קחו סיפור מעניין:
|
|
מה שטיילר בא לומר אחי זה ככה:
אף אחד לא הולך לאיזה קורס שמלמד איך לספר סיפורים בצורה טובה.. אין דבר כזה..
אתה פשוט צריך קצת ניסיון חיים וקצת לצאת מהבית ולהיות בחברת אנשים כדי לשמוע איך עוד אנשים מדברים ואיך אנשים מספרים סיפורים ככה שזה ייתפס לך במוח ובצורה טבעית אתה תתחקה אחר אותם אנשים שיודעים לדבר ולספר סיפורים ואז גם אתה לאט לאט תדע איך לספר סיפורים..
מה שהוא אומר זה שהכל צריך לבוא בצורה טבעית מזה שאתם בעצם יוצאים החוצה ומדברים עם אנשים.. גם נצברים לכם יותר סיפורים ויותר אינפורמציה ככה שאתם תוכלו לספר איזה סיפור וגם אתם תלמדו עוד על החיים ועוד על איך לספר סיפורים וכאלה..
בקיצור מה שהוא אומר זה שכל מה שאתם צריכים לעשות זה לצאת מהבית והכל כבר יבוא בדרך טבעית.. זה הכל
אם דור הזה יספר לי סיפור מפגר על הצופים או על חלזונות במייפל אני יקום וילך...כי זה דברים לא מעניינים.
אם הוא לעומת זאת יספר איך הוא נסע להופעה בעיר X ונתקע בשעה שאין אוטובוסים ואין משם מוניות שירות והוא נסע עם חבר'ה רנדומלים עד מקום מסויים ומשם נסע בטרמפים (סיפור שקרה לי אגב) אני יהיה מרותק...
YOU WILL NEVER SEE THE LIGHT
BOUND TO ALWAYS LIVE BY LIES
איך זה הגיוני?!! ברור שלבלות עדיף מאשר להיתקע עם המחשב כל היום. מחשב זה הרגל רע, ואני מכיר מלא ילדים שיכלו להיחשב לחתיכים בבית ספר אבל הם לא משקיעים בעצמם ולא מטפחים את עצמם.
במקום זה הם כל היום בבית הם על המחשב ואין להם חברים והם לא יוצאים ולא מדברים עם אנשים וכל זה בגלל ההורים.
בגלל שההורים חינכו אותם לתרבות של "יאהבו אותך איך שאתה" ו"לאן אתה הולך? עם מי? מתי תחזור? איך תחזור? לא, אני לא מרשה לך ללכת! הערב אתה נשאר בבית חמודי..."
ואז נחש מה הם עושים בבית.... מחשב.
וככה נראים רוב הימים שלהם עד שהם מתרגלים לזה, למחשב שלהם, שאימא ואבא הדביקו להם
קיצר, עצוב לי על ילדים כאלה תחשוב כמה הם מפספסים ומה יהיה איתם בעתיד
נערך לאחרונה על ידי akal007; 30-07-2013 בשעה 21:01.
כלכך צודק
בדיוק היום רבתי עם אמא שלי על זה, כל החיים גוננה עליי יתר על המידה, תמיד לחזור הבייתה ב12, ב 12:01 שיחת טלפון "יאללה בו הבייתה מאוחר", או "עם מי אתה יוצא? לא אני לא מסכימה שתסתובב איתם"
כשחברים שלי היו עושים מסיבות פיג'מות , אני הייתי במחשב בבית כי אמא לא הסכימה שאני אשן בחוץ (עד היום זה ככה), אפילו לטיולים שנתיים לא נתנה לי לצאת.
ומה עשיתי? מחשב
ילד מחשב הייתי, "קח מחשב שב בחדר אין מה לחפש בחוץ", הזוי שאפילו ההורים שילמו לי על משחקי מחשב העיקר שאני אשאר בבית
והיום? אני מאוכזב מזה, אבל לפני שנה החלטתי שלא בזין שלי לחיות ככה, נטשתי ת'מחשב (פה ושם בבקרים/ערבים כשאני חוזר/לפני עבודה) והתחלתי לצאת כל יום מהבית, חברים מסיבות וכו', הרבה יותר שמח לי ככה
ההורים שלי עדיין לא הגדילו להבין את זה
יש הבדל בין לצאת סתם בשביל לצאת ללא מטרה וכל פעם לצאת עם אותם אנשים (כמו שרוב האנשים עושים תכלס) לבין לצאת באמת ולהיות כל יום במקום שונה עם אנשים שונים ואשכרה להנות להכיר בנות אנשים חדשים לקבל חוויות ולא להסתובב עם בקבוק וודקה ועוד 3 ילדים ולחפש צרות...
אבל כן עדיף להיות על המחשב (בהנחה שאתה עושה שם דברים מועילים כמוני ולא יושב על מייפל או חרא אחר) מאשר לצאת לשתות עם חבורה של 5 בנים ולצאת למועדון נידח...
וזה מה שאתם לא קולטים בחיים אין לכם איזון בכלל ואנשים כאלה לא מגיעים רחוק
YOU WILL NEVER SEE THE LIGHT
BOUND TO ALWAYS LIVE BY LIES
אין לי פיצול כפרה אתה (וכמעט כולם פה תכלס) טיפש מדי כדי להבין דברים שלא בליגה שלך כמו שאתה לא מבין למה אנחנו מדברים שעבודה זה חרא ואסור להסתמך על זה ואמרת באשכול אחד שאנחנו אומרים שצריך להיות "מובטל" (כי כסף משיגים רק מעבודה אה? חחח אפילו לי יש הכנסה מהצד שגדלה עם הזמן) אבל מה לעשות הכל בא מהבית חינכו אותך ואת כולם פה בצורה מקובעת ומפגרת ואין לכם ראש פתוח בכלל ואז אתם מתפלאים למה לא הולך לכם בחיים ככה זה מי שמקובע ישאר בחור שלו
YOU WILL NEVER SEE THE LIGHT
BOUND TO ALWAYS LIVE BY LIES