דוח שטח| באוטובוס, ללא הצלחה אבל יצאתי עם הרגשה טובה (17)
התחלתי היום עם מישהי באוטובוס. זאת הייתה בערך הפעם הראשונה שהתחלתי עם מישהי. (אני יודע, קצת מאוחר...) מה שהפתיע אפילו אותי בזה, שהצלחתי להתחיל עם מישהי, ועוד באוטובוס מלא אנשים שיכולים לשמוע אותי, שזה בעצמו הישג ענק בגלל שפעם הייתי ביישן.
זה הלך בערך ככה:
התחלתי עם משפט פתיחה שאולי חלק מכירים- "סליחה, את יודעת כמה שוקל דוב קוטב?" - "לא" -"גם אני לא, אבל מספיק כדי לשבור את הקרח".
חלק מכם אולי יגיד שזה קיטשי להתחיל עם משפט פתיחה לא ספונטני, אבל לדעתי, מה רע בלהצחיק אותה קצת בהתחלה? בכל מקרה המשך השיחה היה ספונטני לגמרי.
היא צחקה, ואמרה "הרגת אותי עכשיו". ממש שמחתי.
אחר הצגתי את עצמי, שאלתי איך קוראים לה ולחצנו ידיים.
אז היה לה פלאפון, והיא ענתה. זה קצת הרס את הרצף. חיכיתי כמה שניות לראות אם היא תנתק, וכשהיא לא ניתקה, אמרתי לה, 'אולי תגידי לה שתיתקשרי אליה אחר כך? כי אני עוד מעט צריך לרדת...' היא אמרה לי שזאת שיחה חשובה. פה הבנתי שלא נגיע לשום מקום, וכבר עוד כמה שניות הייתי צריך לרדת. אמרתי לה, "אז אין סיכוי לפלאפון?" עם חיוך, והיא ענתה, גם עם חיוך, "לא... אתה נראה צעיר מדי".
יכול להיות שבאמת זה בגלל זה, כי אני נראה מאוד צעיר ויכול להיות שטעיתי בהערכת הגיל שלה. יכול להיות שזה גם היה כי נראיתי נורא- שמתי לב אחרי זה שהעיניים שלי היו אדומות לגמרי מלאות בורידים, כנראה בגלל שהייתי בים קודם אז בגלל המים שנכנסו לעיניים.
אולי זאת לא הייתה סגירה, אבל לא אכפת לי, יצאתי מזה עם הרגשה מעולה. בתור בן אדם שהיה פעם ביישן, לעשות מהלך כזה הוא כבר הישג. גם עזרה העובדה שהיא חייכה כל הזמן והייתה ממש חמודה.
מוסר ההשכל שאני מנסה להעביר בדוח הזה מיועד לכל אלה שלא הולך להם או שהם אפילו לא מעזים לנסות - אל תתביישו! תצאו לשטח ותתאמנו! לפני שפתחתי איתה אמרתי לעצמי, שאם אני לא הולך להתחיל איתה, הולכת להיות לי הרגשה ממש גרועה, של החמצת הזדמנות, של 'עוד פעם לא היה לי אומץ'. הייתי ממש לחוץ, הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה, ממש הייתי יכול לשמוע אותו, הייתה לי אותה הרגשה שקוראת כשצריך לדבר מול קהל. ולמרות זאת, אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה, ועשיתי את זה. וגם אם לא הצלחתי, יצאתי בהרגשה מעולה, אני עדיין עם חיוך. ואני יודע שתמיד יש את הפעם הבאה.
ציטוט ההודעה
