מונולוג שכתבתי הנושא מילים משירים שונים. המונולוג מנסה להביא לידי ביטוי את התחושה של האדם המאוהב המוצא את עצמו נאלץ להתמודד עם כך שהתאהבותו היא חד צדדית. מי שהתאהב (לא אהב, אלא התאהב) ונעזב יוכל למצוא עצמו מהר מאוד בין השורות של במונולוג. ומי שלא הספיק לחוות את תחושת ההתאהבות יוכל לנסות להבין דרך המונולוג מה היא בדיוק התחושה הזו, ובמיוחד כיצד מרגישים שמתאכזבים כשכבר מאוהבים.
קריאה מהנה:
"לא אני לא יכול
לברוח מהכל
את לא עונה בגללי
ולא אני לא מוכן
לשכוח את הזמן
שאת היית בשבילי
כי כל מה שהיה מהסוף להתחלה
נזכר ורושם סליחה
אולי הכל עכשיו
מוזר ומעורבב
זה לא משנה אותי
תראי זה אני
בוכה אל תלכי
כי לא נשאר דבר
רוצה שתדעי
מה שאת בשבילי
אז תני עוד מבט אחד"
(תראי זה אני/סינרגיה)
היא הלכה. אני נשארתי. "מה עכשיו? ערפל מכסה את הכביש" (עוד נגיעה/החברים של נטשה). אם להיות אמתי וכנה- התחושה היא עצומה, קשה וערפל כבד מכסה את הכביש. לאן אני אלך? לאן הדרך מובילה? איפה אוכל לפנות? וכשאוכל... לאן אפנה? אני מרגיש כמו אנתרופולוג שמנסה לחקור את תחושות הפרידה מהתבוננות פנימית וניסיון אישי. איך יכולתי לחשוב שזה יחזיק? איך יכולתי לחשוב שהיא תרצה? איך יכולתי לחשוב לרגע שאני באמת ברמה שלה? איך יכולתי לחשוב שהיא רוצה אותי? שהיא אוהבת אותי? הדמעות יוצאות ויוצאות ולא מפסיקות לצאת. כל כך הרבה זמן היינו יחד, אז מה? הכל היה שקר? איך יכולת ללכת ככה? "אם תלכי לי עכשיו כשעוד כלום לא פתור, הכאב יישאר בי עמוק וסגור... לעולם! איך אדע מה חשבת? איך אדע שאהבת? ואולי את בכלל אותי לא הכרת..? מין הסתם.. זה אני שנפל בלי לדעת לאן, זה אני שחיכה לצידך כל הזמן... שתחבקי אותי! אל תלכי עכשיו..." (אל תלכי עכשיו/יהודה פוליקר) כמה כאב יכול להיות מניתוק קשר עם אדם שהיה בחיי בסך הכל שנה? ניתקתי קשר עם חברים וידידות שהיינו שנים בקשר ולא הרגשתי כך. אני בוכה ובוכה ולא מפסיק לבכות מהמחשבות עליה, הגעגועים. חוסר הוודאות הורג אותי. מה גרם לה פשוט לקום וללכת ככה? למה היא לא הסבירה? מה עשיתי לא בסדר? אני מרגיש שהקיבה שלי מעכלת את עצמה. כאב פיזי בבטן. אני מחזיק את הבטן בניסיון טיפשי להקל על הכאב. אני בוכה כל כך חזק שאני חושב שאני הולך להקיא את כל איברי הפנימיים. מעולם לא ידעתי שכאב נפשי מסוגל להיות מוחשי כל כך, פיזי כל כך, אמתי כל כך. כמה זמן זה יימשך? מתי זה ייגמר? תחזרי, זה כל מה שאני רוצה. הלוואי שזעקתי תגיע אלייך ותדפקי לי כך פתאום, עכשיו, בדלת. רק תחזרי אליי, רק תחזרי.



ציטוט ההודעה