מאמר בנושא חשיבות התמיכה בחולה
אחת הבעיות המרכזיות ממנה סובלים חולי הסרטן היא ההתמודדות הנפשית עם המחלה. הכוונה היא - כל דבר המפריע לאותו אדם שהוא לא במישור הפיזי. לא פעם שמעתי מאדם המתמודד עם סרטן "זה לא הטיפולים, את אלה אני יכול לסבול, זה המצב הנפשי שמקשה כל- כך!". הרופאים והאחיות עושים עבודת קודש, ועושים כל שביכולתם לעזור ולתמוך במישור הפיזי. רוב הצוותים הרפואיים מאומנים ומיומנים במענה רפואי, אך אין להם את היכולת לתמוך ברמה הנפשית, בדרך כלל מבחינת זמן ולעיתים גם מבחינת ניסיון והכשרה מתאימה.
* קיימים רופאים המטפלים באדם כמכלול של גוף פיזי ונפש, אך לצערי רופאים אלה הם עדיין יוצאי דופן, ד"ר ברני סיגאל, רופא מנתח סרטן מארצות הברית, היה מהראשונים בעשורים האחרונים שהתחיל לטפל בצורה הזו.
מחלת הסרטן לצערנו מאוד נפוצה, ואחוזיי האנשים המתמודדים עם מחלה זו רק עולים משנה לשנה ואיתם מתמודדים גם הסביבה הקרובה, משפחה וחברים. רוב האנשים מתארים את חוויית גילוי המחלה כחוויה של "הרצפה נשמטה תחת רגליי". תמיכה נפשית היא היכולת לעזור לאדם המבקש תמיכה בדרך הנכונה והמתאימה לו עצמו. האדם התומך מתמודד עם בעיה מאוד קשה, גם הוא שותף לאותה רצפה שנשמטה, ויחד עם זאת הוא קיבל ג'וב נוסף שעליו לבצע אותו, ומיד, ברוב המקרים ללא שום ידע מקדים, הדרכה או הכשרה מתאימה למצב שכזה.
בחברה שלנו סרטן ומוות נכנסים לקבוצת הנושאים שלא מדברים עליהם. כולנו יודעים שהם קיימים, אך הפחד מהם כל כך גדול שרובנו משתתקים רק לשמע המילה. יש כאלו שאפילו לא קוראים לסרטן בשמו אלא "המחלה".
מספר נקודות החשובות על מנת לתמוך בצורה חיובית ובונה במתמודד עם מחלת הסרטן:
תקשורת פתוחה:
הרבה אנשים חושבים שעליהם להיות "חזקים" בשביל המתמודד עם מחלת הסרטן. הדרך השגרתית היא שהתומך לא ישתף וידבר עם המתמודד על כל קושי, פחד או כאב שיש לו בנושא. התנהגות מסוג זה גורמת באופן מיידי לריחוק ולערפל, דבר המקשה יותר על החולה. הדרך הטובה ביותר לתמוך, היא ע"י ביטוי אנושיות- כן לדבר, כן לשתף, להגיד מה כואב, כן לבטא אינטימיות ופגיעות ובכך לאפשר לחולה לבטא את עצמו באותה הדרך.
שאילת שאלות:
בהרבה מקרים אנחנו "יודעים" איך לעזור לאדם השני, מה הוא "צריך" עכשיו, ההנחה הזו מוטעית ומסוכנת. הדרך הפשוטה ביותר והנכונה לתמוך באדם הספציפי תבוא ממנו ע"י כך שנשאל אותו את השאלות- איך אפשר לתמוך בך? מה אתה מצפה ממני? וכו'
לקבל את המתמודד:
כל אדם מתמודד עם תקופת הטיפולים והמחלה בדרכו שלו, עלינו לאהוב אותם ולהיות שם בשבילם. ההתמודדות עם סרטן יכולה בהרבה מקרים לגרום למתמודד לעשות שינויים מהותיים בהתנהגות, דרך חיים, או כל דבר אחר. עלינו לתמוך ולקבל כל שינוי המתחולל בו.
אופטימיות ותקווה:
אחד הנושאים החשובים ביותר בהתמודדות עם סרטן הוא פחד מהמוות, בעצם "סטירת הלחי" מהיקום- אתה לא תחיה לנצח, הסטירה הזו עלולה לגרום לאותו אדם ולתומך בו לדאוג ולפחד מהמוות. הדבר הכי טוב שנוכל לעשות באותו הזמן הוא להפנים את המשפט הבא- "השאלה היא לא מתי אמות? אלא איך אוכל למצות את חיי עד אז". כשהמשפט הזה מוביל את דרכי, כל ההתייחסות וההסתכלות תשתנה.
מידע:
חקור ומצא מקרים דומים בפן הרפואי לזה של האדם שבו אתה תומך בהם החולה החלים, הבריא וחי באיכות חיים גבוהה. סטטיסטיקה לעולם לא עוזרת בהסתכלות על מקרה יחיד (המקרה האישי), לפחות לא סטטיסטיקה שלילית. לעומת זאת סטטיסטיקה חיובית מביאה כוחות נפשיים מתוך אופטימיות ותקווה, כוחות שהם כלי עזר חשוב להצלחת הטיפול.
לסיכום, תמיכה באדם קרוב החולה היא מטלה מורכבת, עלינו להתמודד עם אותו קרוב, בנסיבות שונות לחלוטין מהרגיל, לקבל אותו ולהיות איתו שם, עם כל הפחדים שיעלו, הכאבים, השאלות, הכעסים, וכל דבר אחר שיעלה. עלינו להתמודד עם עצמנו, עם הפחד עם החולי והמוות שלנו.
אני רואה במצבים קשים אלו הזדמנות, אני רואה בכך הזדמנות ליצירת שינוי, שיפור מערכות היחסים וסיכוי ליצירת איכות חיים טובה יותר מתוך הקושי והסבל.
*** את המאמר כתבתי מתוך התמודדות עם סרטן שחזר פעמיים.
גיא תבורי
תנופה- קבוצות העצמה למתמודדים עם סרטן
052-3231970
ערב היכרות חינם לתוכנית קבוצות תנופה יתקיים ב- 16/2 בשעה 20:00 ב-"תות במרכז" בתל אביב. פרטים באתר:
קבוצות תנופה - קבוצות העצמה לחולי סרטן
ציטוט ההודעה
