1952, יצירת מופת נוספת של קורוסאווה, המציגה את סיפורו של פקיד (שימורה) שבילה את כל חייו כשהוא צמוד לשולחן העבודה שלו. הגילוי שהוא גוסס מסרטן מניע אותו לחפש משמעות לחייו. זהו סרט שלמרות הסיפור העגום המוצג בו, כל-כולו הצדעה לחיים עצמם והוא אחת היצירות המעמיקות ביותר מבחינה הגותית שביים קורוסאווה.
"אני חי בפחד" מ-1955, סרט משונה במקצת אבל מעניין, מציג את סיפורו של אב משפחה (מיפונה), בעל בית יציקה, שכה חרד משואה גרעינית שהוא מבקש להעתיק את משפחתו לדרום אמריקה, שנדמה לו כאזור בטוח יותר. "הרעים ישנים היטב" מ-1960, שניכרת בו ההשפעה של "המלט", מציג את סיפורו של גבר צעיר המבקש לחשוף את אשמתו של תעשיין אמיד שגרם להתאבדותו של אביו. לשם כך הוא מתחתן עם בתו של אותו תעשיין ונהפך למזכירו האישי.
קורוסאווה, אוזו או מיזוגושי
כאשר מתקיימות רטרוספקטיבות מהסוג הזה, נהוג להצר על הסרטים שנעדרים מהן, ואמנם חבל שהמבחר אינו כולל את "גבוה ונמוך" מ-1963, שהוא אולי סרטו הגדול ביותר של קורוסאווה העוסק בתמורות שפקדו את החברה היפאנית מאז מלחמת העולם השנייה. העדרו של הסרט (שהתבסס על ספר מתח מאת אד מקביין האמריקאי) מצער לא רק בגלל גדולתו, אלא מפני שבלעדיו הדיוקן ששירטט קורוסאווה לחברה שבתוכה חי אינו שלם.

מתוך "ראן", 1985. אחד האפוסים המאוחרים של קורוסאווה
עם זאת, הרטרוספקטיבה כן כוללת את "אדום הזקן" מ-1965, סרט של 185 דקות שהוא אחת מיצירותיו המהורהרות והאנושיות ביותר של קורוסאווה. זהו סרט חריג בקריירה של הבמאי מכיוון שהוא אמנם מתרחש בעבר - תחילת המאה ה-19 - אך אינו מתחבר לאותם סרטים של קורוסאווה שעיצבו עבר היסטורי ומיתולוגי כאחד, אלא משליך מהעבר אל ההווה שבו נוצר. עלילת הסרט מתארת את הקשר הנרקם בין רופא ותיק, שמרפאתו ממוקמת באזור כפרי עני, לרופא צעיר ויהיר, שנאלץ לעבוד עמו, אף שבהתחלה העבודה הזאת נדמית לו מתחת לכבודו המקצועי. במשך הסרט (שכישלונו הכלכלי גרם לניסיון ההתאבדות של קורוסאווה ועצר את הקריירה שלו לכמה שנים) הרופא הצעיר לומד לקח ממעסיקו בנוגע למה שחשוב בחיים - ומה לא.
"אדום הזקן" עוסק בשניים מהנושאים המופיעים ברבים מסרטיו של קורוסאווה, גם אלה שמתרחשים בעבר וגם אלה שמתרחשים בהווה: הוא מתאר את התהוותם של יחסי אב ובן בין שני גיבורי הסרט וגם עוסק בהבדלים בין המעמדות שמאפיינים את החברה היפאנית. טושירו מיפונה מגלם בסרט את הרופא הוותיק, וזה היה שיתוף הפעולה האחרון שלו עם קורוסאווה.
חמש שנים חלפו עד שב-1970 ביים קורוסאווה את "דודסקאדן" המקסים (שאף הוא לא זכה להצלחה), ועוד חמש שנים עד שביים ברוסיה את "שומר היערות" (שאף הוא כלול יוקרן ברטרוספקטיבה). הסרט, שייצג את ברית המועצות, זכה ב-1975 בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
כל אחד מהסרטים שברטרוספקטיבה ראוי לצפייה, בין שסבורים שקורוסאווה היה גדול במאיה של יפאן בכל הזמנים ובין שמעדיפים על פניו את יאסיז'ורו אוזו או קנז'י מיזוגושי. הוויכוח הזה אינו משנה בסופו של דבר כאשר מדובר ביוצר כה גדול, שכמה מהסרטים המופלאים ביותר בתולדות הקולנוע חתומים על ידו. האפשרות לצפות בהם מחדש על בד הקולנוע היא אירוע קולנועי מהסוג שהולך ונעשה נדיר כאן.






'עכבר העיר'