הפסיכולוגיה של הכפירה באלוהים
שלילת אפשרות קיומו של כח עליון רוחני, מקורה בתפיסה יסודית, באקסיומה, המונעת את הדיון או המחשבה על דברים שאינם נתפסים בחושינו. הטיעון, שהאדם יכול לתפוס את כל הקיים, מניח בהכרח שהמציאות תלויה בקיומו של האדם. כי לולי תלות זו מה יכול לחייבה להיות נתפסת בעיני האדם, לפיכך דוקא האמפיריציזם המתמקד רק בתופעות, מניח באופן אבסורדי כי יש קשר מסתורי בין המציאות ובין התודעה האנושית המחייב יחסי גומלין של הבנה ותפיסה.
מקובל כיום על הפיזיקאים כי רוב החומר ביקום הוא "חומר אפל" שאינו נתפס, Lind מדבר על על יקומים שאינם יכולים להיצפות על ידינו, (סנטיפיק אמריקן 1994 גליון 271). דבורים כאלו סותרים במפגיע את ההנחה כי הכל חייב להיתפס בשכלנו. כבר קאנט קבע כי האדם אינו יכול להכיר את הדבר כשלעצמו (נאומנון) אלא רק את אופני התגלותו בעולם התופעות (פנומנון), והרמן כהן אומר: "הכוכבים אינם נמצאים בשמים אלא בספרי האסטרונומיה". האם האדם יודע את הכל על עצמו ועל תודעתו? הפסיכולוגיה הפרוידיאנית קובעת חד משמעית שאין האדם יודע את המניעים שלו עצמו, הרי שגם תודעת האדם עצמה היא בעצם בלתי נתפסת. "משפטי אי השלמות" של גדל מכניסים למילכוד כל תורה אקסיומטית (ראה: ארנון אברון, משפטי גדל ובעיית היסודיות של המתמטיקה, אוניב' משודרת 1998). ככל שהמדע מתפתח, מתפתחים עוד יותר הפרדוקסים, החלקים הבלתי פתירים, והתפיסה כמה השגתינו מוגבלת. עם התקדמות המדע, כשעל כל טפח מוסבר, נחשפים שניים בלתי מוסברים, ההכחשה של אפשרות קיום לתחום בלתי נתפס הופכת לחסרת בסיס יותר ויותר.
הגנטיקאי הנודע ריצ'ארד לבונטין מאוניב' הרווארד כותב:
"מה שהציבור צריך ללמוד בין אם זה מוצא חן בעיניו בין אם לא, אנו קיימים כיצורים חומריים בעולם חומרני של חפצים ובו כל התופעות הן תוצאה של יחסים בין חפצים חומריים. נכונותינו לקבל את הטענות המדעיות הסותרות את ההבנה הפשוטה היא המפתח להבנה של המאבק האמיתי בין המדע ובין העל טבעי, אנו מאמצים את הצד של המדע למרות האבסורדיות הבולטת של כמה ממבני החשיבה, למרות הסובלנות של הקהילה המדעית להסברים מדעיים מסוג "ככה זה" מפני שיש לנו מחוייבות מוקדמת לתפיסה חומרנית, אין זה מפני שהשיטות המדעיות או המימסד המדעי מחייבים אותנו באופן כלשהו לקבל את ההסבר החומרני של התופעות אלא מתוך מחוייבותינו המוקדמת האפריורית לסיבתיות חומרית אנו נאלצים ליצור מנגנון חקירה ומערכת מושגים המיצרת הסבר חומרני, יתירה מזו התפיסה החומרנית הזו היא מוחלטת כיון שאיננו יכולים להרשות דריסת רגל לאלקים בדלתנו". (January 9, 1997 New York Review of Books,
"Billions & Billions of Demons" Professor Richard Lewontin, (in a retrospective essay on Carl Sagan).
הדברים מדברים בעד עצמם, וברור כי הכפירה היא ענין פסיכולוגי ותוצר של תרבות ואורח חיים, לא פחות מן האמונה. אפשר להבין בהחלט את הרתיעה שיש לבני אדם שכלתנים מן הדת ומוסדותיה במקומות שונים בעולם, ומכך שקיימים בודאי גם ניצול לרעה ושרלטנות בשם האל. אלא שאדם שכלתן יכול בודאי להבדיל בין פילוסופיה ואמיתוֹת, ובין התנהגות של בני אדם בעלי יצרים. אם עד המאה ה19 היתה נכונה ההגדרה כי הזוועות הגדולות בהיסטוריה נעשו בשם הדת (אין כאן חידוש כה גדול שהרי רוב האנושות היתה מוגדרת כדתית, ולפיכך נאמר כאן שA=A, הזוועות הגדולות שידעה האנושות נעשו על ידיה), הרי במאות האחרונות ראינו את הזוועות הגדולות ביותר שנעשו בשם הכפירה, כדוגמת הנאציזם והקומוניזם.
קארל מארכס טען כי החוייה הדתית אינה אלא תופעה פסיכולוגית, אך זהו כמובן אינו שיקול הנוגע לדיון הפילוסופי והמדעי על מציאות האל, כך לגבי תורתו של פרויד בנושא, ובעת האחרונה ויליאם ג'ימס (ניו יורק 1957). אפשר בהחלט כי גם חויית הכפירה היא תופעה פסיכולוגית.
אתאיסטים טוענים כי המאמינים ממלאים באמונתם צורך נפשי עמוק, אך לא נוכל להתכחש לכך כי גם הכופרים ממלאים בכך צורך נפשי עמוק לא פחות, - הצורך שלהם להכחיש כל סמכות וכל מחוייבות מן הסוג שמדברים עליהם אנשי הדת. הרבה יותר קל לומר על אתאיסט שאין הכחשתו באמת תלויה באי אלו התחמקויות שהמציא קאנט מול הראיה האונטולוגית, אלא דוקא ברצונו הפנימי להכחיש כל סמכות מעליו. מאשר לומר על המאמין שאין אמונתו תלויה בהוכחות, שהרי האמונה נסמכת על האינטואיציה והשכל הישר הקובעים בפשטות ש'יש בעל לבירה'. אין הבדל בין אמונה מכח הרגשה אישית של 'נס', ובין כפירה מכח 'היכן היה אלהים בשואה'.
כמובן שאין בכל זה הוכחה למציאות האל, אלא אך ורק הוכחה לצורת החשיבה האנושית. כמדומה שרוב בני האדם סומכים על האינטואיציה שלהם.
בסקר גאלופ בארה"ב (2001) אמרו 88% מהאמריקנים הבוגרים שהם מאמינים בבריאת העולם ע"י האלהים. בישראל לעומת זאת השיבו רק 62% כי הם מאמינים בבריאת העולם ע"י אלהים.
דווקא משום שבישראל מסמלת האמונה באלוהים, שמרנות מופרזת וסמכותיות עליונה על האדם, הרבה יותר מבמקום אחר – נוצרה התוצאה שיש בה פחות אנשים המאמינים באלוהים. עובדה זו (על אף שאינה ראיה חותכת) מהווה אישוש לטענה על הפסיכולוגיה של הכפירה, שזו באה היישר מרצונו ונטייתו הבסיסית של האדם לפרוק כל עול של מחוייבות וסמכות מעליו.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי XsonicX
