אני רוצה לשתף, פשוט לשתף. אין לי בלוג משלי או אתר.
אז אני אשתף פה.
אני כרגע במצב שאני עובד בעבודה מאוד מכובדת (חברה מאוד מוכרת, מקום עבודה מכובד מאוד).
הצלחתי להתקבל לשם ללא השכלה גבוה. ללא פרוטקציות, נטו בגלל שהוכחתי להם שאני מתאים.
אבל אני עדין מרגיש תחושת רייקנות עמוק בפנים.
למשל הדברים הקטנים מפריעים לי, יש לי שולחן מחשב בבית ברוחב 1.20 מטר, ומציק לי שהכל עליו והוא עמוס ואני מרגיש שאין לי מקום, מרחב לעצמי.
יש לי חדר קטן. את האמת הוא לא כזה קטן, אבל כל הריהוט בו והכל מקטין אותו. וזה ריהוט חיוני שאי אפשר להזיז אותו. פשוט בגיל צעיר יותר זה לא הפריע לי.
אני מרגיש לא בנוח כשאני בבית.
למשל אני גם בן אדם שריח מאוד משפיע עליו, אבל מאוד. אם יהיה לי ריח טוב בחדר אני מייד אהיה עם יותר מצב רוח, שמח יותר, יותר אנרגטי יותר פעיל. זה ממש משמח אותי וגורם לי לתחושה טובה רייח טוב. בעיקר ריחות מתוקים כמו ווניל, לבנדר.
אין לי סדר יום קבוע עם עצמי. אני קם כל יום בבוקר, נותן משמרת של 9 שעות בעבודה שאני אוהב, חוזר לבית ועד הלילה במחשב והולך לישון. אין לי חברים מילדות לא שמרתי קשר עם אף אחד ועברתי לעיר חדשה שאני לא מכיר פה אף אחד.
אני מאוד חברותי ואנשים ניגשים אלי, ומדברים איתי למשל כשאני מחכה לאוטובוס ובמצבים כאלה אנשים ניגשים ואני מדבר איתם בכיף ובשמחה. אני משדר הרגשה טובה כי אם ההיתי משדר דבר רע שלילי לא היו רוצים להתקרב אלי נשים ובנות.
אבל בסופו של דבר מרגיש ריקנות.
אני לא יודע מה אני רוצה לעשות עם עצמי. באמת שאני לא יודע.
ללמוד אין לי כרגע כסף, ואני גם לא יודע מה בא לי ואם בא לי בכלל ללמוד.
ההיתי שמח לטוס ולגלות עולם אני ממש אוהב את הדברים האלה. נופים, ירוק, ים, שמש, אוויר, מרחב פתוח, אנשים חדשים, הרפתקאה חדשה, להיות לבד לשרוד לגלות דברים חדשים על עצמך, לחוות חוויות, לעבור דברים ולא לחיות חיים משעמעמים וריקים מתוכן.
זוהי הפריקה שלי. אין פה שאלה כי אי אפשר לייעץ לי מה לעשות. אני בסך הכל פורק וזה נותן לי קצת הרגשה טובה שיש לי למי לפרוק. אין לי בלוג או אתר אישי אז אני פורק פה. אני שמח שעשיתי את זה.
אם ההיתי שואל את עצמי "אמיר, אז מה אתה יכול לעשות בכדי לשנות את המצב שלך?"
ההיתי אומר שאתה יכול להתחיל להתנדב איפה שהוא, ככה תגלה אנשים חדשים, תעבור חוויות חדשות, תרגיש שאתה עוזר ותורם למישהו ותקבל תחושת סיפוק.
תתחיל לעשות ספורט. תקנה לך נעלי ספורט, לא חייב אסיקס ב 800 שקל כמו שאני תמיד נותן לעצמי את התירוץ "איך אני ירוץ, מאיפה יש לי 800 שקל לאסיקס שלא ידפוק לי את הברככים נעליים זולות". זה רק תירוץ. אפשר לקנות גם נעלים ב 100 וב 200 שקל ולרוץ במיוחד בבוקר חצי שעה שעה אחרי הזריחה כשאין אף אחד ועוד הכל כיף ויש תחושה של משהו חדש מתחיל עכשיו.
אני גם יכול כל שבוע לקחת לי יום בשבוע שישתנה כל פעם ולנסוע למקום חדש לעיר חדשה שעוד לא ההיתי בו ולטייל להכיר את המקום את האזור להנות מהטבע מהבריאה המופלאה. אני גם יכול לצלם וככה יהיה לי חוויות מצולמות מזכרות זיכרונות מהרגעים היפים האלה.
אני גם חיי לבד מגיל 22, ותמיד מזמין לי אוכל. אני יכול להתחיל ללמוד לבשל. בתחילה דברים קלים ולאחר מכן לעבור שלב לדברים שניראים לי קשים ומסובכים. זה יקנה לי כישורים חדשים ואני אדע גם לבשל עוד פלוס לחיים.
אני לא יודע לשחות אני יכול גם לקחת קורס שחייה ולתת לעצמי עוד קפיצת מדריגה לחיים. אולי גם בקורס אכיר אנשים חדשים ואתיידד איתם שם.
אני מאוד אוהב את תחום הצילום. אבל הוא מאוד יקר. אני יכול להציב לי מטרה שביום מן הימים תהיה לי מצלמה מקצועית ואני אקח קורס ואצלם ואהנה מזה כפי שאני נהנה עכשיו עם האיפון שלי. וככה אני אדע גם לצלם בצורה מקצועית ויהיה לי קצת מושג בצילום מעבר ללחיצה על הכפתור ולהגיד למצולם תגיד צ'ייס.
אני יכול לשנות את הסטייל שלי לסטייל שתמיד רציתי שיהיה לי. בלי לפחד מה יגידו ואיך יסתכלו עלי האנשים בחות ומה אני אשדר להם.
מאוד ההיתי רוצה להרגיש איך זה להפליג, איך זה לטוס, איך זה לרכב על אופנוע, על טרקטורון, לרכב על סוסים, להיות במדבר כמה דקות רק להרגיש איך זה מה אדם מרגיש כשהוא נמצא לבד במדבר מה הוא מרגיש כשאין מסביבו כלום והוא לבד הכל ריק כאילו הוא בחלום אבל זה מציאותי לגמרי.
יש לי עוד המון מה לכתוב ולספר אבל כבר נהייתי מאוד רעב, אז אני אלך לאכול לי את השווארמה שהזמנתי כמו תמיד בתקווה שפעם הבאה כבר אוכל אוכל שאני הכנתי במו ידיי.
להתראות ותודה לך פורום יקר שנתת לי לפרוק את אשר על ליבי.
ציטוט ההודעה
