וואי נמעס ליי נמעס לי שאת, החברה הכי טובה שלי, היחידה שנתתי לה לקרוא בבלוג שלי צוחקת על הכאב שאני מרגישה.
ונמעס לי, שאת, חברה מאוד קרובה, שהיינו חברות מהגן, היינו הכי טובות רק שזה הפסיק.. עכשיו את לא שמה עלי או על החברה הכי טובה שלי או על השלישית, כי יש לך חברה אחרת שאיתה את יכולה ללכת לבנים הגדולים, את חשה גדולה כל כך כי יש לך חזה, כי את גבוהה יותר. אז את כולה בת 13 כמוני!
אז נכון שאנחנו לא לוקחות אותך לבנים גדולים, זה לא אומר שמשעמם איתנו! אבל בכיף, לכי לכי אליה.
ואת נהינת לצחוק עלי איתם? אז אני נמוכה מכולם, יש לי תת משקל, אני בקושי מפותחת, אז מה, אני לא בנאדם? כנראה שלא.
ונמעס לי שאת, מנסה לקחת מימני את החברה הכי טובה שלי, שאת עושה פוזות בלי סוף, שאת כל כך חשה, נעלבת על כל דבר קטן והולכת, כולנו יודעות שאת רוצה שירדפו אחריך אבל את לא מלכה, קשה לך להבין מה?.
דיי נמעס לי מכולכם, את שמים רק על עצמכם, רק על הרגשות שלכם, מתלוננים עלי- "למה את בדיכי כל הזמן" "למה את כל הזמן לבד" למה זה ולמה זה! ככה טוב? ככה אני רוצה ככה אני אוהבת ורק ככה אני יודעת.
אתם שמים עלי? על הרגשות שלי? פעם שאלתם בכלל מה קורה לי בחיים שאתם לא מבינים מה קורה איתי?
אוף למה אני חייבת להיות נמוכה עם תת משקל ומכוערת?!
ולמה היא חייבת להיות גבבוהה יפה ורזה אבל לא בתת משקל, ממש דוגמנית..
אלוקים, אני רק רוצה לספר לך, למרות שכבר אמרתי לך את זה הרבה פעמים, אני לא יתאבד למרות שאני רוצה, חבל לי שההורים שלי ישארו לבד ובדיכאון.
אני יחיה רק כי חבל לי עליהם..
כי נמעס לי אפילו בחגים נהרסים לי
יש לי קופסא בצורת לב, זאת קופסא גדולה ויפה, כולה נוצצת, שם אני שומרת את הדברים היפים, המכתבים הפתקים הכל, אבל היא דיי ריקה יש שם עוד הרבה מקום, כי רגעים יפים אין לי הרבה, ושם בין כולם מוסתר לו פתק משנה שעברה, אני זוכרת שפתאום ראיתי שאת מחזיקה פתק ורציתי לראות מה זה, לא נתת לי ונלחמתי עד שלקחתי אותו מידייך.
קראתי את המילים והם פגעו בי, כל כך, שהכאב עדיין איתי, כן זה משהו קטן רק פוגע כשחברות צוחקות עלי מאחורי הגב..
"פשוט ל* עומד השיער אז רציתי ש** תראה אז אמרתי לך כאילו תזוזי"
(*-אני **-חברה)
הסיפור הוא כזה-
יש לי פוני ממש בעייתי, והרבה פעמים הוא עומד ממש מצחיק, אז באמצא שיעור, עמד לי הפוני, החברה הכי טובה שלי נקרא לה ** ישבה לידי, *** ביקשה מימנה לזוז קצת, ופתאום *** ו**** התחילו לצחוק, ** חשבה שזה עליה ושאלה למה הן צוחקות אז *** כתבה את הפתק הזה...
כמה שזה כואב כשחברות במקום להגיד לי צוחקות עלי. נכון זה דבר קטן, אבל זה מצתבר יותר ויותר מקרים פוגעים, נמעס לי...
חברות טובות יש לי 4
2 מהכיתה שלי
2 כל אחת מבצפר אחר
ויש לי עוד 2 חברות בקטנה כזה גם מהבצפר שלי.
אני מסתובבת עם ה-4 האלה, אבל מרגישה כאילו אני לבד..
*** לוקחת את ** ואני נשארת עם @ ו#.
אבל @ הולכת עם % ו# הולכת גם. בסוף אני באה ל ** ו*** אבל בסוף נפגעת מהן...
כשהתחלתי ללבוש שחור ולשים שחור בעיניים **** אמרה לי לעזוב את זה, עכשיו הבנתי ששחור זה החיים שלי.
כולם חיים בבועה ורודה אני בשחורה, כל טוב הופך לרע.
טסתי לאוקראינה, חליתי שם הייתי בבית חולים.
שמו אותי בהקבצות א' בהכל ואני לבד בהכל.
אני בפורום הזה ואפחד לא שם עלי (-.-) (טוב פשוט לא מכירים אותי)
בקיצ' נמעס..
החיים הם חרא ואנחנו הזבובים שנמשכים אליהם.
:o



ציטוט ההודעה



