יום שני בשבוע: מקבלים ציוד לגיבוש ומתחילים לשפצר אותו, בעיקר את התד"ל.
מה זה תד"ל אתם שואלים?
תיק דפוק לאללה או כל ראשי תיבות אחרים שיכולים לתאר את אי הנוחות הענקית שהדבר הזה גורם לכתפיים יתאימו.
אני קשרתי לשלי קצת גרביים, ושיניתי קצת את הרצועה שהציקה מאוד.
אני חייב להדגיש את החשיבות העצומה שיש לשיפצור על הגיבוש. סוחבים את התד"ל אחרי אלונקות כשהכתפיים שלכם כואבות והרוסות וה-10 קילו שלא מרגישים בהתחלה מפרקות את הכתפיים אחרי המסעות, כל עוד לא התעצלתם והרמתם את האלונקה הרבה.
בקיצור תשקיעו בשיפצור.
מביאים לכם מספיק זמן ובזה לא כדאי להתעצל!
כדי לשפצר את התדל טוב ובכלל בשביל הגיבוש צריך סכין חדה, מומלץ מאוד.
אחרי שסיימנו את כל השיפצורים של התד"ל ובדקנו את כל הציוד לגיבוש נותנים לנו לישון, השעה 3 בצהריים. כמובן שאי אפשר לישון בצהריים יותר משעתיים שלוש, אז כולם ישנו קצת, קמו אחה"צ, דיברו המון ורק ב22 בערך חזרנו להירדם.
יום מספר 1: יום שלישי
דקה אחרי 12 והמפקדים נכנסים, בקיצור בקושי ישנו אתמול ולא ישנו היום. היום הוא כבר טכנית יום שלישי ומפסיקים לחיות לפי שעון נורמלי, אין לזמן משמעות בגיבוש. מתחילים להתכונן ואחרי זמן כלשהו מסתדרים בח' שמורכבת מכל היוצאים לגיבוש שהקיפה את כל מגרש הכדורסל בבסיס.
מתחלקים לצוותים, מקבלים מפקדים ובוחנים, מדברים קצת על בטיחות, מסבירים שאפשר לפרוש בכל רגע שרוצים וקדימה, תד"ל באוויר עם שק חול, פקלי"ם עלינו (בצוות שלנו שהיה מורכב מ-22 אנשים היו 1 פק"ל קשר, 3 ג'ריקנים ו2 אלונקה פלוס מינוס אחד. תפרשו פק"ל איך שבא לכם, בצבא הכל זה פק"ל, ופק"ל זה הכל).
יצאנו מהבסיס, הגיבוש התחיל. הרמת קושי לא קשה פיסית יותר ממנטלית. כולם עייפים, קר מאוד (3 בלילה במדבר) והתחלנו לטפס עם התדל"ים (ע"ע תיק דפוק לאללה) ועם הפק"ל חול על הגבעות שיש מחוץ לבסיס. עולים למעלה, פונים ימינה, יורדים שמאלה, קו ישר, הולכים בשיפוע, הלכנו בכל זווית אפשרית על הגבעות כאשר הקצב של המפקד הוא ממש על גבול הריצה
וצריך להתאמץ ללכת בקצב מהיר כ"כ ומדי פעם לעבור לריצה. כמובן שהמפקד סוחב רק תיק קטן...
אחרי לפחות 40 דקות של הליכה מהירה מאוד עם הפקלים והתדלים עוצרים, נעמדים בח' מול המפקד מורידים ציוד מהגב וכל מי שיש לו שעון מוסר את השעון למפקדים. הם חוזרים עם שעה אחרת ולא רלוונטית ומשבשים לגמרי את שעות השינה ואת ההרגשה בגיבוש, עוד על כך בהמשך.
כן כן, המפקדים משנים את השעה בגיבוש, ואם אתם חכמים והבנתם השמש מתחילה לזרוח ב5 וחצי וכיוונתם שוב את השעה, אסור לתת למפקדים לראות שכיוונתם אותו שוב! אסור בתכלית האיסור.
אחרי שקיבלנו את השעונים הצוות קיבל הוראה לשתוק, לעמוד מתוח ולא לזוז. למה? לא יודעים, ותשכחו מהפריווילגיה של לשבת. אל תשכחו שקר, ואנחנו עומדים לפחות 45 דקות בלי לזוז ובלי כל מילה נוספת מהמפקדים. שרירים מתחילים להיתפס מהר מאוד עם המדים הרטובים, ובסוף הזמן כל הצוות רעד כמו עלה ברוח.
כמה טיפים-
לא לזלזל בשום חלק מהגיבוש!!!!!!
לא חסרים אנשים מהצוות שהתחילו לדבר בקול ממש רם ולעמוד לא מתוח, המפקדים העירו להם וגם אם לא שמים לב, כמעט תמיד רושמים אתכם!
אז אומרים לכם לעמוד ולשתוק? שתקו. כמובן שאי אפשר לא לזוז לגמרי, אבל תזוזות למינימום.
בסוף 45 הדקות מסתדרים בשורה ומתחילים ספרינטים למרחק לא רחוק ממש, משהו כמו 30 מטר הלוך ו-30 חזור, הפעם בלי ציוד על הגב ומסתדרים לפי סדר הגעה (ראשון, שני, שלישי וכו'). אחרי כל ספרינט נתנו לא מעט זמן התאוששות, משהו כמו חצי דקה עמידה שחשוב מאוד לעמוד בה זקוף ומתוח ולא כפוף עם ידיים על הברכיים חצי מת, לא משנה כמה בא לכם לחזור למיטה החמה בבית.
לדעתי הספרינטים היו קלים יחסית, יחד עם כל הגיבוש בגלל כל השינויים שעשו בצבא בגלל כל הפציעות, אני אספר עוד על זה בסוף.
אז כמו שאמרתי סדרי הגעה וחצי דקה מנוחה, לפעמים 5 שניות רק, רוב הזמן הגעתי בין הראשונים או ראשון בכלל.
אל תפחדו לתת מדי פעם 100% מהיכולות הפיזיות שם מחשש שלא תוכלו להתאושש, היה מספיק זמן בין הסטים להסדיר את הנשימה.
בספרינטים מישהו מהצוות נפל ונקע את הקרסול, ופרש על רפואי. לפני הגיבוש יסבירו לכם שזה כמעט ובלתי אפשרי לקבל
גיבוש חוזר, וההיסתברות שיפול אסטרואיד עליכם כשאתם בתוך צוללת 300 מטר מתחת לפני המים גדולה יותר.
*מכאן ואילך אני מתנצל אם הדברים לא בדיוק לפי סדר כרונולוגי ויכול להיות שחלק מהכתוב התרחש ביום אחר אבל אני אנסה להעמיד את הדברים במקום.*
אחרי הספרינטים השמש התחילה לעלות כבר וקיבלנו הוראה לקחת תדלים ולבוא אחר המפקד. הגענו למרגלות הר, פתחנו פק"ל אלונה ושמנו עליה 7 שקי חול (כלומר 7 אנשים הוציאו את השק חול מהתד"ל). אני משום מה חשבתי ששמעתי את המפקד אומר שלמי שיש שק חול בתיק לא לסחוב אלונקה או פק"ל כשלמעשה אסור היה לסחוב רק את הפק"ל, אלונקה ושק חול מותר.
לא נורא! התרגיל מתחיל. מה עושים? המפקד נותן יעד (כ-20-30 מטר מאיתנו בשיפוע גבוה) שאותו צריך להקיף מימין לשמאל, היעד הוא עץ. מתחילים לרוץ, וכולם רעננים וסוחבים את האלונקה לא מעט, עם הרבה חילופים. בדרך למעלה דוחפים את מי שסוחב את האלונקה ונותנים לו יד ובדרך למטה חוסמים אותו כדי שהוא לא יחליק, יפול והאלונקה עליו... לאלונקה אסור ליפול בשום פנים ואופן, לא רק בגלל הסכנה שהסכים יפלו על מישהו אלא המפקדים גם אמרו.
אסור לה גם לעצור בשום שלב, אלונקה תמיד רצה, מטפסת ויורדת בקצב הכי מהיר שאפשר.
בתרגיל הזה רצוי מאוד להסתכל אחורה ולעזוב מדי פעם את האלונקה ולעזור לחברה שלמרות שלא סוחבים כלום בכל זאת מתקשים מאחורה. תנו להם יד, קצת צומי, אבל לא לשכוח גם את עצמכם.
בסוף האלונקה היו 2 תרגילי חשיבה:
בתרגיל הראשון הצוות התחלק לשני חלקים. מתוחים 4 חבלים נמוכים מאוד לכל חצי צוות, וכל מטר בערך החבל מצטלב עם עוד חבל, מה שיוצר ריבועים.
דמיינו ריבוע שבתוכו יש עוד 3 ריבועים קטנים לרוחב ו-4 לאורך.
המטרה היא להעמיס את הג'ריקן על האלונקה הפתוחה ולהעביר את האלונקה ואת הצוות אל הצד השני לפני שהצוות האחר מצליח.
חוקים: אסור לך לגעת בחבל. נגעת בו בגופך? טפס בגבעה באותו מסלול שסחבת את האלונקה ותעשה 10 שכיבות שמיכה, 10 סמוך קום וכל מני דברים מעצבנים ורק אז תחזור.
חוק שני: האנשים חייבים לעבור רק מתחת לחבל.
3: האלונקה לא נוגעת בחבל ועוברת מעליו בלבד. היא נגעה בחבל? כל הצוות חוזר לנקודת ההתחלה ועושים הכל מההתחלה.
תרגיל זה בודק אמינות בעיקר. החבל הוא קטן ולא מורגש, אז אם אתם אפילו חושבים שקצת נגעתם בו תבצעו את העונש. אני ראיתי כמה פעמים שאנשים נגעו בחבל ולא אמרו כלום ואין מצב שהבוחנים פיספסו את זה, הם ממש קרובים אליכם.
בקיצור הצוות שוכב מתחת לחבלים ומעביר את האלונקה עם הידיים אחד אל השני, כשהאלונקה עוברת בסוף כל הצוות זוחל מתחת ושלום על ישראל! ניצחתם.
לא לשכוח- האמינות יותר חשובה מלנצח בתרגיל.
התרגיל השני היה כ"כ מעצבן ומסובך (אבל לא פיסי) שעד עכשיו אני לא מבין איך מישהו יכול לפתור אותו.
עד עכשיו לא הבנתי מה לעזאזל רצו מאיתנו ואני לא אכתוב שטויות ואטעה אתכם, פשוט תנסו לפתור אותו בשטח שם... מצטער.
אחרי התרגיל המעצבן הזה קיבלנו קצת זמן להרכיב מפה של ארץ ישראל היפה עם ערים מרכזיות כאשר לרשותנו כל מה שבתחום המוגדר שהוא גדול יחסית.
אני לקחתי קצת ענפים ועשיתי מהם את הגבולות, איפה שים המלח חפרתי, לכנרת לקחתי קצת זרדים, לחיפה העמדתי שני ענפים כאילו היו ערובות בגלל הזיהום אוויר, מצאתי כוס קפה ושמתי אותה בת"א, בשביל החרמון ערמתי אבנים. באים הבוחנים ושואלים אתכם כל מני דברים, לדוגמא:
איפה ראש הניקרה? כאן המפקד. נכון, מה קרה לאחרונה בראש הניקרה? העברת החיילים החטופים.
איפה אנחנו? כאן המפקד (הבא"ח הוא קרוב לבאר שבע).
ספר לי על הארצות שגובלות עם מדינת ישראל ותצביע איפה הן.
אחרי המשימה הזאת קיבלנו משימה קבוצתית להרכיב צילייה (כיסוי שעושה צל) על העצים. קיבלנו צילייה שלמה עם הרבה חוטים וזמן קצוב שלא עמדנו בו, עונשים לא קיבלנו.
יש לציין שהרבה פעמים לא עמדנו בזמנים. לדוגמא צריך לאכול ב10 דקות את המנת קרב ולסדר הכל שיהיה נקי כשבתום הזמן עומדים בשלשות או בח' ופיספסנו בלא מעט את הזמן, ובכל זאת לא קיבלנו עונשים.
או לדוגמא קיבלנו זמן קצוב למלא מיימיות כאשר אפשר להשתין גם בזמן הזה. מי שמילא יכול להשתין אבל חייב לחזור בתום הזמן ולא תמיד חזרו בזמן.
כמובן שרשמו אותם ועדיף להתאפק.
אגב כשרושמים אותכם לא שואלים את המספר שלכם באופן אישי אלא פשוט מסתכלים עליכם וכותבים משהו בדף... מסתוריים המאבחנים האלה.
אז בקיצור בסופו של דבר הרכבנו את הצילייה אחרי הרבה פעמים שלא הצלחנו לעמוד בזמן כי היא לא הייתה מתוחה.
טיפ איך למתוח אותה:
בחלק שאתם רוצים להרים למעלה לשים אבן בגודל כף היד בצד הפנימי של הצילייה, ולסובב את האבן עד שהצילייה מלופפת מספיק מסביב האבן ואז לקשור חוט (ממש ממש חזק אחרת זה נפרם) ואז לקשור לענף של עץ גבוה.
התרגיל עם הצילייה עשינו באותו מקום של התרגיל עם האלונקה ממקודם שהוא בכל מקרה מוצל ונעים בגלל העצים.
אחרי שהקמנו את הצילייה הלכנו לישון בגלל עומס חום שאסור להריץ בו.
בשינה תמיד יש שומר אחד או שניים שאסור לו לאכול והוא חייב להיות מדוגם עם מדים ולשמור כמה זמן שהצוות קובע. אנחנו קבענו שהסדר יהיה לפי המספרים שחילקו לנו וכל אחד ישמור 20 דקות. וכן, השומר חייב לעמוד ולעשות פטרולים נגד עקרבים ולא יודע מה. באסה של ממש.
מסע אלונקה- הערה בקשר אליו. מסע האלונקה הרציני היה ביום הראשון כאשר היה אור אבל לא היה חם, כלומר או לפני שהקמנו את הצילייה או אחרי שנחנו בצילייה, אני לא זוכר ממש מתי.
לא להתפלא אם לוקחים אותכם ישר אחרי התרגיל הראשון עם האלונקה ולא להתפלא אם בזמן שאתם ישנים ב-5-6 בערב מעירים אתכם ונותנים לכם זמן כמעט בלתי אפשרי להתארגן ואז מסע.
הנה מה שהלך בו:
7 שקים על האלונקה (70 קילו פחות או יותר), רק 4 מרימים את האלונקה. אסור להרים גם פק"ל וגם אלונקה, ואסור תד"ל עם שק חול ופק"ל אבל מותר שק חול ואלונקה. אני הייתי עם שק חול בתד"ל ולכן לא סחבתי כמעט פק"ל אבל אלונקה הרמתי ועוד הרמתי.
מתחילים. הולכים אחרי המפקד, האלונקה חייבת להוביל (חוק שלא שמרנו עליו). צריך לשמור על מרחק לא רחוק מדי מהמפקד או שהוא מרים יד ותוך 10 שניות נדבקים לו לתחת, אם לא מצליחים אז אמור לבוא עונש, אבל משום מה לנו לא היו עונשים כשאיחרנו קצת.
המסע מתחיל בעליה קטנה כשבסופה רואים עלייה של 30 מעלות לפחות, פשוט טירוף!
לסחוב כמה שיותר, העלייה הזאת כן אפשרית, עשו אותה לפניכם ויעשו גם אחריכם, לא להשבר מנטלית ולא תשברו פיסית.
ממשיכים עם המסע אחרי השיפוע הענק בלי לעצור בכלל לחצי שניה, ורק אחרי המון זמן התרגיל נגמר.
לכל תרגיל יש סוף. זה מרגיש כאילו הזמן לא זז? הם יכולים לשבש את השעון שלכם, אבל את הזמן הם לא יכולים לעצור. תנו לא פחות מ300 אחוז באלונקה. אתם עכשיו לא בכושר ולהרים אלונקה אכן כואב, אבל תשארו תחתייה כמה שיותר! החליפו אותכם ונחתם כמה שניות ומישהו צריך חילוף דחוף? תחליפו אותו. תחליפו גם בין כתף ימין לשמאל.
רק בעבודת צוות זה ילך טוב וחלק.
מכאן והלאה הזמן התבלבל לגמרי ואני לא זוכר מה עשינו ומתי אלא אם כתבתי משהו אחר, אז אני פשוט אפרט את התרגילים כמה שיותר:
משימות שביצענו בחושך (חושך=או לפנות בוקר אחרי שקמנו או לילה לפני שהלכנו לישון, בכל מקרה ישנים בשעה 1-2 בלילה).
משימות חשיבה:
יושבים בח' וכל אחד אומר ספר שהוא קרא בלי לפרט עליו. ילד טיפש אחד שלא קרא ספרים שיקר ואמר הארי פוטר, היה ברור שהוא שיקר והתחילו לשאול אותו שאלות שהוא כמובן לא ידע על הספרים. אל תשקרו!
יושבים ב-ח' וכל אחד מדבר 5 דקות על איזה נושא שבא לו כל עוד לא דיברו עליו לפני זה. תכינו כבר נושא מראש, בגיבוש לא יהיה לכם זמן. אני דיברתי בקושי דקה ויצאתי טמבל, ממש לא כדאי.
בסמוך לשתי המשימות האלו התבצעו התרגילים של הזחילות והאלונקה האסוציומטרית.
אלונקה אסוציומטרית:
כל הצוות עוצד בשורה, נותנים את הספרינט של החיים סביב ג'ריקן למרחק של 40 מטר (ירידה הלוך ועלייה חזור על אבנים, תנאים מסוכנים וקשים, לשים לב לא ליפול! נפילה אחת יכולה לגמור לכם את הגיבוש). מקיפים מימין לשמאל וה-4 הראשונים שמגיעים לאלונקה מרימים אותה,
ורצים איתה ספרינט באותו מסלול.
טיפים- חשוב מאוד להתאמן בתרגילים כאלה על לב ריאה. אין אוויר, קר וכואבות הכתפיים ובכל זאת חייבים לרוץ מהר יחד עם כל ה-3 חברה שמושכים איתכם את האלונקה.
אימון אינטרוואלים יהיה מצוין, פעם פעמיים בשבוע ותהיו שפיצים.
אחרי האלונקה היו את הזחילות (בטוח).
הזחילות מתבצעות על קרקע רכה ברוב הדרך שזוחלים בה, ולקראת הסוף קשה.
בכל הדרך ישנם אבנים. לנו נתנו ברכיות לזחול איתם. את הבירכיות מקבלים עוד לפני הגיבוש וחשוב להתאים אותן לברכיים צמוד מאוד מאוד מאוד (מאוד מאוד) כדי שלא יפלו.
אני לא הצלחתי להדק את הרצועה בגיבוש ולא היה מספיק זמן והם נפלו אחרי חצי מטר, כלומר זחלתי על אבנים, אבל לא נורא סובלים בשקט.
הזחילות היו מורכבות מהרבה מקצים:
רצים ספרינט למטה וזוחלים למעלה, להפך, זוחלים הלוך חזור...
גם כאן יש סוף, לא פורשים!
הכי טוב להתאמן לזחילות זה שכיבות שמיכה, תעשו הרבה וכן, אפשר אפילו כמה ימים ברצף!
הזחילות קשות יותר פסיכלוגית מפיזית בגלל שיש כ"כ הרבה אבק כשאתם על הקרקע שלא רואים את הסוף, והוא נכנס לפה וממש נדבק לשיניים. אחרי הזחילות כששותים מיימיה בולעים כמה שלוקים של אבק...
לא לשכוח שגם לא מצחצחים שיניים כל הגיבוש כדי לחזק את הרגשת הג'יפה.
אחרי הזחילות חזרנו לשער של הבסיס וקיבלנו משימה להקים אוהל סיירים.
יסבירו לכם בבא"ח לפני הגיבוש איך, תקשיבו טוב כי זה לא כ"כ פשוט בפעם הראשונה. בפעם השנייה זה כמו לקשור שרוכים... מי שלא מרכיב את האוהל יכול לישון תחת השמיים. בכל מקרה ישנים על האדמה בשק שינה כשיש שומר אחד מדוגם עם מדים כדי לדפוק את השעות שינה.
נותנים לכם אופצייה גם כן לא להרכיב את האוהל מראש אבל זה רק כדי לגלות מי עצלן, אז תהיו חרוצים אם אתם רוצים יחט"יות ותרכיבו את האוהל, יותר קל פיזית מזה אין כל הגיבוש.
טיפ בשינה- שנו בלי מדים. נכון קר, אבל קר יותר עם מדים רטובים מאשר רק עם בוקסר.
חשוב מאוד גם להוריד גרביים כדי לתת לרגליים להתאוורר בכל שינה, גם בצהריים! אחרת יהיו לכם פטריות ותמותו מכאבים כל הגיבוש.
רצוי גם לשים BENGAY לפני השינה, לשחרר את השכמות ואת השרירים. הם יהיה ממש תפוסים, יותר ממה שתרגישו באותו רגע. ממש שווה את ה-5 דקות שזה מבזבז מכם.
באותו לילה קמנו אחרי בקושי שעתיים של ספק שינה ספק נימנום, והנה יום רביעי מתחיל:
יום מספר 2: יום רביעי
קמים אחרי מעט שינה תפוסים ועייפים מתים, אותי העירו בבעיטה בראש אחד המפקדים, לא נעים בכלל אבל נראה לי שזה היה בטעות לפחות.
תדל"ים ופקל"ים באוויר צ'יק צ'ק ומתחילים לעשות את התרגיל הראשון. זוכרים שהלכנו בקצב הליכה מטורף אתמול בגבעות שם? שוב פעם אותו דבר.
בסוף התרגיל התשייבנו בח' וכל מי שלא הספיק לנאום אתמול 5 דקות על הנושא שהוא בחר נאם עכשיו. כלומר אין מנוס! בסוף גם שואלים אתכם שאלות גם המפקדים וגם הצוות, ככה שלחרטט יותר מדי לא יהיה טוב.
ותעשו טובה אל תבחרו בכוח משהו על מלחמות וצבא אלא אם אתם ממש מבינים בזה. בכל קבוצה יש עוד גאון שיקטול בכיף את מה שאמרתם כדי לצאת חכם.
אם אתה החכם הזה ואתה קורא את זה, תעשה טובה ותשתוק. לדעתי אף אחד לא אוהב את זה שמישהו מרצה 5 דקות על מלחמת יום הכיפורים ובסוף אתה נכנס איתו למאבק האם גולדה מאיר הייתה צריכה להתפטר או לא בגלל הוועדת חקירה שקמה אחרי זה או לא, אתה סתם מרגיז את הצוות שבסוף גם מדרג אותך בשאלון סוציומטרי, בהמשך....
מכאן יש יותר סדר בדברים ובזמן:
מקבלים הוראה להוציא את הפק"ל חול מהתיק ולשים אותו מולך לפניך. מקבלים הסבר איך להחזיק את השק, ואיפה רצים.
מתחילים מהמקום הגבוה, יורדים בקו ישר 30-40 מטר, פונים שמאלה סביב פק"ל כלשהו, ממשיכים 20 מטר, שוב שמאלה ונכון עכשיו עולים את מה שירדתם, הגעתם למעלה ושוב שמעלה, יעני מסלול מרובע משהו ולא גדול ממש.
זה היה אחד התרגילים הפחות קשים פיזית בשבילי לפחות, אבל הוא פשוט לא נגמר.
המפקד אומר צא, מקיפים את המסלול כמה שיותר פעמים ולא נתון זמן שהתרגיל יפסיק. היו 2-3 מקצים כאלה שבהם דורגתי 4 בערך ואז היה מקצה ספרינט של 2 סיבובים שבו ניצחתי. אח"כ שוב מקצה ארוך ושוב מקום רביעי בערך, ושוב ספרינט.
בסוף היה מקצה אחרון שבו כולם נשברו מנטלית ולקחתי בו מקום שני בפער ענק יחסית.
למה? כי אני רגיל לרוץ למרחקים ארוכים. מומלץ מאוד לתהחיל להתרגל לרוץ איזה 6 ק"מ בים בנוחות, סיבולת שריר. כולם היו הרוגים ואני הייתי רענן יותר מכולם ולקחתי מקום שני בפער ענק, היו כאלה שעקפתי בשני סיבובים..
החלק המנטלי קיבל חיזוק כשהמפקדים פתחו שקיות של ביסלי, פק"ל קפה ועוגיות.
אחד המפקדים אמר בקול ממש חזק כדי שכולם ישמעו למפקד אחר "תשאיר קצת למי שפורש". אותי זה לא ביאס, נכנסתי למעין טראנס שאני אומר לעצמי "אתה נותן רק 100%!!!" והרגליים פשוט נשלחות קדימה כמה שיותר מהר וחזק. כדאי מאוד כל הגיבוש להיות בתוך בועה, הסיפורים שהם עושים על האש נכונים, הם גם מוציאים כיסאות בזמן שאנחנו סוחבים אלונקות ועוד כל מני דברים משביזים מאוד.
אז לבנות סביבכם קיר ולזכור שזה רק נועד לשבור אתכם ולא בטוח שהמפקדים נהנים מזה ממש...
אגב לי נקרע השק חול בסוף המקצה האחרון, לא לעצור ולקשור, להמשיך לרוץ כאילו אין מחר!
אפשר להגיד שדי פה נגמר החלק הפיזי של הגיבוש, אבל לא לגמרי.
חזרנו לאותו מקום שבו עשינו את התרגיל הראשון עם האלונקה, זה אותו מקום שהקמנו את הצילייה בפעם הראשונה שישנו מתחתייה בצהריים.
קיבלנו משימת חשיבה קבוצתית על זמן- הצוות חולק ל-2. יש פק"ל ג'ריקן וצריכים לשים אותו גבוה יותר מהקרקע מהצוות השני כשאסור להשתמש בעצים.
הייתה שם משאית עם מיכל מים גדול מאחורה אז טיפסנו עליה ושמנו את הג'ריקן וניצחנו.
אחרי המשימה המפקד העמיד אותנו בשלשות, אמר לשתוק, אסור לשבת ואסור לדבר.
פתח מזרון, הלך לישון חצי שעה. שם אנשים התחילו להתעצבן ולקלל אותו. לא לשכוח שהמטרה שלו היא להקשות עליכם, אל תשנאו אותו, פשוט שתקו!
אח"כ נתנו לנו להקים שוב צילייה רק הפעם במקום יותר קשה, יותר צפוף, עם צילייה עם קרעים ומעט חוטים לקשירה. בזמן שהצוות קושר מדי פעם שולחים מישהו למשימות חשיבה אישיות. שימו לב:
יש פאזל בצורת סירה וצריך להרכיב אותו בשתי דקה כשאפשר לבקש רמז. הצלחתם? יש עוד אחד. לא הצלחתם? לא נורא, הרוב לא הצליחו...
לפני הפאזל כל הצוות מקבל הסבר איך מפרקים מא"ג (הרובה הגדול הזה, זוכרים?), די פשוט.
תקשיבו לכל הדקויות ותסדרו. אני הסתבתי עם איך להרכיב חזרה את הקנה..
את המאג מרכיבים אחרי המשימה עם הפאזל.
בסופו של דבר הרכבנו את הצילייה ולהכנו לנמנם קצת. שוב יש שומר מדוגם ומבואס שמת לישון.
אחרי השינת צהריים הטובה לקחו אותנו למקום אחר 400 מטר משם עם עטי חפירה, נתנו לנו 15 דקות (בסוף הוסיפו עוד 5, ככה שיצא 20 סה"כ) לבנות עמדת הסוואה מאיזה חומרים שאנחנו מוצאים בשטח מוגדר. לעמדה צריכה להיות עמדת תצפית טובה על הכביש ממול (מאוד חשוב תצפית טובה).
אני בניתי עמדה נמוכה ומאוד מאוד חשאית שהמפקדים אפילו לא ראו עד שהם התקרבו, אבל הם לא התלהבו ממנה ממש. בעיקר כי מי שדיבר היה סתם מעצבן, אבל גם בגלל שהיא לא נוחה. תעשו אותה מרווחת שתוכלו לשהות בה כמה שיותר זמן, ושיהיה מחסה עם יורים עליכם.
אגב, תזהרו שם מעקרבים כשהופכים אבנים.
בסוף הבוחנים שואלים שאלות כמו מה דעתך על העמדה, כמה היא נוחה, דרג 1 עד 10 עד כמה היא טובה ולמה. תחשבו על שאלות שיכולים לשאול אתכם ותכינו תשובות מראש.
אחרי העמדת הסוואה היה שאלון סוציומטרי שנדרשנו לדרג אנשים בצוות.
בכל צוות זה מספרים אחרים אבל בצוות שלי זה הלך כך:
4 אנשים שלא מתאימים בכלל ליחידה
4 שבערך מתאימים
5 שמתאימים
ו-5 שמאוד מתאימים
להשקיע בחלק הזה מאוד. חשוב מאוד לכולם.
זה נותן גם סיבה להיות נחמד לכולם ולא לדבר שטויות.
אחרי השאלון היה מסע, הפעם בלי אלונקה אלא רק תדל"ים ופקל"ים (קשר, ג'ריקנים ואלונקות). פחות או יותר אותו מסלול של המסע אתמול.
ד"א עם מתעלמים מכל הבאסה של הגיבוש הנוף ממש יפה ורואים כמה ענק הבא"ח.
הגענו למעלה ושוב עומדים ושותקים. כמובן שבכל הגיבוש אפשר לעשות חילוף בין הפקל"ים, תנו מדי פעם לחברים. הפקל"ים יותר נוחים מתדל"ים כי הם מחלקים את המשקל טוב יותר אל הגב ולא רק על הכתפיים. אז אל תצאו מניאקים...
בזמן שאנחנו עמדנו וכל הצוות התלונן שמענו מחצי קילומטר את הצוותים של מאותרי דובדבן צועקים מכאב (30 איש, 3 אלונקות בצוות) ורצים בעלייה מטורפת גבוה יותר ממה שאנחנו טיפסנו בלי אלונקה בכלל!
אז הגיבוש שלהם קצת שונה.
הוליכו אותנו עוד קצת בגבעות, השמש שקעה, וניגמר הגיבוש הפיזי.
המפקדים שוברים דיסטנס, אנשים שקטים מאוד... יושבים בח' ועושים קצת צחוקים איתם, והולכים לישון באוהלים שהקמנו אתמול בכניסה לבא"ח, כמובן שוב שומר מדוגם.
כולם היו 200% בטוחים שתהיה הקפצה באמצע הלילה ולא הייתה...
אני התעוררתי לשמירה ב3-4 בבוקר, הכל שקט ופתאום אני רואה מההר ממול אורות של האמר, וחצי דקה אחריו פלוגה שלמה של החברה של טירונות או אימון מתקדם רצים כמו משוגעים בקצב שלא התקרבנו אליו עם נשקים וציוד... מכניס קצת דברים לפרופורציה.
יום מס' 3: יום חמישי (יום אחרון)
קמים מוקדם בבוקר ונכנסים אל הבא"ח, מתיישבים במגרש כדורסל שחילקו אותנו לצוותים בו ומחכים לראיון האישי.
ברגע הראשון שהתאפשר לי הקלתי על השריר שהתחזק אצלי הכי הרבה בהמלך הגיבוש שהוא כמובן פי הטבעת (לא מחרבנים כל הגיבוש, אלא אם יש לכם זמן ואתם ממש מהירים ובמקרה יש לכם נייר טואלט), זה היה מדהים!
ועכשיו לאחד החלקים היותר משפיעים בגיבוש:
הראיון האישי
אתה יושב עם מראיין אחד ו-3 או 4 שלא שואלים הרבה.
זה בעיקר שאלות עליכם ועל החיים שלכם, דברים שעשיתם.
המידע הם מקבלים משאלון שמילאתם אחרי השאלון הסוציומטרי, ורוב השאלות מגיעות משם.
תהיו עצמכם, אין ממש מה להתכונן למרות שרצוי לחשוב על 3 תכונות טובות ו3 רעות אצלכם.
עישנתם סמים?
אוהב לשתות?
מעשן?
בסוף הראיון אמרו לי לספר בדיחה, אז תחשבו על משהו.
כמה טיפים:
הדבר שיעזור לכם הכי הרבה בגיבוש זה גרביים.
אני קניתי גרביי מסע (60-70 שקל בריקושט) שהם מונעים שיפשופים מאוד לא נעימים בגלל שלא רגילים לנעליים. פשוט הצילו אותי!
מעל הגרביים האלה שמתי עוד זוג. אני סיימתי את הגיבוש בלי שום שיפשופים ברגל, אחרים כמעט ולא הלכו, אז שימו מינימום זוג גרביים!
קנו בנגיי ובמנוחות תמרחו על השכמות והרגליים. אולי לא תקומו כמו חדשים אבל זה משחרר מאוד את השרירים וגם מחמם!
קקי ופיפי- בד"כ לא נותנים זמן להשתין לצורך פיפי, זה בא יחד עם משימה כמו למלא מיימיות וכו'. אם יש לכם זמן, תשתינו. אין? אל תאחרו, תתאפקו. לא יגידו לכם כלום אבל רואים את זה בעין מאוד לא יפה.
לקקי יש זמן רק על חשבון שינה, ואפשרי להתאפק...
לקשור שרוכים טוב טוב. שרוכים משוחררים יפחיתו מהביצועים ויגרמו לשיפשופים לא נעימים ברגל, ולא נעים לדרוך על השרוך וליפול על סלעים כשסוחבים אלונקה נכון?
אל תפחדו לבקש מהמפקד זמן לקשור שרוך, הוא יתן בד"כ...
המפקד נתן זמן למלא מיימייה ולהשתין והחזקתם את הג'ריקן לכל הצוות נגמר הזמן ולא עשיתם פיפי? בקשו הארכת זמן...
כשאתם מתחילים להיסדק אל תשכחו שגם האחרים איתכם, וגם הם סובלים. צרת רבים נחמת יחיד.
אתם חולמים מאחורה? רוצו קדימה ומהר! תובילו ותנהיגו, אבל לא להנהיג בכוח.
מהרגע שאתם עולים על מדים בלילה הראשון כנסו לתוך בועה. תתעלמו מכל הדברים המציקים שהמפקדים עושים כמו זמנים בלתי אפשריים, שהם עושים על האש בזמן שאתם רצים וכו'.
בתחילת הגיבוש אתם אומרים לעצמכם אני את הגיבוש הזה מסיים- וסיימו! הוא לא היה קשה כ"כ ועכשיו אני אסביר למה:
נכנסו לתוקף כמה תקנות חדשות כמו איסור להריץ אותנו בשעות החמות. עובדה, בצהריים חרפנו והתאושננו.
את הגיבוש סיימו מספר שיא של 250 איש! המפקדים היו בהלם.
בין כל תרגיל היה יותר מדי זמן מנוחה, והאנשים שאמורים להישבר, כל המעצבנים האלה שחושבים שהם הכי טובים בעולם, כל המניאקים שסוחבים אלונקה רק ליד המפקדים, הם לא נשברו. נקווה שיסננו אותם טוב איכשהו...
תעשו טובה ודרגו אותם במקום האחרון בשאלון הסוציומטרי, כנסו בהם. לא מגיע להם להתקבל אם הם לא מתאמצים ולא מגיע להם להתקבל אם הם סתם מזויפים ליד המפקדים.
תישנו כמה שיותר בלילה, שינה זה אחד הדברים היותר חשובים בגיבוש.
תבואו בראש מוכן לתפריט מאוד מצומצם:
לחם רגיל פרוס לחתיכות, ממרח קקאו, טונה, לוף ובוטנים. כל ארוחה בקושי מספיקים לאכול, אז תאכלו מהר מהר וכמה שאפשר במסגרת הזמן.
תביאו איזו מטלית לחה לנקות את הידיים ואולר לפתוח קופסאות שימורים.
המאמן שלי ללחימה משולבת קיבל זימון למילואים והיה אחראי על הבטיחות בזמן הגיבו. הוא סיפר לי שבזמן שהמפקדים נהנים ואוכלים או שותים קפה הם למעשה לא רושמים, ביזיון.
תמיד יש מישהו עם מחברת, אבל הוא לא יכול להשתלט על כל הקבוצה.
המאמן גם אמר שהמאבחנים עברו הכשרה שהיא אפילו לא בסיסית ורצו להמציא תרגילים (עצרו אותם מלעשות את זה). על תרגילים כמו מעגל כוח הם לא שמעו...
ככה אחד הגיבושים שאמור להיות בין הקשים בצה"ל לא היה קשה בהרבה מהגיבוש הראשוני לצנחנים.
מי שמתגייס בחורף, שלא יצפה לדרגת קלות כזו.
לכם אין שעות חמות, אתם תרוצו יותר, בקור ובגשם! (אם יהיה, בכל זאת צפון הנגב..)
צנחנים
ספוילר:
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי 1984oran
