[מאמר] להבין את התוכי!
להבין את התוכי !
אם כותרת זו משכה את תשומת לבך- כנראה שגם אתה נמנה עם אוהבי התוכים, ולאהוב תוכים אפשר רק בדרך אחת- עד הסוף עם כל הלב! אבל עם כל האהבה והרצון הטוב- האם אתה באמת מבין את התוכי שלך?
את שפת הגוף שלו? את ההתנהגות שלו? האם אתה באמת מזהה את ההבדל בין תוכי שתוקף לבין תוכי שמתגונן? האם תדע להסביר מדוע הוא תוקף או מפני מה הוא מתגונן?
שתי נקודות מפתח בהבנת התוכי שלנו הן הכרת התנהגותו הטבעית וקריאה נכונה של שפת הגוף שלו, זאת משום שתוכים אינם חיה מבויתת- עצם העובדה שהם חיים אתנו בבית, מתקשרים אתנו ומסגלים לעצמם הרגלים בהתאם לאורך חיינו- נובעת מכך שהם מחוברתים או מוחתמים היטב- אין זה אומר שהם מבויתים. ביות הוא תהליך אבולוציוני הנמשך מאות אלפי שנים במהלכן האינסטינקטים הטבעיים של החיה נחלשו ולעומתם התפתחו תכונות המאפשרות ומקלות את החיים בחברת בני אדם.
אצל תוכים הדרך לביות עוד ארוכה- הם עדיין מתבססים על האינסטינקטים הטבעיים שלהם ומפגינים התנהגויות "פרא" גם בבית- קשר טוב וחזק עם התוכי שלנו מבוסס על קריאה נכונה ופירוש מתאים של התנהגויות אלו ותגובה נכונה כלפיהם.
הדבר הראשון שחשוב לזכור לגבי התוכי שלנו הוא שתוכי זו חיית להקה המשמשת טרף לחיות אחרות- בין אם מדובר בסוגים שחיים בלהקות קטנות של 8 עד 10 פריטים ובין אם מדובר בסוגים שחיים בלהקות של עשרות או אפילו להקות ענק של מאות- כל תוכי הוא חיית להקה, והלהקה היא מה שמאפשר להם לשרוד בטבע- כשאחד מהם אוכל, מחפש מזון, מנקה את נוצותיו או מנמנם להנאתו- תמיד מישהו אחר מחברי הלהקה דרוך להתריע מפני טורפים או סכנות אפשריות, אחוזי ההישרדות של תוכי בודד שואפים לאפס- מסיבה זו חיי הלהקה הם הדבר החשוב ביותר לתוכי, כללי החיים בלהקה הם הדבר החזק ביותר שקיים עבורו ומה שמנחה אותו בכל סוג של פעילות או תקשורת אתנו- התוכי זקוק לקשר הלהקתי אתנו כדי לחוש ביטחון וכדי להיות מאושר. תוכי שהוחתם ע"י בני אדם השליך על בני האדם את האינטראקציה הלהקתית המיועדת לתוכים האחרים בלהקתו כלומר, הוא משייך עצמו ללהקת בני האדם (או אולי משייך אותנו ללהקת התוכים..?) הוא ינהג בנו כלהקתו ויצפה מאתנו לאותו הדבר משום שהוא אינו מבין את ההבדל בין תפיסות העולם השונות שלנו. אם נשאיר אותו לבד במשך שעות ארוכות יום אחריי יום הוא יסבול מאוד לא רק מבדידות ודיכאון, אלא גם מחוסר ביטחון וחשש תמידי לסכנה- מה שבהחלט יכול לגרום לאגרסיביות מצידו. עוד היבט להקתי חשוב הוא שמבחינתו מי שיהיה גבוה יותר בבית יהיה גם גבוה יותר בהיררכיה הלהקתית ממש כמו שבטבע ככל שהתוכי נמצא על ענף גבוה יותר מעמדו בלהקה גבוה יותר- מסיבה זו חשוב למקם את הכלוב שלו בערך בגובה העיניים ועדיף אפילו מעט יותר נמוך, כך אנחנו נמנעים ממצב בו התוכי נמצא מעלינו ובעצם "שולט" בלהקה- מצב שעלול להביא לאגרסיביות ולנשיכות. במקביל גם חשוב לזכור שאסור לעולם למקם את הכלוב נמוך מידי, בטבע הם חיים על עצים והשאיפה שלהם היא כמובן לגובה- שם הם הכי בטוחים מפני סכנות וטורפים, ככל שהתוכי נמוך יותר כך מעמדו בלהקה נמוך יותר מה שגם אומר שהוא הראשון שהלהקה תקריב בשעת סכנה והוא גם הנגיש ביותר לטורפים. אם נמקם את כלוב התוכי שלנו על ריצפה הוא לעולם לא יוכל לחוש ביטחון ורוגע, הוא תמיד יחוש מאוים ובסכנה ותמיד ירגיש שהוא צריך להגן על עצמו מפני כל הטורפים הגבוהים שמסתובבים סביבו- אנחנו. מיותר לציין שתוכי מגן על עצמו בעיקר על ידי נשיכות- לכן גם כלוב שממוקם נמוך מידי אינו מהווה תנאי מחייה נוחים לתוכי ואינו תורם למערכת היחסים שלנו איתו.
דבר נוסף הנובע מכך שתוכי זו חיה נטרפת- הוא שיש להם אינסטינקטים בסיסיים של הישמרות מפני טורפים, ואם נזכור שטורפים נוהגים להגיע מלמעלה או להתגנב מאחורי הטרף- נבין מדוע תוכים לא אוהבים שמלטפים אותם בגב... גם לתוכי מוחתם וחברותי עדיין יש את אותם אינסטינקטים של אבותיו התוכים ושל קרוביו שחיים עדיין בטבע- באוסטרליה, אפריקה, באמזונות ובשאר העולם- אינסטינקט זה מתעורר באופן טבעי ובלתי נשלט בתוכי ברגע שאנו שולחים את היד ונוגעים בגבו או אוחזים אותו מהגב והכנפיים. התוכי לא יכול ליהנות ממגע כזה משום שהוא חש מאוים- גם אם הוא מכיר אותנו היטב אחיזה בכנפיים גורמת לו להרגיש שבמידה ותצוץ סכנה לפתע הוא לא יוכל לברוח בתעופה- אפילו אם מדובר בתוכי שכנפיו גזורות והוא מעולם לא עף- עדיין חשוב להשאיר את כנפיו חופשיות בכל עת.
אם ניגש אל התוכי תמיד מלפנים, עם יד מושטת ויציבה ואפילו צ'ופר קטן בכל פעם- זה יעודד אותו להרגיש בטוח ונעים כשאנו מתקרבים וכמובן יקטין את הסיכוי שהתוכי ינשוך.
אינסטינקט נוסף שאנו יכולים להשתמש בו לטובת מערכת היחסים בינינו לבין התוכי הוא אחד שאני קוראת לו "אינסטינקט גוזלים"- כאשר תוכית מסיימת להאכיל את גוזליה היא רוכנת מעליהם, מנקה את נוצות ראשם הקטנות ומשמיעה קולות עדינים. אנו יכולים לחקות התנהגות זו של האם על מנת לעורר בתוכי שלנו אינסטינקט גוזלי- נוכל לקרב אותו לאזור החזה כך שירגיש את חום גופינו ואת דפיקות הלב, מה שגורם לו להיות רגוע ושליו, נלטף בעדינות את ראשו ונדבר אליו ברכות ובנועם- כך ניצור סיטואציה דומה לזו שאמו בטבע הייתה יוצרת עבורו בקן הנעים והבטוח בו אמור היה לגדול. מצב זה מרגיע מאוד ונעים לתוכי ומעורר בו את הגוזל המפונק החבוי בו, כמובן שבכך אנו מחזקים מאוד את הקשר בינינו לבין התוכי שלנו ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בגוזל שאנו מחתימים בעצמנו ועושים זאת לאחר כל האכלה. דבר שחשוב לזכור הוא שמצב זה נעים עבור התוכי אך ורק במידה שאינו נכפה עליו בכוח- אם מדובר בתוכי חדש או בתוכי בוגר שאינו רגיל לחיבוקים ואחיזה קרוב לחזה- המצב יכול להיות מלחיץ, מוזר ולא נעים עבורו ואז כמובן שנשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה לזו שניסינו להשיג. אין להחזיק את התוכי בכוח במצב זה רק כדי "שיראה שזה נעים" - כי זה פשוט לא יקרה. תוכי שאינו רגיל למגע מסוג זה ואינו חש בנוח יש להרגיל לאט ובהדרגתיות למצב החדש עד שלא יהיה ספק שהוא נהנה ממנו בדיוק כמונו.
אלו הן מספר נקודות חשובות בנוגע להתנהגות תוכים, אך גידול תוכים זה עולם נרחב הטומן בחובו סודות רבים ומדהימים שאינם מצויינים כאן.
תוכי זו חיה בעלת אופי ואישיות- לא רק משהו יפה שמתאים לכלוב או כצעצוע לילד, אם נשכיל לחקור וללמוד על התוכי שלנו ונספק לו את תנאי המחייה הטובים להם הוא זקוק וראוי- נזכה בחברות אמיתית, אהבה שאין שניה לה ובן משפחה נוסף לכל דבר שיוסיף לחיינו אור, אושר, שמחת חיים ושובבות כמו שאף חיית מחמד אחרת לא תוכל לעשות.
ציטוט ההודעה
