"האם צריך להעמיד לדין פלילי גברים שביקרו בבית בושת?" שאל השבוע עמנואל רוזן בתכניתו "נדבר על זה בבית". כל כמה זמן, מישהו אחר נזכר שמאחורי זונה עם מיני קצרצר וליפסטיק זול עומד בנאדם מנוצל ומושפל, שברוב המקרים נשלט ע"י סרסור.
בדצמבר האחרון הייתה זו חברת הכנסת אורית זוארץ מ"קדימה" שהציעה עונש של שישה חודשי מאסר לצרכני שירותי מין שייתפסו. חברת הכנסת ציינה אז כי "הדרך היחידה להגן על הנשים העוסקות בזנות אינה על-ידי ההצעות הנשמעות להביא למיסוד הזנות, כי הזנות אינה מקצוע, ואינה נעשית מבחירה חופשית. הדרך היא הוקעת הלקוחות והפללתם." מאז לא קרה הרבה, והצעת החוק ההזויה הזאת נזנחה.
היום, בסוף אוקטובר 2010, משמשים בתפקיד השעון המעורר סדרה חדשה בשם "בלו נטלי" שעוסקת בהברחת נשים לארץ למטרות זנות, וקמפיין מרשים באתר השוואת המחירים "זאפ", שלצד הרכבים ומוצרי החשמל מציג גם נשים למכירה, וזאת במטרה לזעזע ולהדגיש את חומרת העניין.
כמה יפה ויצירתי שיהיה, הטיפול הקוסמטי שלו זוכה הנושא (הקמפיינים, הסדרות והצעות החוק השאפתניות) אינו משרת את הנושא הכאוב והחשוב הזה ולא מסייע במאומה לאותן נשים במצוקה. לא העלאת הנושא לסדר היום הציבורי, לא דיבורים, לא רעיונאים ולא פמיניסטיות להוטות, יצילו את הזונות מידיהם הכופתות של ספקי הפרוצות.
הממשלה והמשטרה הן אלה שצריכות לפעול למיגור התופעה. זונה היא לא שקיק לבן שאפשר להחביא בתחתונים, ובתי הבושת הם לא סכין קטן שאפשר להצמיד לרגל ולהסתיר עם המכנס. הם נראים לעין, בולטים בנוכחותם, ומהבהבים כנורות אזהרה.
למשטרה יש את המודיעין הדרוש לביצוע פעולות אכיפה, ולממשלה יש את היכולת להחליט החלטות ולחוקק חוקים שיפתרו חלק גדול ומשמעותי מהבעיות בנושא. מעצרים של סרורים שכופים עבודה, סגירת בתי בושת שמתנהל בתוכם ניצול של הבנות המועסקות, מעקב וטיפול בזונות, ומהצד השני שיבוץ הנושא בתוכניות הלימודים, הם הצעדים שיקדמו את החברה הישראלית למקום בטוח וטוב יותר.
הרעיון התלוש של הפללת צרכני שירותי מין, משולה לגיזום עליו הנושרים של עץ חולה במקום לעקרו מן השורש. טכנית, זה הרבה יותר קשה לאכיפה, הרבה יותר יקר, והרבה פחות יעיל.

(מתוך הבלוג של yossid85 "ועל כל ישראל")