
נכתב במקור על ידי
כיפה בוי
מגיל 6 אני הולך לתחרויות, מגיל 10 לאליפויות הארץ,"מטב", "מכבי" ועוד המון תחרויות כאלה ארציות, לחץ זה לא דבר שנגמר, דווקא בגלל הציפייה הזאת יש לחץ, אני אגיד לך ת'אמת, אליפות העולם בג'ודו הרבה הרבה הרבה יותר רצינית ואיכותית מהאולימפיאדה, פשוט באולימפיאדה יש לחץ, יש דרכים שונים ללחץ.
יש כאלה שמקיאים יש כאלה שמשלשלים יש כאלה שבוכים יש כאלה שמתעלפים יש כאלה שחווים קשיים בנשימה ויש עוד המון המון תגובות ללחץ, זה לא דבר ששולטים בו ולא דבר שקל להתמודד איתו!
אני אתן את עצמי כדוגמא, אני מאוד מאוד תחרותי בג'ודו אני גם מאוד חזק ומאוד מוכר לגילאים שלי, אם אני אעשה קרב מול מישהו במקום אימונים רגיל סביר להניח שאני אנצח בתוצאה מוחלטת, אבל אם אני אתחרה מול אותו אדם בתחרות עם קהל וציפייה אז אני עלול להפסיד!
באליפות ישראל האחרונה ניצחתי את 2 הקרבות הראשונים בתוצאה מוחלטת וחלק בפחות מחצי דקה, בקרב השלישי בא מולי מישהו שלא נראה כמו איזה מישהו חזק שיכול להפיל אותי בקלות ברוב הקרב הובלתי באמת ואז ראיתי במהלך החצי שניה של ההפסקה שקשרתי את החגורה כמה חברים שלי מסתכלים עליי באותו רגע התחלתי להיכנס ללחץ מהציפייה בגלל שחברים שלי יודעים שאני יכול לנצח אותו בקלות, בסוף הפסדתי מולו, מה לעשות? לחץ!
אז תתחיל להרגיע עם זה ש-"אתה בן 13 אתה לא מבין כלום מהחיים שלך" כי סביר להניח שמה שאני עברתי כל החיים לא עברת עד עכשיו, וכן הספקתי המון!
הספקתי להיות נוכח בפיגוע, הספקתי ללמוד בכיתת מחוננים למשך כמה שבועות (אבא שלי התנגד לאיזה משהו), הספקתי לעלות על הארובה באורות רבין (300 מטר) הספקתי ללכת לצי של חיל הים במהלך מלחמה שהייתה (לא זוכר איזה) הספקתי להיפגש עם שרים בממשלה וחברי כנסת ויו"ר הכנסת, הספקתי לישון בים כבר בגיל 4, הספקתי לשחות בים לעומקים מטורפים (4 + מטר) הספקתי לעשות מה שהרבה אנשים חולמים ויחלמו לעשות כל החיים.
אז אני אומר עכשיו לכל המפגרים שחושבים שבגלל שאני בן 13 אז אני קטין שלא מבין מהחיים שלו כלום.