בעת החדשה, עם התקדמות המדעים בכלל, ומדעי הטבע בפרט, נוצרו חזיתות מדעיות חדשות המוכיחות את קיומה של ישות תבונית שאחראית לקוסמוס כולו. לא מבחינה פילוסופית, אלא מכח מחקרים ותצפיות בשטח, נוסחאות מתמטיות שנעלם אחד גדול שב ומופיע בין שאר המספרים והסימנים שבהן, כאשר רק אחד ראוי למלא את מקומו של הX החסר: אלוהים...
פיסיקאים בימינו מעלים את השאלה של תיאום הפעילות ביקום: כיצד יודעת מסה להימשך למסה, מי כופה על מטען חשמלי חיובי להימשך למטען חשמלי שלילי. מי כופה את חוקי הטבע על החלקיקים האזרחים ביקום? דקרט וניוטון האמינו ב'סנסוריום' רוח אלהית הממלאת את החלל, ואחרים דיברו בזמנם על 'אתר' הממלא את החלל, תיאוריה שהופרכה סופית בניסוי מייקלסון מורלי (1881). בימינו מדובר על חלקיקים בשם גלואונים (Glue, דבק), אלא שהשאלה בעינה קיימת: מי מעביר את המידע מן החלקיק אל הגלואון, וכך הלאה.. מי מגביל את החלקיק למרחב-זמן שהם מציאויות ותנאים חיצוניים ונפרדים ממנו? אין חוקים ללא מחוקק וללא רשות אכיפה. וכבר ניוטון כתב כי הסבה היחידה לכח המשיכה היא האל.
החוקים מקשרים בין רובדים שונים במציאות, קשר בין רבדים שונים חייב להיות על ידי מכנה משותף בין הרבדים הפועלים ובין המקשר ביניהם. ומכיון שאין בטבע שום מימד המשותף לכל הרבדים השונים, חייבים אנו להניח קיומו של גורם שאינו ידוע לנו ולו יש משותף עם כל רבדי הטבע השונים. זוהי בעצם "הבעייה הפסיכו-פיזית" של החומר עם התנהגותו.



ציטוט ההודעה



