קצת State Control, כי הרבה שאלות צצו בזמן האחרון
לא בקטע של מאמר רציני, סתם תרגיל קצר שיעזור לשפר את ההרגשה (ולא משנה בנוגע למה לצורך העניין).
קצת על איך זה עובד - 2 עקרונות, העיקרון הראשון הוא כזה:
אם תנסו ל"קטלג" זכרונות בראש, תשימו לב שזכרונות רעים או פחות נעימים שלנו, אנחנו רואים "מרחוק" (מגוף 3), ככל שהזכרון נעים יותר,
ואנחנו אוהבים להזכר בו יותר, אנחנו נהיה קרובים יותר ויותר לגוף ראשון. הסיבה לזה היא שכשאנחנו מרחיקים זיכרון (או סתם דמיון), אנחנו מתרחקים רגשית מאיך שהרגשנו באותו הרגע. בהתאמה, כשאנחנו מתקרבים לזיכרון, אנחנו מרגישים יותר ויותר את הרגשות שהרגשנו אז.
העיקרון השני הוא עוגנים, מאוד לא מסובך - אנחנו לוקחים פעולה או מקרה מסויים, ובכל פעם שהוא קורה אני עושה משהו שיגרום לי להרגיש בצורה מסויימת. לדוגמה, אם אני מספר בדיחה, וכל פעם שאני נותן פאנץ' אני עושה פרצוף, אני אעגן את הפרצוף להרגשה שנותן
לי הפאנץ של הבדיחה.
ביחד -
תחשבו על יום שהרגשתם בו ממש בנוח בסיטואציה חברתית\מינית\אינטימית כזאת או אחרת (הכל תלוי במתי אתם לא מרגישים בנוח בדר"כ)
שבו בבית על כיסא שנוח לכם בו. תעצמו את העיניים וקחו כמה נשימות עמוקות ותנסו להיזכר בסיטואציה. ברגע שאתם מתחילים להזכר ביותר ויותר פרטים, תתחילו לעשות תנועה מסויימת שתרצו לעגן לה את ההרגשה (אני לצורך העניין מתופף על הברכיים שיר מסויים שגורם לי להרגיש טוב), וככל שאתם עושה את התנועה יותר בהתלהבות, תתקרבו יותר ויותר לסיטואציה, עד שתמצאו את עצמכם מסתכלים על הסיטואציה מגוף ראשון. קחו נשימה עמוקה, תחשבו \ תדמיינו סיטואציה נוספת, ותחזרו על התרגיל.
כתבתי את זה בתור תגובה אבל אני מאמין שככה זה יקבל יותר במה.
פידבקים ושאלות לפה.
ציטוט ההודעה
