"היפה והחיה" פוגש את "דמדומים" – "ביסטלי" – ביקורת סרט
סרטו החדש של הבמאי האלמוני דניאל ברנז הוא עיבוד מודרני של האגדה המפורסמת,"היפה והחיה", שזכה לאין ספור גרסאות, הן על הבמה והן על המסך.
הסרט, המבוסס על ספרו של אלכס פלין, מיועד לבני נוער וברעיון מחוכם למדי מעביר את האגדה גם למאה ה – 21. בסרט, ה"חיה" (המגולם ע"י אלכס פטיפר) או בשמו "קייל קינגסלי" הינו נער יפה תואר ומקובל בתיכון יוקרתי שבניו-יורק. בדומה לדמות הנער הפופולארי בשאר סרטי התיכון האמריקאים, הוא בריון אשר אוהב להקניט ולהציק לנערים ולנערות הדחויים ובמיוחד... למכוערים.
העלילה מסתבכת כאשר הוא בוחר בנערה הלא נכונה כמושא ללעגו. אותה נערה מושפלת (המגולמת ע"י מרי קייט אולסון) מטילה עליו כישוף אשר מוציא את כיעורו הפנימי כלפי חוץ. החידוש המעניין פה, הוא שקייל, "החיה", אינו מקבל צורה חייתית כלל, הוא אינו מתכסה בפרווה אלא שומר על דמותו האנושית אך זו מלאת באין ספור צלקות וקעקועים מבעיתים.
סיפור האהבה מתרחש כאשר הוא מאמץ אל חיקו את לינדי טיילור (ונסה הדג'נס), נערה דלת אמצעים הנמצאת בסכנה בעקבות הסתבכות של אביה הנרקומן. הוא נותן לה מקום מחסה בתקווה שתתאהב בו ושהקללה תוסר. את ההמשך כולנו מכירים.
לצערי, החדשנות המבטיחה של הסרט אינה מתממשת ונראה שהסרט נעשה בחובבניות ובבנאליות מפתיעה. התסריט דל מרעיונות חדשניים ומעניינים, הדיאלוג אינו משכנע אלא מלא ברגעים ושורות האמורים להשאיר רושם אך רק נראים כלא מציאותיים ומאוסים. יתר על כן, במקום לנצל את הפוטנציאל החבוי במודרניזציה של האגדה וליצור דמויות מגוונות ומעניינות, הדמויות הן שטחיות ומשעממות.
דמותה של לינדי המגולמת על ידי ונסה הדג'נס ("היי סקול מיוזיקל") היא ריקה מתוכן; הילדה הלא פופולרית, רגישה וכמובן יפה... שאינה נרתעת מפניו המזוויעות של קייל, נראית כדמות חסרת פגמים, או יותר נכון חסרת אישיות. הדג'נס נתנה הופעה משעממת ולא אמינה שלא הצליחה להעביר רגש גם ברגעים מעטים שדמותה איפשרה זאת. החיוך החדש של הוליווד, השחקן הבריטי אלכס פטיפר שלעיתים התקשה להסתיר את המבטא האנגלי, מגלם את דמותו של קייל. הוא אמנם השאיר רושם יותר טוב משל עמיתיו, אך חרף זאת הופעתו לא יוצאת דופן ואפילו מפוספסת. המסע האישי שעוברת דמותו של קייל אפשרה לפטיפר להכניס עומק לדמות אולם למרות התלהבותו הרבה, התוצאה הינה בינונית.
אמנם ניכר כי מעבר לפנים היפות מסתתר כשרון משחק לא קטן, שאינו מלוטש כלל ובפועל התבטא ברמה ירודה יותר מבסרטיו האחרונים ("אני מספר ארבע", "Tormented"). הפתעה נעימה דווקא היתה דמותו של ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אמא"), המגלם את וויל, המורה הפרטי והרוחני של קייל, שהצליח, כיאה לכישרונו, מימד הומוריסטי לסרט.
הסרט ממשיך את גל הסרטים שהחל בשנים האחרונות המיועדים לבני נוער ("דמדומים", "היי סקול מיוזיקל") ועשוי בצורה שמוכרת לבני הנוער נערים ונערות יפים על חשבון משחק, תסריט ובימוי איכותי. "ביסטלי", הוא מסוג הסרטים שמשודרים בימי שבת בצהרים באחד מן ערוצי הסרטים בכדי למלא זמן עד לפריים – טיים.
בינתיים, אנחנו יכולים להתנחם בעובדה שהם לפחות לא שרים...
ציטוט ההודעה
