[פרוזה] החומה
אהלן, שמי אור.
אני כותב כבר משהו כמו 4 שנים.
אני הולך לפרסם בזמן הקרוב יצירות שכתבתי בזמנים שונים, כאשר בין-לבין אפרסם גם
יצירות חדשות. הנה הראשונה:
זה מתגנב אליי מאחורי העורף
ואני לא רואה את זה מגיע כשאני מפחד
הרעיון מקרי, מה שצפוי הוא ריפוי
אבל באינסטינקט הגנתי אני מתנתק
וסובל את התולעים שזוחלות לעומק
אולי זה חי, או לפחות חושב
כי דבר כלכך מורכב לא יכול להיות דומם
נכון שאני לא יכול לחשוב על כך כשאני בפאניקה
אבל מחר התולעים ילעסו תפוח אחר
והכל יסתדר
באותה הצורה שפרץ אל תוכי הדבר
באותה אדישות, כאן הוא נשאר
ולא מתכוון הוא לעזוב בקרוב
שכן במוח חמים ופורה כשלי
תמיד ניתן להפיץ היסטריה
צבא של אחד שולח כוחות
הוא לא יודע לאן אבל זה יפתור את הבעיות
ויש הרבה מה להרוג, לכן הצבא פורה
מתקפל החייל שרואה את המטרה ולא יודע מה לעשות
החולייה החלשה נסוגה ראשונה בתפזורת של חשמל סטטי וכוח מתפרץ
ואני בתנוחה עוברית
מתחבא מפחדים טפשיים
מקופל מאחורי החומה
מפחד להסתכל במראה
ולהבין מה בעצם קרה
כשלגמתי מן הטיפה הקרה
ונשלחתי חזרה
ציטוט ההודעה
