אם ימצא בית המשפט את שושן ברבי שאכן ברח מזירת התאונה, האם עשה מעשה נבון מבחינתו?
שושן ברבי חשוד שברח מזירת התאונה. אם ימצא בית המשפט את שושן ברבי שאכן ברח מזירת התאונה, האם עשה מעשה נבון מבחינתו?
מי שבוחר לנהוג בכביש במצב של שיכרות או בנהיגה בשכרות, מסכן עצמו במובן בו לכאורה קיימת מחשבה פלילית, ומסוכנות של ממש לעוברים בדרך.
במקרה של תאונת דרכים בו נהג הרכב הפוגע נהג בשכרות, וכתוצאה מהתאונה נהרג/ו מעורבים, סביר כי לבית המשפט יוגש כתב אישום בגין הריגה, כאשר העונש מקסימאלי יכול להגיע עד כדי 20 שנה.
מנגד, מי שגרם למוות ברשלנות אך לא נהג בשכרות מתוך חוסר זהירות ורשלנות, סביר שיוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, כאשר אם יימצא אשם, יכול בית המשפט לקבל משירות המבחן תסקיר מבחן אודות הנהג, ואף להסכים לעבודות שירות בנסיבות מסוימות.
המסקנה המתבקשת היא, שלכאורה קיימת לחשוד אשר ברח מזירת התאונה, וידע כי הוא נהג בשכרות בזמן התאונה, תמריץ של ממש לסלק את האלכוהול מגופו, ולכאורה כדאי לנהג להסתתר מספר ימים, עד שהשפעת האלכוהול על גופו תעלם.
השאלה שיכול נהג אשר נהג בשכרות ופגע בעוברים בכביש, ואשר הוא חסר מצפון, או נעדר הבנה בחוק לשאול עצמו היא: "לברוח, או לתת סיוע לנפגעים בתאונה?"
אם נהג אשר פגע בהולכי רגל בזמן נהיגה בשכרות היה שותה עוד אלכוהול מיד לאחר התאונה, היה על בית המשפט למצוא ראיות נוספות, אשר היו מלמדות כי נהג אכן נהג בשכרות בזמן התאונה.
מרגיז לחשוב שפעם נוספת, כי לכאורה קיימות פרצות בחוק ו/או אפשרות להימלטות מעונש אם היה הנהג הפוגע ידוע, כי בדיקת האלכוהול מלמדת על המצב של הנבדק ברגע הבדיקה.
אם היה הנהג שותה עוד אלכוהול מדי לאחר התאונה, המעשה יכול היה להתפרש כניסיון, ושיבוש הליכי חקירה ומשפט, אך ספק אם הריגה.
ניסיון לקרוא את חלק משלל החוקים הרלוונטיים לתאונה כפי שהתרחשה בנתניה, בה קיפחו את חייהן 3 נשים (זיכרונם לברכה), יכול להביא נהג אשר פגע בהולכי הרגל בנהיגה בשכרות, למסקנה מקוממת ומרגיזה, כאילו החוק נותן לנהג הגנה.
הימלטות מזירת התאונה
חשוב לזכור, כי בתאונת הדרכים בנתניה צוין, כי הנהג נימלט מזירת התאונה.
הימלטות מזירת התאונה, יכול להביא את המדינה להאשים את הנהג הפוגע בשלל עבירות לכאורה:
1. הפקרה אחרי פגיעה - עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה[נוסח חדש], התשכ"א-1961.
2. עבירות של אי עמידה על תוצאות התאונה.
3. הזזת הרכב.
4. אי הגשת עזרה לנפגע.
5. אי מסירת פרטים.
6. אי דיווח למשטרה, לפי סעיפים 144 (א) (1), (2), (3) ו – (4) לתקנות התעבורה.
7. גרימת חבלה חמורה.
8. נהיגה בשכרות.
9. השמדת ראיות.
10. ניסיון לשיבוש הליכי משפט.
11. אי ציות לתמרור אדום.
ויתכנו אף אישומים נוספים.
משפחות ההרוגות יכולות למצוא אולי מעט נחמה מהעובדה, כי כידוע הוחמרה הענישה בגין עבירת הפקרה אחרי פגיעה - עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה[נוסח חדש], התשכ"א-1961, והמצב המשפטי היום קובע הגדלת העונש המרבי על עבירת הפקרה מ- 7 שנים ל- 14 שנים.
במקרה התאונה בנתניה, פורסם כי לכאורה נכח ברכב אדם נוסף.
יש לציין, כי קמה אחריות על הנוסע ברכב, אשר לא היה הנוהג, לפיה תהיה חובה על הנוסע לדווח לשירותי חירום על התאונה. הנוסע אשר עובר על חוק זה, יהיה צפוי למחצית מהעונש המוטל על הנהג.
מקומם עוד יותר לחשוב מה היה קורה אם הנהג הנמלט היה חוזר לזירת התאונה, דקות לאחר מכן.
שכן, היה על בית המשפט לבחון את שאלת ההפקרה.
לכאורה, קיימת הגנה לנהגים המעורבים בתאונות דרכים קשות בכבישים, והדבר מעורר כעס רב בציבור, שכן לכאורה מי שנהג בשכרות והרג בתאונה מעורבים שהם הולכי רגל, יצליח להתחמק מעונש מרבי בגין הריגה.
מה דעתכם? – כתבו !
יורם ון-דם, עו"ד
ציטוט ההודעה
