סרט שחור לבן- פרק א'
"אמיר! אמיר!" נשמעו צעקות.. ואז התעוררתי.
"אתם לא תאמינו מה חלמתי, שאנחנו עוברים במנהרת זמן ואז.." איך הפסקתי את דברי. מולי נראה משהו כמו יער, עם מגוון צמחים, ועצים. קטפתי פרח צהוב, חמנייה, הפלא שהיא כל כך צהובה, כמו השמש הייתה מפליאה, "איפה אנחנו?"
"לא יודעים.. אבל הגיע הזמן לגלות" אמר יובל.
"גאון, איך עלית על זה?" אמר רותם שזלזל ביובל.
"פשוט שתקו, צריכים למצוא דרך לצאת מכאן, לפני החשכה, ואם זה לא יקרה לפחות צריכים להדליק אש, אבל בנתיים נבדוק את המקום הזה" אמרתי.
כל השאר הסכימו, לא אמרו כלום, פשוט הלכנו. ביער לא היה כלום, חוץ מצמחים ועצים, כפי שזה נראה זה אזור נטוש על ידי חיות. יהיה קשה לחיות בלי אוכל, נקווה שלפחות יש כאן אגם.
"פשוט בואו נותר.." קיטרה שי.. אין כאן מה לעשות. היא הלכה ליובל והחזיקה בידו, הם דווקא זוג מתאים. היא לחשה ליובל: "אני מפחדת". "אין לך מה לדאוג" הוא ענה.
ואז לפתע אחרי דחיפה של שיח אחרון התגלה אגם, ובו היו כל מיני סוגי חיות, ציפורים, דגים, חיות יבשתיות, פשוט מלא חיות. "אני רואה ארוחה מוצלחת" אמר איתי.
ושם ליד האגם היה איש, המנסה לדוג ככול הנראה.
בזמן ששי, הגר ונועם נכנסו למים, איתי, ליאור ורותם ניסו לתפוס חיות הלכתי עם יובל לאיש.
"סליחה אדוני, הלכנו לאיבוד, אפשר לדעת מה התאריך והמיקום שלנו?"
"כן, התאריך הוא ה1/7/1931, ואנחנו נמצאים ליד ישוב קטן בצפון- כפר יהושע" אני ויובל היינו המומים, מה הסיכוי שתחזור בזמן לאזור שאתה גר בו אבל לפני שבעים ותשע שנים? בהחלט קטנים. ""קרה משהו?" הוא שאל.
"לא, כלום, התוכל להוביל אותנו לכפר ולתת לכמה נערים אבודים מגורים ואולי גם עבודה?" שאל יובל.
"אדבר עם הבוס שלי, הוא אדם נחמד. אולי הוא יוכל לעזור לכם."
"תודה" אמרנו יחד וקראנו לכל האר. בדרך סיפרנו להם את מה שקרה.
"הנה, זאת המסבאה שבא אני עובד, אני אפנה אתכם לדבר עם הבוס". נכנסנו האדם הסביר לברמן שכנראה היה הבוס שלו את מה שקרה ואז הברמן פנה אלינו "מה אתם רוצים?"
אמרתי לחברי שאני אטפל בזה, ועניתי "אנחנו הלכנו לאיבוד ביער, האיש הפנה אותנו לכאן. אבל באנו לכאן לשאול אם נוכל לקבל ממך מקום לשינה ובתמורה נעבוד כאן."
"למזלכם חסרים לי עובדים. הבנות יוכלו כמלצריות, אוהבים בנות יפות במקומות כאלו" הבנות הסמיקו מהמחמאה. "יש לכם אנשים שמבינים בבישול?" הוא שאל.
"רותם וליאור מבינים" עניתי.
"אז הם יוכלו להיות שפים, אולי גם ברמנים. והשאר יוכלו לצוד חיות בשביל האוכל, וכמובן בתמורה אני אתן לכם לישון מאחורה, יש שם כמה חדרי שינה. מקובל אליכם?"
דנתי בזה רגע עם השאר ואז חזרתי עליו ועניתי "כן, אנחנו מודים לך מאוד". תחושה של אושר הציפה אותי, אני מניח שגם את בחרי.
"תוכלו להתחיל מחר. אלו שצדים תבואו בשש בבוקר. "השפים" והמלצריות תבואו בשש וחצי בבוקר. נפגש מחר" אמר ואז הלך לחדר שהיה תקוע בו שלט עץ גדול וחד "הכניסה לעובדים בלבד!"
יובל התקדם לחדר שלי ופתח את הדלת "אמיר אולי..." איך הוא הפסיק את דברים למראה מזעזע, אותי ואת שי ערומים מתחת לשמיכה, במיטה. הוא לא אמר כלום, הוא פשוט יצא מהחדר בטריקה. יצאתי מהמיטה וצעקתי "יובל!" אך שי קטעה אותי, "אמיר אולי קודם תלבש משהו?" ואז צחקה.
כעבור מספר דקות אחרי שהתלבשתי הוא עדיין היה מחוץ לדלת. ניגשתי אליו ואמרתי "יובל, זה לא מה שאתה חושב!"
אך הוא התעלם, "לא מה שאני חושב, זה בדיוק מה שאני חושב. אתה שכבת עם החברה שלי! מהיום אני פשוט לא מתייחס לשניכם, בשבילי אתם פשוט לא קיימים." הוא הלך, לא יכולתי להגיד כלום. אני שתקתי ואז התיישבתי וחשבתי כמה סבל עשיתי לחבר הכי טוב שלי. למה אני אף פעם לא חושב פעמיים?!
---
תגובות בבקשה
ציטוט ההודעה
