[דיון] רגשות, תיאורים ומחשבות - מתי, כמה ואיפה?

[Aristokrates]

אז... ה4 וחצי אנשים שכן קוראים פה יצירות, יודעים שיש פה מחלוקת שעולה לעיתים קרובות (לרוב בין גולדה ואמיר), בנוגע ל-
האם בכל קטע וקטע צריך תיאור של הדמויות ושל הסביבה?
האם ישנה אפשרות פשוט לשחרר את הדמיון שלנו, ולתאר את הפעולות נטו?
כל מיני שאלות כאלו.

אני חושב שכל מקרה לגופו.
נתחיל מהשאלה- מהי סוג היצירה?

במידה ומדובר בסיפור קצר, ללא המשכים, והמושגים מוכרים לנו מחיי היום-יום (הצבא הכי מוסרי בעולם, הברק והמסע בזמן) אני חושב שהתיאורים לא מחייבים.
במידה ומדובר בסיפור בהמשכים, וישנם מושגים חדשים, ערים חדשות, דמויות בדיוניות (אי המוות), אז אני חושב שצריך לתאר.

אם יש לי סיפור על נער שמחכה בתחנת אוטובוס ושומע שירים בMP3, או סיפור על חייל עם רובה בעל כוונת, אני חושב שאני יכול לדמיין בלי עזרה של אף אחד את המדים הירוקים של החייל, את הזום-אין שמתקבל כאשר האדם על הכוונת.
אני גם יכול לדמיין MP3, ויודע איך נראות אוזניות...

אבל בסיפור כמו "אי המוות", בו יש דמויות שמופיעות לי בקביעות, לגביהן אני רוצה איזשהו מידע.
ואם יש שרשראות מיוחדות, ונמרים מעופפים, אני חושב שאני אשמח לתיאורים.
=========

מה דעתכם?

[golda]

אני מן הסתם תומך כי הפוסט הזה למעשה נותן רוח גבית לטענות שלי

נתת דוגמאות טובות שאני מאמין שהן יעזרו להבהיר את העניין של מתי הטקסט "דורש" עוד תיאורים ומתי זה פחות נדרש או אפילו בכלל לא נדרש.

בסופו של דבר יצירה נמדדת לפי מספר קרטריונים:
1. האם היצירה נגעה ו/או העשירה את הקורא באיזשהו אופן.
2. האם היצירה (במקרה של סיפור, שיר או קטע קצר) מנוסחת וערוכה בצורה סבירה ומעלה.
3. האם יש ביצירה איזושהי ייחודיות שגורמת לקורא להגיד לעצמו "בדבר כזה עוד לא ממש נתקלתי".

יחד עם זאת, חייבים לומר שאם מישהו כן מרגיש שבטקסט היה חסר משהו אז זה מאוד אמיתי מבחינתו וקשה לשכנע אותו אחרת. זה כמו שאדם אחד יסתכל על ציור ויתלהב ואדם אחר לא יתלהב. יש פה גם עניין של תחושה פנימית.

[Super Pippo]

קודם כל:
"דעותיי יכולות להשתנות אבל לא העובדה שאני צודק".
אבל באמת, גם בסיפור קצר לא יזיק תיאורים, אני אנסה לקחת רגע חלק מהצבא הכי מוסרי בעולם:
"התחבאי בגבעה, הירח זרח והאיר את ביתו של האדם בו חיכיתי לנקום, איך לבנתיים איש לא עבר בדרכי האפר אשר עשויות בעיקר מאבנים וקצת דאש שכבר הספיק להצהיב, נאלצתי לחכות עוד שעה שלמה עד שראיתי אותו עם האוטו חציש בור שלו וחונה.
הוא עלה אט אט במדרגות והגיע לקומת ביתו, ראיתי אותו מכין כוס קפה שחור, וכמה שרציתי אותו איך הייתי חייב להתרכז, כיוונתי את הכוונת ויריתי בו, כוס הקפה נפלה עליו ונשפכה"

אתה יכול להסתכל על התגובה ולהגיד לי שזאת פסקה פחות טובה מאשר פסקה בלי תיאורים?

[Aristokrates]

כן אמיר.
אני יודע שבמקומות אחרים זה יעבוד, אבל בקטע של גולדה, הפחות תיאורים עבד די יפה.

[ישראל]

לדעתי, תיאורים של היוצר הם חלק בלתי נפרד מהיצירה,
כל היופי של היצירה זו בעצם זווית הראייה שהיא נותנת על המציאות או על הדמיון.
משכך, אם אני אכתוב כי חייל עם מדים הלך עם רובה...
בעצם לא יצרתי שום כלום,
אם אתה נותן לדמיון של הקורא לתאר לעצמו איך נראה חייל, איך נראה הרובה שלו, ואיזה סטיקר היה מודבק על תחנת האוטובוס,
מוטב שהיית משאיר לו לדמיין את מה שהוא רוצה, ולא היית כופה עליו מה לדמיין....

המסר העיקרי שלי הוא, שבעצם כל כולה של היצירה היא הרוח שהיוצר מכניס בדברים הקטנים מהיום יום, זווית הראיה, ההדגשים שהוא נותן ביצירה, והמבט החדש והייחודי, שבעצם הוא שמקנה ליצירה שלו את התואר "יצירה"