אין לי ממש כותרת.. פחות או יותר תמצית חיי האהבה שלי..
מי אני? מה אני בכלל?
אהלן, אני אנונימי , ויש לי בעיה לדבר גלוי עם בחורות פנים אל פנים.
האמת?
לא מאשים את עצמי.
לא עברתי דברים קלים בחיים עם בחורות..
אבל אני לא בא להתלונן , אני בא לפרוק. אז בואו נתמקד עכשיו בפריקה ולא בהסברים...
סקירה קצרה של חיי האהבה שלי-
חברה ראשונה - בגן. אהבתי אותה ברמות שאי אפשר לתאר.
נכון, ילד בגן.. כמה הוא כבר יכול לאהוב? מאיפה הוא יודע בכלל מה זה לאהוב?
אין לי הסבר לזה.. אני גם לא מחפש ממש..
אני רק זוכר את עצמי בתור ילד מחכה כל יום "שתגיע כבר השעה 4" , שאני אוכל להפגש איתה.
אהבתי אותה מאוד.
ויום אחד היא נעלמה.
הפסיקה לענות. הפסיקה לבוא. לא הבנתי מה קרה.
אחד הרגעים שאני לא אשכח אף פעם היה היום הזה.. שאני בתור ילד בן כמה? 5? 6?
מסתכל מהחלון ורואה אותה עם השכן שלי..
זאת הפעם הראשונה שנשברה לי הלב..
בתור ילד, חיי האהבה לא היו מרכז החיים שלי, אז הצלחתי להתגבר על זה ולהמשיך הלאה יחסית מהר.
האמנם?
זה הוביל אותי למסלול חיים שונה לגמרי. מבלי לדעת אפילו.
אחרי שזה קרה, לא חיפשתי עוד מישהי לאהוב. לא חיפשתי חיי חברה.
חיי החברה שלי באמת היו מאוד ירודים..
2-3 חברים.
אין ידידות בכלל.
(חבר'ה, אני יודע שאנחנו מדברים עכשיו על תקופת יסודי.. אבל כמו שאמרתי - פחות הסברים , יותר פריקה - אנא גלו זאת בהבנה (: )
הבחורה הבאה שניסיתי להכנס איתה לקשר הייתה בתקופת התיכון.
סוף תיכון, למעשה. כתה יב'.
(שימו לב לפערי הזמנים)
מישהי שהייתי דלוק עליה כל התיכון ,ולא עשיתי עם זה הרבה.
היינו בקשר טוב. ידידים טובים מאוד.
במיוחד בחודש-חודשיים האחרונים של הלימודים.
ממש בימים האחרונים של השנה ירד לי האסימון ש"הלו, אם לא תעשה עכשיו כלום - אתה יכול לשכוח ממנה"
בחודש האחרון ללימודים לקחתי אותה הצידה וסיפרתי לה הכל.
היא סירבה. אמנם בעדינות, אבל עדיין סירבה.
הבחורה הבאה הייתה מישהי שהכרתי בתל אביב,
היינו בקשר מצויין בערך חצי שנה והרגשתי שזה זה, זהו - אני רוצה אותה.
אני עושה צעד.
עוד לפני שהספקתי בכלל להגיד או לעשות משהו,
גיליתי שיש לה חבר. שהיא השתמשה בי בשביל לגרום לו לקנא.
"יש לחבר שלי הרבה ידידות, יש מצב שאתה בא אליי שנגרום לו לקנא? למה שרק אני אקנא ?אני רוצה שגם הוא יקנא בי"
מאוכזב ושבור, העברתי את השנה שבין התיכון לצבא ב..כלום.
לא חיי חברה. לא עבודה (בקושי)
לא.. כלום.
מתוסכל,שבור,בלי שום תכלית לחיים.
כשמתחת לאף הסתתרה מישהי מדהימה שבכלל לא שמתי לב אליה כל הזמן הזה.
היא כל הזמן הזה רמזה לי שוב ושוב ושוב..
נפגשתי איתה אולי 4-5 פעמים. אבל אני יודע עליה הכל.
הפגישה השנייה הייתה 8 שעות!
(דייט של 8 שעות.. איפה עוד יש דבר כזה?!)
עשינו כמעט הכל. אנחנו מכירים אחד את השני כאילו אנחנו חברי ילדות
הפגישה האחרונה שלנו הייתה אתמול
הפגישה שלפניה הייתה לפני כמעט שנה. לפני שנכנסתי לדאון הזה, לפני ששברו אותי כלכך הרבה פעמים.
אני זוכר שעוד אז, רציתי לנסות לקדם עניינים ,אבל היא התנגדה טיפה ולא ניסיתי שוב.
לא התאמצתי יותר מדי.
וזה עבר.
ואתמול? אתמול היה מתוכנן כבר שלב אחרי שלב, איך למה כמה ואיך.
אבל כרגיל.. לא הצלחתי.
מחר היא חוזרת לבסיס שלה, לחודש..
היא כנראה גם עוברת דירה , ואלוהים יודע מה עוד.
אני בטוח במאה אחוזים שאני רוצה אותה.
אני בטוח ב99 אחוזים שגם היא רוצה אותי.
אני לא ישן כבר יומיים,
המחשבות לא עוזבות אותי.
החלטתי לשים לזה סוף!
זה אולי נשמע מוזר
זה אולי נשמע נדוש
זה אולי נשמע כאילו זה לקוח מסרט
ואולי לא
אני אסע אליה מחר, לפני שהיא נוסעת.
ואני אביא לה מכתב שרשמתי לה. מכתב אהבה, תקראו לזה ככה..
עם כלבלב קטן שמחזיק שלט "כלב מי שלא אוהב אותך"
תבינו שזאת לא אחת שאני לא מכיר.
זה לא שאני אומר לעצמי "אוקיי, אני ארשום לה שאני אוהב אותה , אביא לה את הפתק וגם היא תאהב אותי"
אני והיא מדברים חופשי על הכל.. כמעט
אני לא מסוגל להגיד לה את הדברים שאני מרגיש אליה בפנים - לא כי אני מתבייש.
לא כי אני לא מדבר איתה גלוי. (כי אני כן!)
כי אני פשוט לא יכול להפגע שוב.
אני במרחק של מילימטר אחד משיברון לב טוטאלי
יכול להיות שזאת לא הדרך הנכונה.
אבל איך אומרים? לך עם הלב. לא עם המוח.
אני לא חושב מה נכון ומה לא.
אני לא רובוט.
זה מה שמרגיש לי הכי נכון. אני לא יכול לתת לה לנסוע ככה שוב.
אני לא יכול לחכות עוד שנה עד הפגישה הבאה שלנו.
ואם זה לא ילך? לפחות אני אדע שניסיתי.
לפחות אני אוכל לישון בלילה.
נ"ב
אני מאנונימי.. לא כי אני מתבייש. ממש לא.
אני פורק יותר בשביל לפרוק , לכן הזהות שלי לא באמת משנה.
תגובות , כמו שאמרתי- הן לא הכרחיות, משום שאני יותר פורק ממבקש דעה
אבל חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה..
תחזיקו לי אצבעות...
ציטוט ההודעה
