הבזקים מהעבר
צמרמורת עוברת בכל גופי.
אני נזכרת באותה תקופה ריקה
השעון זז, אך נדמה היה ששאר העולם עומד במקומו.
ואולי כולם זזו, ואני הייתי העומדת.
אני שוכבת על המיטה, הרגליים נשענות על הקיר
הן תשארנה סימנים שחורים, אבל לא אכפת לי.
מוחי מזפזפ בין מראות וקולות ממקומות שונים,
הם עוברים בהבזקים, אני לא מתעמקת.
צלצול הטלפון נבלע בקולות רקע נוספים,
אני מרחפת בעולם משלי ולא נותנת לעצמי לשקוע.
ממבט לאחור, הכל נראה בהיר יותר.
האם הייתי נוהגת אחרת?
שוב צמרמורת, הכל מבולגן.
ואולי, זה בגלל המזגן.
כן, זה המטמון!
נערך לאחרונה על ידי Super Pippo; 23-07-2011 בשעה 20:18.
|
|
כמה דברים שלא הבנתי:
1.
מזאת אומרת הדברים עומדים במקומם? חפצים? אנשים? חיות?השעון זז, אך נדמה היה ששאר הדברים עומדים במקומם.
הבנתי שאת מדברת על עצמים זזים, אבל עדיין המילה 'דברים' לא מתאימה לדעתי...
2.
השורה השנייה ניראת ממש מאולצת...אשמח אם תסבירי לי מה הקשר בין מבולגאן למזגן...שוב צמרמורת, הכל מבולגן.
אולי זה רק בגלל המזגן.
זה שהמזגן עוזר לצמרמורת זה בסדר ונכון..
אבל עצם זה שאמרת צמרמורת לפני המילה בלאגן יוצרת מין תסבוך לקורא...
כי הוא רגיל לקרוא לפי נושאים מסויימים...
ואת עשית את זה במין קפיצה כזאת...
ניראה לי ששתי המילים "הכל מבולגאן" ביכלל לא צריכות שם...
אבל - זאת רק דעתי!
פחות היתחברתי לקטע הזה, ביגלל שהוא פשוט לא מדבר לסיגנון שלי...
נערך לאחרונה על ידי False; 15-06-2011 בשעה 01:00.
מסכימה איתך שהסגנונות שלנו שונים.נכתב במקור על ידי False
בקשר ל"דברים", הסתכלתי שוב ואכן הרגשתי שיש מקום לשינוי, וכמו שאתה יכול לראות שיניתי.
כשכתבתי מבולגן התכוונתי להרהורים ולמחשבות שמתרוצצות במוח. המזגן מתקשר לשורה הראשונה. זו מעין חזרה למציאות, אפילו בריחה. ולכן יש קפיצה.
אני לא שלמה במאה אחוזים עם השיר, ואני כן חושבת שיש מקום לליטוש.
אבל בכל זאת, הרגשתי צורך לכתוב אותו.
בכל מקרה, אני מאוד מכבדת את דעתך כבן אדם, וכיוצר בפרט.
תמיד שמחה לשמוע הערות, תודה
נערך לאחרונה על ידי _יעל_; 15-06-2011 בשעה 04:15.
"אך נדמה היה ששאר העולם עומד במקומו"
המשפט מסורבל וצריך להיות הרבה יותר קצר וקולע, מלבד זאת את כביכול מתארת את התחושה של אז, באותה תקופה, מאידך את משתמש בלשון אך נדמה היה מה שנראה כאילו את מדברת מתוך ההווה...
חסר קצת תיאור יותר חי של הרגשות, התיאור כאן קצר ולא ממצה,
גם המעבר החד - "אני מרחפת בעולם משלי ולא נותנת לעצמי לשקוע" (ומיד -) "ממבט לאחור..." קצת הורס,
בקיצור, צריך קצת ללטש אותו
אהבתי אבל את המעבר בסוף "ואולי זה בגלל המזגן" סיום יפה מאוד, על אף שלא כל כך הבנתי מה בדיוק בגלל המזגן?
"אך נדמה היה...""אך נדמה היה ששאר העולם עומד במקומו"
המשפט מסורבל וצריך להיות הרבה יותר קצר וקולע, מלבד זאת את כביכול מתארת את התחושה של אז, באותה תקופה, מאידך את משתמש בלשון אך נדמה היה מה שנראה כאילו את מדברת מתוך ההווה...
חסר קצת תיאור יותר חי של הרגשות, התיאור כאן קצר ולא ממצה,
גם המעבר החד - "אני מרחפת בעולם משלי ולא נותנת לעצמי לשקוע" (ומיד -) "ממבט לאחור..." קצת הורס,
בקיצור, צריך קצת ללטש אותו
אהבתי אבל את המעבר בסוף "ואולי זה בגלל המזגן" סיום יפה מאוד, על אף שלא כל כך הבנתי מה בדיוק בגלל המזגן?
זה שילוב של עבר והווה באותו המשפט. הקטע כולו כתוב בזמן הווה, אך למעשה עוסק בעבר.
בקשר לתיאור, הוא אכן לא מעמיק.
הדמות נזרקת בין העבר להווה, היא לא מתעמקת בתחושות וברגשות, היא מסתכלת מהצד....
בשורה האחרונה, הכוונה היא שהצמרמורת נגרמת בשל המזגן.
הדמות מתנערת מהזכרונות ונזרקת באופן סופי להווה.
ואכן, כמו שכבר כתבתי, הקטע זקוק לליטוש.
תודה רבה על התגובה
נערך לאחרונה על ידי _יעל_; 15-06-2011 בשעה 11:30.
קטע יפה מאוד.
זה מנסיון?
והפאנץ ליין טוב מאוד. כל הכבוד.
אני מקלל את היום שנולדתי כיהודי ואקלל כל חיי את היום בו הומצאו הדתות.
pippo inzaghi segna per noi
חבר מפורום אחר הראה לי פעם חלוקה לשני סוגי יצירות.
מונוכרומאטי (צבע יחיד), שבקטע אין צבעים, ואפשר לדמיין אותו כשחור לבן. השתיקה הולמת את סוגי הקטעים הללו.שחור, אפור ולבן אלו הצבעים היחידים שיכנסו, וייכנס רגש קצת קר. מרוחק.
ואני לא סגור על השם של הסוג השני, אבל בקטעים מהסוג השני יהיו צבעים, תהיה חיות בקטע. לרוב גם תמימות.
בכל מקרה, כמו שאת לא שלמה עם הקטע, ניתן לראות שהדמות לא שלמה עם עצמה.
אני חושב שבעצם הראית דרך הקטע מה את חושבת על הקטע, וכך - בלי ששמת לב -
ניסחת את רגשותייך כמו אחד לאחד.
אגיד לך את האמת, ישנם המון קטעים שבהם מוצגים סטירות אצל הדובר. ותמיד גם לי
יש סטירות אם לשנות את הקטע פה, או לשנות את הקטע שם...
רק בקטעים כמו "זמן ומקום", אני שלם עם עצמי בנוגע לבחירת המילים, ובנוגע לחלוקה.
אז אם אתה לא בטוחה בנוגע לשיר שבו הדוברת לא בטוחה, זה בסדר גמור, וזה טבעי
שורה מאוד יפה.השעון זז, אך נדמה היה ששאר העולם עומד במקומו.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
,
